שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צה"ל 2019: מתחם ספורט מפואר - בלי תורנויות
    לא רק שיעורים בגאדג'טים, סימולטורים מתקדמים וקורסים באפליקציות: שמירת השבת כדרך ארץ ולא בשלטי פקודה, יחס אדיב גם "להורים חצופים" ודאגה אישית לחיילים טרנסג'נדרים. מפקד עיר הבה"דים - הבסיס הגדול בצה"ל, אל"מ אבי מוטולה - פורש. בריאיון ל-ynet הוא מציג מודל מודרני ובוגר של צה"ל: "אני לא שריף, אלא ראש עיר"

     

     

    חורף 2015, בסיס עיר הבה"דים הצעיר יחסית בדרום הארץ. תחת גשם שוטף, מול אחד מחדרי האוכל הגדולים במחנה, התרכזו בצורת חי"ת חניכי מחלקה מקורס בבה"ד 13, בסיס ההדרכה של המשטרה הצבאית. המפקדת שלהם צרחה עליהם בדציבלים שהחזירו הד מפארק אגם ירוחם הסמוך. חניכים מבה"ד 10 (רפואה) ומבה"ד 11 (שלישות) שהביטו במחזה בזמן כניסתם לארוחת ערב, נותרו המומים: ההשפלה והצרחות בגשם היו משהו שלא הכירו. חניכי המשטרה הצבאית התגייסו איתם כמה שבועות קודם לכן, וכעת זכו ליחס נוקשה בהשוואה לחבריהם מהחילות האחרים.

     

    אלוף-משנה אבי מוטולה, מפקד קריית ההדרכה על-שם אריאל שרון המוכרת כ"עיר הבה"דים", שפרש השבוע מתפקידו אחרי שלוש שנים, התייחס לסיטואציה בריאיון ל-ynet והסביר שמדובר בתופעה שהייתה מוכרת בימיו הראשונים של הבסיס: "העברנו הנה שבעה בה"דים שלכל אחד הייתה שפה הדרכתית משלו ומאפיינים משלו. מאז עשינו תהליך של קביעה מה מותר ומה אסור, מהם הגבולות וגיבשנו כללי התנהגות אחידים במרחב הציבורי בבסיס. למשל הקפדה על השילוב הראוי, מה מותר ומה אסור בשבת, זכויות החיילים ושמירת כבודם".

     

    אחת הדוגמאות שהוא נותן מתייחסת לתופעה שהכיר כל חייל צה"ל אי פעם, וקשורה באבטלה סמויה ובזבוז זמן בשירות הצבאי: "קבענו שחיילים שממתינים לפתיחת קורס, מכל מיני סיבות, ייצאו הביתה ויחכו שם, על חשבון צה"ל, מבלי שיירדו להם ימי חופש. המפקדים מהקורס יהיו איתם בקשר טלפוני והם יתייצבו אחת לשבוע עד לפתיחת הקורס. השגנו לכך אישור אלוף, כי לא רציתי שחייל יסתובב פה בחוסר מעש במשך שבוע-שבועיים. כך אתה מכבד את החייל ואת משפחתו, וכך, בין היתר, הורדנו את כמות העריקים והנפקדים בשנה האחרונה ב-20%. הנשר אצלנו מסתכם בכ-4%".

    אל
    אל"ם מוטולה. "לא רוצה שחיילים יסתובבו פה בחוסר מעש"(צילום: דובר צה"ל)

    אל
    יותר גדולה מגבעתיים. עיר הבה"דים(צילום: דובר צה"ל)
      

    אל
    מיץ' גולדהאר - מאחוריך. מגרש הכדורגל של הבסיס(צילום: דובר צה"ל)

    אל"מ מוטולה פיקד בשנים האחרונות על הבסיס הגדול בצה"ל. גם מבחינה גיאוגרפית ("2,500 דונם, יותר גדול מהעיר שבה אני גר, גבעתיים") וגם אנושית, עם 10,000 משרתים. ההחלטה הקטנה-גדולה שלו על המתנה לקורס בבית עשויה להעיד על צעדים שעושה צה"ל בדרך להיות צבא בוגר ומודרני, אבל ביותר מדי מקומות אחרים – כמו בית הספר לשריון בשיזפון - יש עדיין "פלוגת ממתינים", מוסד ארכאי שמבטא עבדות מודרנית: חייל שממתין לקורס או שנושר מההכשרה, מסופח לפלוגה שחייליה עוסקים בניקיונות ובתורנויות מטבח, לעיתים במשך כמה שבועות, ללא הפסקה.

     

    - למה גישות שפיתחתם לא עוברות לצה"ל הגדול, לבסיסי הכשרה וטירונות אחרים?

    "כי מדובר פה בהיקפים גדולים של חיילים וזה מייצר הזדמנויות שלא חשבנו עליהן קודם. אני לא רוצה מאות חיילים מכל הבה"דים שיסתובבו פה בחוסר מעש. בהתחלה ההיקפים האלה יצרו לנו בעיות שאילצו אותנו לחשוב אחרת ולייצר פתרונות. קיצרנו את הקורסים ב-15%-10%, כי המפקדים והחניכים כמעט ולא עוסקים במינהלות כמו תורנויות ושמירות. כשחייל מגיע לבסיס מחכה לו חדר מסודר עם מיטה שעליה פרוס כבר כל הציוד שלו, ותוך שעתיים הוא נקלט. כבר אין את הטרטור פה בין האפסנאות לשלישות.

     

    "המדריכים אצלנו מתמקצעים בהדרכה ובפיקוד. פעם היינו שורפים יום שלם של נסיעה מצריפין למטווחים בצאלים רק כדי לירות בנשק, והיום לכל הבה"דים יש שטח אש שצמוד לבסיס. מגיעים אליו ב-8:00, מתחילים מייד ומסיימים ב-11:00. חייל מעביר את החוגר שלו בכניסה לחדר האוכל וכך אני מתחשבן עם חברת ההסעדה לפי כמות הארוחות שנצרכו, ולא גלובלית. יש לנו קורסים מקוונים שלא מחייבים בכלל את החניך להגיע לפה, בעיקר לאנשי קבע ולבה"ד התקשוב".

     

    שיעורי תורה: בבסיס כן, בחניון לא

    בגיבוי מפקדיו הוביל אל"מ מוטולה גישה חדשנית כלפי החניכים, שהסימולטורים המתקדמים והכיתות החכמות – שעליהם דובר רבות - הם רק קצה הקרחון שלהם. למשל, הוא הוריד את שלטי האיסור על שימוש בטלפון סלולרי בשבת בחדרי האוכל, בצעד שעורר כעס בחוגים דתיים, אך בפועל הותיר את ההנחיה כפי שהיא.

    אל
    בנים, בנות. חדר הכושר בעיר הבה"דים(צילום: דובר צה"ל)

    אל
    (צילום: דובר צה"ל)

    "אני מאמין שצריך לחנך דרך ארץ ולא דרך הפקודות", הוא מסביר. "אני חושב שחייל חילוני שמגיע לחדר האוכל לא ידבר בטלפון בזמן הקידוש ולא כי פקדנו עליו בשלט מטופש על הקיר, אלא כי זו דרך ארץ לכבד את המעמד. וזה עובד לנו. באותו אופן לא אסכים שישתמשו בסלולרים בבית כנסת בשבת.

     

    "עמדתי גם על כך שלא יהיו בימי ראשון שיעורי תורה בחניון ההיסעים (יוזמה אזרחית שבה השתתפו עשרות חיילים דתיים, י"ז) כי יש לנו שם כבר בית כנסת. בית הכנסת שם מיועד לחייל שלא הספיק להתפלל ולהניח תפילין ביום א' לפני שהגיע לבסיס. אין סיבה לקיים שם שיעורי תורה כי זמן ההמתנה שם מיועד לאוטובוסים ואותו אנו מנסים לצמצם ככל הניתן.

     

    "בנוסף, כשם שאין שיעורים וחוגים אחרים שם, אז למה צריך להיות שם שיעורי תורה? למה שלא יהיו שם שיעורי קרמיקה, מה ההבדל? לחיילים שהגיעו כעת מהבית היה את כל הסופ"ש ללמוד תורה. זה לא שהם הורחקו מהקהילות שלהם וכעת הם צריכים העשרה רוחנית. יש לנו פעילות נהדרת בשגרה לנשים ולגברים, עם חוגים והרצאות דתיות, סיוע בתהליכי גיור, תפילות יומיות וימי ישיבה".

     

    מבט לעתיד. סימולטורים להדרכה בעיר הבה"דים:

    אל
    (צילום: דובר צה"ל)

    אל
    (צילום: דובר צה"ל)

    עם או בלי קשר, באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בחנו אפשרות להקים בבסיס גם מתחם לחניכים חרדים, אך היוזמה ירדה מהפרק, בעיקר בגלל עלויות, והמתחם יוקם בבסיס ג'וליס שליד קריית מלאכי, בעיקר בגלל קרבתו היחסית למרכז הארץ, שם מתגוררים מרבית החרדים בישראל.

     

    גם כך, שיטוט בעיר הבה"דים מגלה ייצוג מגוון של החברה הישראלית. בבסיס משרתים קצינים דרוזים, דתיים ודתיות, מפקדות בולטות, חניכים מצטיינים בני הקהילה האתיופית, להט"בים מוצהרים וטרנסג'נדרים – כולל בסגל הפיקוד. אם עיר הבה"דים היא מיקרוקוסמוס של צה"ל, אז יש יותר מסיבה אחת להיות אופטימי.

     

    הוא מעורב אישית בתנאי השירות של חייליו הלה"טבים, ובדגש על הטרנסג'נדרים, כפי שפרסמנו השבוע בכתבה נרחבת: "זו תופעה שהולכת ומתרחבת בצה"ל והסובלנות כלפי טרנסג'נדרים היא נפלאה בעיני. כשחייל טרנסג'נדר מגיע לכאן הוא מקבל מענה ייעודי לפי השלב שלו בתהליך. תחשוב איזה הישג זה. החיילים הטרנסג'נדרים שלנו מקבלים מאיתנו תשתיות ייעודיות, כמו חדרים ומקלחות אישיות".

    אל
    פורטרט שקיבל אל"ם מוטולה מחייל טרנסג'נדר ששירת תחתיו(צילום: דובר צה"ל)

    חייל טרנסג'נדר ששירת בבסיס העניק עם שחרורו לאל"מ מוטולה פורטרט שצייר בעצמו, עם הקדשה אישית שעליה כתב: "אני מודה לך מקרב לב על שדאגת לי באופן כה אישי ושילבת אותי במפקדה, תוך התחשבות בצרכיי הייחודיים. תודה ששמרת על ראש פתוח ולא דרשת רק מהחייל שיתאים עצמו למסגרת, אלא גם את המסגרת לחייל".

     

    עוד שיעור שצה"ל יכול ללמוד מעיר הבה"דים בנוגע להכשרות המפקדים, בעיקר הזוטרים, נמצא בקורס שעובר כל מדריך בבסיס, ובו ניתן דגש וידע על רגישויות של מגזרים שונים, בהם בני הקהילה האתיופית, בני העדה הקווקזית, דרוזים, בדואים, להטב"ים וכו'.

     

    "קבלת האחר וידיעת האחר באשר הוא לא קשורה לקריית ההדרכה אלא לתפקידנו כמפקדים בצה"ל", מסביר אל"מ מוטולה. "קיימנו פה לאחרונה יום עיון מגדרי עם הסגלים הבכירים שלנו על איך מתמודדים עם חיילים להט"בים כדי לא לעשות שיימינג למישהו. היום זה כבר 'נון-אישיו' בצה"ל. הצבא הרבה יותר סבלני מהחברה. הבאנו פאנל עם חייל הומו, נגדת טרנסג'נדרית וחיילת לסבית וזה היה אחד מהימים הטובים בקורס. אתה לא יכול להגיע לכל המפקדים אז אתה מייצר פה סוכני שינוי: אתה לוקח חלק מהסא"לים שלנו ואת הקב"נים, ומגיע דרכם ליתר המפקדים".

     

    בקריית הספורט הענקית של הבסיס, בין אצטדיון הכדורגל שלא היה מבייש מתחם אימונים של קבוצת צמרת, לבין אולמות הכושר החדישים, הכדורסל ולבריכה (שבה רשאים לשחות רק אנשי הסגל ולוחמים), מתגלה צבא אחר ומרשים. בקומפלקס מפואר שכזה, שכולל גם הדרכות ספינינג וזומבה משותפים וחוגי ספורט עשירים, מתייצבים חיילים להתאמן בזה אחר זה, בזמנם הפנוי, ולא בגלל פקודה, מבלי לעסוק הרבה במתיחויות בין המינים.

     

    שלט בכניסה למתחם מבהיר מתי מתקניו פתוחים במהלך השבוע רק לבני אותו המין, כדי להתחשב בחיילים ובחיילות דתיות. "אנו אוכפים את פקודת השילוב הראוי כדי למנוע מפגשים לא ראויים בין חיילים ובין מפקדים לפקודיהם", אומר אל"מ מוטולה. "היו לנו מעט אירועים כאלה והם היו מינוריים. בהדרכות ספורט קבענו תלבושת אחידה, ללא אפליה על רקע מגדרי, וכיבוד של כולם".

     

    יש הורים חצופים

    אל"מ מוטולה מפרסם את מספר הטלפון הנייד שלו ברחבי הבסיס, ועונה שוב ושוב גם לפניות ישירות של הורים. מדיניות הדלת הפתוחה שלו הובילה לכך שאחד המדריכים בבסיס, סמ"ר עומר, נכנס למשרדו לפני כשנה והתלונן על כמויות האוכל שנזרקות בארוחות השונות. מוטולה הרים את הכפפה והשניים ארגנו בתוך שבוע שיתוף פעולה עם עמותת "לקט ישראל", שמעבירה מאז, מדי יום, מאות מנות רזרביות שלא נאכלות בבסיס, לבתי תמחוי בדימונה ובבאר שבע.

     

    "כל חייל יכול לפנות אלי על כל דבר שהוא רוצה, גם בוואטסאפ", הוא אומר. "גם הורים פונים אליי ולפעמים פניות של הורים שופכות אור על דברים שקורים. אם פניית הורה מגיעה באדיבות ולא בקנטרנות או בסגנון 'אתה חייב לי', אז נכון לטפל בה באופן ראוי. לפעמים יש גם הורים חצופים ואתה צריך לדעת גם להם לענות באדיבות. אפשר שאענה בצורה נוקבת שהמקרה טופל על ידי המפקדים. גם ההורים מכירים בגבולות שלהם. מעורבות ההורים בצה"ל והעובדה שכמעט הכול מגיע לתקשורת, מעידים שהחברה השתנתה".

    אל
    אל"ם אבי מוטולה (צילום: דובר צה"ל)

    חלק מתלונות ההורים נוגעת לענישה. אם יש נושא שהוא קו אדום עבור המב"ס הפורש, הוא האלימות כלפי רכוש, בטח בבסיס שבו מתקניו החדישים יכולים לגרום לחיילים לחשוב שמדובר בלונה פארק או בבית מלון, ולא בבסיס צבאי.

     

    "אם חייל נפקד, אז שבבה"ד שלו ישברו את הראש, אבל אם חייל ביצע מעשה ונדליזם בחדר שלו או בבריכה או בחדר האוכל - אתבע ממפקד הבה"ד ענישה חמורה. מריתוק, דרך כלא ועד הרחקה מקורס. בגלל שהבסיס מרושת במצלמות אז אנו לא מתקשים לאתר את העבריינים.

     

    "מצאנו חייל מהמפקדה שבכוונת מכוון שבר חלון בטרמינל הכניסה לבסיס. הוא נשלח לשבעה ימי מחבוש. חיילים בקורס חובשים שהשחיתו צינורות כיבוי אש והשפריצו איתם מים במסדרונות כדי להשתעשע, הורחקו מיד מהקורס. זה עונש כבד כשמדובר בקורס חובשים קרביים. אני לא שופט לבד כי אני לא שריף. אני יותר ראש העיר".

     

    הפינוק של חיילי הגאדג'טים

    בצה"ל כבר עייפו מלזעוק בייאוש על הבעיה הגדולה במעבר הבסיסים דרומה, שממנה סובלת גם עיר הבה"דים: המרחק מהמרכז, יותר משעה נסיעה, כשאין פקקים, גם לאחר הרחבת כביש 6 דרומה. מסילת רכבת לירוחם שתעצור בעיר הבה"דים לא נסללת והממשלה נמנעת מלקדם את הנושא באופן שמאיים על שני הפרויקטים הגדולים הבאים בנגב: הקמת קריות המודיעין והתקשוב.

