שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרופאה בת ה-90 שמטפלת במכורים לסמים
    גם בגיל המופלג של 90 ד"ר ורונה רדוש לא חושבת על פנסיה. מדי בוקר היא מגיעה למרפאה לנפגעי הסמים של איכילוב. "זו זכות להיות מסוגלת לעבוד ולעזור למטופלים, במיוחד כשמדובר באנשים שהכי זקוקים לעזרה"
    דווקא בגיל 65, הגיל שבו רובנו מסיימים את הקריירה המקצועית, מצאה ד"ר ורונה רדוש את ייעודה. אחרי שירות ארוך כרופאה אימונולוגית במרפאת זמנהוף, אולצה ד"ר רדוש לפרוש לפנסיה. "לא יכולתי לדמיין את עצמי כ'לא רופאה'. המקצוע הוא חלק מהזהות שלי. לא היה הגיוני בעיניי להחזיר את הסטטוסקופ וללכת הביתה. הייתי מיואשת", היא מספרת.

     

    ידיד של הרופאה, שמע שהיא מחפשת עבודה והפנה אותה למרפאה לנפגעי סמים של בית החולים איכילוב. "הם הסכימו לקבל אותי לשבועיים ניסיון. אני פה כבר 25 שנה", מתארת ד"ר רדוש, שבשבוע שעבר חגגה את יום הולדתה ה-90.

     

    כבר רבע יובל שד"ר רדוש מגישה טיפול רפואי לאנשים האומללים והנדכאים ביותר בחברה, נפגעי הסמים האופיאטיים, ובראשם הסם ההרסני מכולם - הרואין. בסיוע למכורים, כך מספרת הרופאה, היא מצאה תכלית. "מבחינתי זו ברכה שמצאתי את המקום הזה", היא אומרת, "זה מקום העבודה הכי מעניין והכי מתאים שהיה לי. אני אוהבת אנשים ועוד יותר אוהבת לעזור להם. אלו מילים גדולות, אבל עבורי זו המציאות. כרופאה, לא משנה לי לעזור לחולה עם דלקת, פצע ביד או שפעת. כל עוד עזרתי למישהו, עשיתי את שלי. זה גורם לי להרגיש טוב".

     

     

    ד
    "לא יכולה לדמיין יציאה לפנסיה", ד"ר רדוש במרפאה(צילום: איתי עמיקם)

     

    "אף פעם לא חששתי ממטופל" 

    היא מספרת על הקשר שלה עם המכורים: "המטופלים שלי הם האנשים שהכי זקוקים ליחס טוב והכי מעריכים יחס טוב. בכל השנים שלי פה, מעולם לא הזדקקתי ללחוץ על כפתור המצוקה. אף פעם לא חששתי ממטופל. אני מסתדרת עם כולם. הם יקרים לי ואני משתדלת לעזור לכולם. הם יודעים להעריך את זה.

     

    "אלו אנשים שברוב המקומות לא מתקבלים ברצון. לפעמים הם מגיעים למרפאה עצבניים או כועסים, אבל כשהם נכנסים אליי לחדר הם נרגעים. אני מעריכה את זה".

     

    היא נולדה בדברצן שבהונגריה, שרדה את השואה, ובסיומה הבינה כי היא רוצה להיות רופאה ולמדה את המקצוע לאחר סיום המלחמה בעיר הולדתה. "בקבלה לאוניברסיטה דרשו ממני לשנות את שם המשפחה שלי, כי הוא היה יהודי מדי לטענתם", היא משחזרת.

     

    ד
    ד"ר ורונה רדוש. חוגגת יום הולדת 90(צילום: דוברות איכילוב)

       

    "רוצה להיות רופאה עד יומי האחרון"

    הרופאה מתארת כי עיקר תפקידה במרפאת אדלסון של איכילוב הוא איזון המטופלים בעזרת תחליף הסם מתדון. "יש מטופלים שכבר אחרי חודש של טיפול הם נראים אחרת. הם מתלבשים אחרת ומתנהגים יפה יותר. אי אפשר להגיד שהם מפסיקים להיות אימפולסיביים, אבל אתה רואה את השינוי. זה הסיפוק שלי בעבודה", היא מציינת.

     

    מרבית המטופלים יזדקקו לתחליף הסם לשארית חייהם. הרופאה הוותיקה, סבתא לנכדה ואם לבת רופאה בעצמה, מסבירה כי בבסיס הטיפול במתדון עומדת תפיסה לפיה לא רואים במטופלים כנרקומנים, אלא כחולים. "הרצפטורים שלהם במוח התרגלו לאפקט של הסמים", מרחיבה ד"ר רדוש, "המתדון נועד למלא את החסך. אני לא חשה ייאוש מהטיפול במכורים. אדם שחולה בסוכרת יזדקק לאינסולין כל חייו. הרופא שלו לא מתייאש מלתת לו את התרופה. ככה אני מתייחסת גם למטופלים שלי".

     

    אורן אביטן, מנהל המרפאה, מפרט כי הטיפול ניתן לנפגעי סמים, שעברו שני טיפולי גמילה כושלים לכל הפחות. "המתדון הוא אופיאט סינטטי שיש לו יתרונות מאוד גדולים על פני אופיאטים רגילים, כגון הרואין. ראשית הוא נשאר בגוף כפול מהזמן שנשאר ההרואין, כך שהמטופל חש פחות את הצורך למנה הבאה, ובנוסף המתדון מסב פחות נזק לגוף של האדם".

     

    מנהל המרפאה מתאר כי עבורו ד"ר רדוש היא מודל לחיקוי והשראה. "היא אוהבת אדם ובעלת חמלה בלי קץ", משבח אביטן, "היא מדברת עם כל המטופלים בגובה העיניים. הרבה מהם רואים בה דמות אם. היא עובדת בחצי משרה, אבל יש לה מספר מטופלים כמו לרופא במשרה מלאה.

     

    "כולם רוצים להיות מטופלים אצלה. היא עוגן משמעותי של המרפאה. גם אם מטופל מגיע לפה נסער ועצבני, כשהוא נכנס אליה הוא מיד נרגע. בעיניי זה לא קשור לגיל שלה. המטופל יודע שהיא תכבד ותשמע אותו".

     

    ד"ר רדוש מסכמת ואומרת: "זה די מדהים שבגיל פנסיה מצאתי את מקומי התעסוקתי. טיפול בנפגעי סמים מצריך סבלנות. אני לא חושבת שהסבלנות שלי נובעת מהגיל שלי. תמיד הייתי כזו. ההורים שלי בחיים לא הרימו עליי את הקול. הייתה לנו משמעת, אבל בחיים הם לא נהגו בי בחוסר סבלנות".

     

    רוב האנשים חולמים על רגע היציאה לפנסיה.

    "אני לא יכולה אפילו לדמיין את זה. עוד לא היה לי בוקר שאמרתי לעצמי שאין לי כוח לעבוד. המשאלה היחידה שלי היא להיות רופאה עד יומי האחרון. זו זכות להיות מסוגלת לעבוד, לראות אנשים ולעזור להם. במיוחד כשמדובר באנשים שהכי זקוקים לעזרה בחברה שלנו. למה שארצה שזה ייפסק?".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איתי עמיקם
    "זכות לטפל במכורים", ד"ר רדוש
    צילום: איתי עמיקם
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים