החרדיות החדשות: "אנחנו מקהילת הלא מייצגות"
איך הפכה הני, חסידת גור מהזרם השמרני, לאשת עסקים בינלאומית - ומדוע היא וחברותיה למהפכת האינדיבידואליזם במגזר החרדי לא רוצות לייצג אף אחד. מיכל טיילור פגשה בנשים חרדיות שלא הלכו בתלם, ויצאה מזה סדרת וידיאו: "זה סוג של תופעה: נשים חרדיות שלא מרגישות מיינסטרים של שום קהילה"
ברכי היא אשת קולינריה, שעסוקה לצד גידול משפחה ברוכת ילדים גם בתפעול עסק של קינוחים. גיטי היא יוצרת תנועה ומחול בעולם שבו ריקוד הוא ז'אנר מאוד שנוי במחלוקת, והני היא אשת עסקים בקנה מידה בינלאומי, שהפכה חלום למציאות בעשר אצבעותיה המטופחות. כולן נשים חרדיות, כולן מהלכות על קו התפר הדק שבין חלומות למגבלות - וכולן "לא מייצגות".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
תחת הכותרת הזו - "אבל אנחנו לא מייצגות" - הן עומדות במרכזה של סידרת סרטונים יפהפייה, חמש דקות כל אחד, שייצרה מיכל טיילור (28), בעצמה אמנית דתייה, במסגרת פרויקט הגמר שלה בחוג לתקשורת צילומית, ב"מכללת הדסה ירושלים".
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- ציור: אמנית דתייה - זוכת פרס מיכלאנג'לו לאמנות
- תערוכה: הניצולים שהאמינו למרות אושוויץ
- אופנה: "ביקיני זה לא שוס": טרנד בגדי הים הצנועים
- קאבר: "שבט אחים ואחיות": ככה שרים את זה באנגלית
- קליפ: אהרן רזאל מזהיר: עם ישראל תקוע בפקק
"את הכותרת של הסדרה אמרה לי כל אחת מהמצולמות לחוד: 'אבל אני לא מייצגת", מספרת טיילור. "לכל אחת מהן היה חשוב להדגיש שהיא 'לא מייצגת פה ציבור'. אז אמרתי: אחלה, אני אצלם פה את קהילת ה'לא מייצגות'. אני חושבת שזה סוג של תופעה: נשים חרדיות שלא מרגישות מיינסטרים של שום קהילה, גם אם הן שם. בסוף כולנו סוג של אינדיבידואליים. הן לא רוצות להרגיש את כל הקהילה על הכתפיים שלהן".
ואפשר להבין למה: "אני רוצה לתת הזדמנות לנשים להתחבר לעצמן, להאמין בעצמן. בכישרונות שלהן", אומרת גיטי בגילוי לב בפתיחת הסרט עליה (שיעלה בכתבה הבאה בסדרה). "אני רוצה לנפץ את המיתוס הזה שבין צניעות וגוף, כי כל הדבר הזה מבולבל אצל הרבה אנשים ונשים". בהמשך היא מספרת, כמו חברתה לסדרה, הני, שהיא עצמה עברה שינוי חד מהמקום שגדלה בו - לזה שהיא חיה בתוכו.
"הן גדלו על זה שתקשורת זה רע"
טיילור אומרת כי "הנשים שהסכימו לדבר איתי הן, בסופו של דבר, נשים עם חשיבה ביקורתית, עם איזושהי פתיחות. ה'הארד קור' הרי יחששו". ועם כל הפתיחות היחסית הזו, ברגע האמת העדיפה אחת הנשים שלא לפרסם את הסרטון שבהשתתפותה.
טיילור מעידה כי הדרך לתוצר המיוחד הזה לא הייתה קלה, ורצופה בחששות. "ההרגשה הזו של להגיד משהו לא-בסדר, שאולי נשמעתי אומרת משהו קצת ביקורתי על המקום שממנו באתי. שמשהו שאמרתי לא נשמע מספיק טוב. הייתה הרבה זהירות, בלי סוף זהירות. היו לי המון שיחות חיזוק והרגעה: חשוב להגיד אתה דברים שאת אומרת, ואני לא חושבת שאת שטחית, או כופרת".
ממה את מרגישה שזה נובע?
"אני לא יודעת. זה משהו שגדלים עליו מגיל אפס. הן גדלו על זה שתקשורת זה רע רע רע. הן בוודאות נשים יותר פתוחות, ועדיין החשש נמצא שם. זה באמת מדהים אותי כמה קל להכניס למקום הזה מצלמת סטילס, אבל כמה קשה לצלם באותה אוכלוסייה וידיאו. אני גם חושבת שהן באמת סבלו מתקשורת שעבדה בלהוציא את המגזר החרדי תמיד רע. אז יש אנטי נורא גדול שמופנה כלפי הדבר הזה".
מקריבות את רישיון הנהיגה למען חינוך הילדים
טיילור עצמה גדלה בבית אל, ומגדירה את עצמה דתייה לא סקטוריאלית. את המגזר החרדי היא מכירה גם מקרוב - אחיה חרדי - וגם מסקרנות: "עשיתי מסע דרכים בארצות הברית והגעתי לקרובי משפחה חסידים בקנדה, בקהילה מאוד סגורה ושמרנית - וזה היה ללא ספק 'הכי חרדי' שחוויתי. בשנה שעברה עשיתי פרויקט סטילס על בחורות חרדיות רווקות. כיצד מרגישות בנות מגיל 25 ומעלה שלכאורה 'יצאו מהמחזור' במגזר שלהן. קראתי לו 'בחורות'".
מה מושך אותך שוב ושוב דווקא לנשים חרדיות?
"הנושא הכללי של פרויקט הסיום היה 'ערך השוויון'. שאלתי את עצמי כיצד מרגישות נשים שנמצאות בעולם לא שוויוני. ויש לזה, מתברר, כמה מימדים: קודם כל, אלו נשים שצריכות לעשות כמעט הכול, בבית ובחוץ. שנית, כל ההחלטות נכפות עליהן מבחוץ, בין אם בהלכה או בהגדרות חברתיות, וגם כביכול הדעה היא של הבעל.
"את שומעת הרבה: 'לא נוח לבעלי ש...' - ומצד שני, הן אלו שמביאות את הפתיחות לבתים שלהן מעצם העובדה שבפועל הן נמצאות 'בחוץ'. פגשתי למשל אישה חרדית שעובדת בחברת הייטק חילונית, נמצאת עם חילונים בעבודה - ובבית יש לה מקום אחר".
איך זה משתלב באמת?
"הכול מאוד ברור. ברור להן איפה הן ומה המקום שלהן. הן מחונכות לזה. כשאני שואלת מה נותנים להן הגבולות החברתיים - לא לנהוג או לא להחזיק בסמארטפון – הן מסבירות שזה מבחירה שלהן להיות שייכות לקהילה הזו, שנותנת להן ביטחון. לפעמים זה בגלל הילדים ולפעמים בגלל דברים נוספים. הן אומרות: שנכון שרישיון היה עוזר לי, אבל אני מוכנה להקריב את זה בשמחה בשביל חינוך הילדים".
"אנחנו לא אותם אנשים שהיינו"
אחת הגיבורות בסדרה היא הני (32), פעם גרפיקאית עם משכורת טובה אבל שעמום גדול - והיום אשת עסקים חרדית בינלאומית, שהפכה חלום על חנות לבגדי בנים לרשת חובקת עולם. מתחת להצצה לקולקציית הארנקים (ארנק אחד לכל מוקד עסקים - מבריטניה ועד סין) יש גם הצצה להני "האחרת", זו "של פעם", וגם איך עושים פמיניזם למהדרין עם בן הזוג נטע, שאיתו נפגשה רק פעמיים לפני האירוסין.
הני היא מה שנקרא "חרדית מודרנית", יוצאת הזרם השמרני של חסידות גור. בשתי ידיה הקימה את רשת בגדי הילדים "בנים", המונה כיום 12 סניפים (שניים מהם בלונדון וניו-יורק). המצלמה של טיילור לוקחת אותנו למסע בין החנויות לבין הממלכה הפרטית (והמעוצבת) של הני, משם היא מנהלת את האימפריה העסקית שלה כשהיא לא נמצאת באתרי ייצור בסין או בטורקיה, או בחנויות הרשת שמעבר לים.
בכל אחד מהסרטונים יש חיוך גדול לצד טלטלות קטנות. למשל, כאשר הני מסבירה שהשינוי התפיסתי החל אצלה בשבת כלה אי-אז, שבה שמעה פרשנות חרדית על הפסוק מתהילים: "אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך". "אמרתי לעצמי, שאני אלד את הילדים, אטפל בהם ובסוף אמצא את עצמי בירכתי הבית? זה לא התאים לי".
בכנות רבה היא פותחת את ביתה ואלבומיה, שבהן תמונות של ה"לפני" והאחרי". טיילור שואלת אותה האם זה מרגיש כמו אותה משפחה, והני, אחרי שתיקה, עונה שלא. "זה לא כזה טראומטי", היא מסבירה, "אבל זה אנשים אחרים. משוחררים הרבה יותר".
הני ונטע, כאמור, חרדים לגמרי, אבל נטע מסביר למצלמה כי השינוי החיצוני שחל בו נחשב למזערי מבחינתי, על אף הדרמטיות שבין התמונות של "אז ו"היום": "זה ללכת עם כובע כזה או כובע אחר; עם חולצה לבנה או חולצה שחורה". לעומת זאת, בתהליך הפמיניסטי מדובר בלא פחות ממהפך: "לא הכנתי ארוחת ערב עד לפני חמש שנים. שלא לדבר על לרחוץ את הילדים או ולעשות קוקו לילדה. היה ברור שיש תפקידים לאישה. אלה דברים שבכלל לא היו במשימות שלי".
האינדיבידואליזם החרדי
תשע נשים צולמו לתחקירים, אך רק בשלוש התמקדו לבסוף הסרטונים, שלא עושים הנחות לצופים. לא "מתרגמים" את העגה החרדית, או מבקשים "להנגיש". מי שמבין, מבין. "אני באמת חושבת שכאשר מתחילים להסביר, לא ברור איפה זה ייגמר. תמיד תמצא אנשים שלא מבינים, ותצטרך להוסיף פרשנות על פרשנות. התגובות היו כל כך מגוונות וסותרות שזה היה פשוט מטורף", כך טיילור. "אני לא חושבת שאני צלמת טכנית מדהימה. הייתי לבד רוב הזמן והעדפתי לתת תשומת לב לאדם ולא למצלמה, ואז בא אחד המבקרים הכי מוערכים ואומר לי, 'צילומים וואוו".
גם ברמה הרעיונית התגובות היו מורכבות: "אחד האנשים שעבדתי מולו שלא ממש מכיר חרדים, אמר לי שהוא לא מבין. המורה שלי לווידיאו שמגיע מרקע מאוד חילוני, יצא קצת מבואס על החיים שהוצגו שם. אני מאמינה שאנשי הביניים – אלה שיש להם מושג על העולם הזה - כן יבינו לעומק. יראו מורכבות שלא נופלת לקיצוניות כזאת או אחרת. בסופו של דבר, אני יוצרת מהזווית הראייה שלי. אין דרך אחרת".
הני קצת שוברת את הסטראוטיפ, לא?
"כן. היא יצאה מהמקום הזה של 'מה יגידו' שקיים אצל האחרות. אני רואה בזה תהליך מקביל שקורה גם בחברה הדתית-לאומית: להורים שלי הדתיים היה מאוד חשוב להשתייך לקהילה, ואילו היום כל אחד הרבה יותר אינדיבידואליסט ומחפש את דרכו האישית להתחבר. כשפגשתי את בני הזוג הני ונטע, הבנתי שהתהליך הזה מתחיל להתרחש גם אצל החרדים.
"יש להני הרבה מה להגיד על המקום שממנו היא מגיעה (חסידות גור), אבל זה ממש לא ממקום של יריקה לבאר שממנה שתתה. היא בוחרת איך לשלב את המקום הזה מחדש בחייה כיום. ואם מדברים על שיווין, לראות איך מקום של פמיניזם נכנס פתאום לתמונה, ואיך בעלה נטע מקבל את זה. היה מדהים לראות את זה, לדעתי המאוד סובייקטיבית".