     

    הרמטכ"ל אביב כוכבי אמר השבוע במפגש עם בני העדה הבדואית ש"כבר היום למעלה מ-45 אחוז מצה"ל נמצא כבר בנגב. כשכל המהלך יושלם, 60 אחוז מצה"ל יהיה בנגב. יש סוגיה שצריך לפתור אותה והיא סוגיית התחבורה של האנשים האלה שגרים לא רק בתל אביב, גם בחדרה ובחיפה, ואנחנו לא רוצים לאבד אותם".

     

    הערך בהקמת בסיסי ענק בנגב אינו רק בפינוי קרקעות לטובת הקלה במצוקת הנדל"ן בגוש דן, אלא גם בפרנסה לתושבי הדרום. מדובר בין השאר גם בעובדי מטבח וניקיון, מטלות שכאמור מוצאות מידי החיילים בחלקים גדולים בצה"ל.

     

    "כ-500 מהעובדים אצלנו גרים בדרום ומתפרנסים מהבסיס", מבהיר אל"מ מוטולה. "עובדים פה גם פלסטינים, תחת אבטחה, כי יש עדיין תשתיות שנמצאות בבנייה. יותר מ-80 משפחות עברו מהמרכז לדרום כדי לעבוד פה, מתוך פוטנציאל של 350, גם כי ניתנו להם הטבות כספיות וגם כי יש הגירה טבעית".

    אל
    אתר זיכרון ומורשת בעיר הבה"דים(צילום: דובר צה"ל)

    הייחוד של עיר הבה"דים נעוץ גם בתנאים המפנקים במגורים, במתחם המסחרי שכולל סניף של רשת המבורגרים ושאר פסיליטיז להדרכה מהמתקדמים בעולם: דגמים של זירות פשע ודירות עריקים לחוקרים ושוטרים צבאיים; סימולטורים לנהגים שמזכירים מתחם משחקי מחשב; אמצעי VR כמעט בכל כיתה; אולמות הדרכה חכמה; שיעורים באפליקציות ושאר גאדג'טים שגורמים לבה"ד המיתולוגי הצה"לי להיראות כמו מוזיאון. "תפקידנו לתווך את הידע בצורה אחרת", אומר מוטולה.

     

    - זה הופך את החיילים למפונקים יותר?

    "הייתי מפקד פלוגת מפקדה בשנות ה-90 בבא"ח צנחנים בשומרון, והתנאים שם לא היו משהו. היום בבא"ח שלהם בשומריה ובבא"ח גולני התנאים אחרים. זה אומר שהלוחמים פחות טובים? אני לא חושב שחייל שעושה תורנות מטבח הוא חייל טוב יותר. אני לא חושב שחייל צריך לישון בחדר בלי מזגן ולהתקלח במים קרים או לאכול אוכל לא מספק כדי להיות חייל טוב יותר.

     

    "צריך לאמן את החיילים בהתאם למציאות שיפגשו בשעת חירום. אין סיבה שלחייל לא תהיה גישה לחנות שק"ם. אנו לא יכולים להפריט את כל הצבא ולכן זה עדיין נמשך במקומות אחרים בצה"ל. כתפיסה, אם היה אפשר שבכל צה"ל לא יעשו תורנות מטבח - אז היינו שמחים שזה מה שיקרה. אבל אתה לא יכול שבמוצב באוגדת עזה לא יעשו תורנות מטבח. גם המשק האזרחי לא יכול לתת מענה לכל הצבא, כמו בהפרטת המטבחים, וזה גם לא כלכלי להפריט מטבח של 1,000 איש".

     

    מוטולה לוקח אותנו למה שנראה כבייבי שלו, להוכחה שצה"ל עדיין מחזיק בתפקיד חינוכי, ומבחירה. לשלוחה של יד ושם שהוקמה בבסיס נחשפו יותר מ-50 אלף חיילים בחוויית זיכרון ומורשת שבה "אנו מדגישים שהשואה לא קרתה רק בפולין, אלא גם בצפון אפריקה וביוון. החיילים עצמם הם האוצרים כאן".

     

    העיניים שלו בורקות כשהוא מגיע לתחנה האחרונה במתחם המורשת הפעיל, שהוא הכול חוץ ממוזיאון. ביום השואה הקרוב תיחנך הרחבתו, ולפי המב"ס היוצא, חייל יוצא מהמקום לא בתחושת כבדות של דיכאון, אלא בעוצמה של ערכי ציונות ותקומה, להמשך שירותו בצה"ל.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים