מסע קולינרי מרתק במרוקו
מהשווקים במְרִירְת ועד קזבלנקה: מרוקו מלאה בטעמים, בריחות ובצבעים וגלעד כרמלי יצא לטרוף אותה - הוא ביקר בשווקים, במסעדות ובבתי הקפה, התענג על כל ביס - וגם על המחירים
מתקרת הדוכן בעיירה מְרִירְת ברכס הרי האטלס התיכון, על הכביש הארוך שמחבר בין הערים פאס ומראקש, משתלשל כבש שנשחט לא מזמן. אין כאן מקררים. כשהבשר ייגמר, בעל הדוכן יילך לשוק המקומי וירכוש כבש חדש.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
מה אוכלים באתונה?
מה אוכלים במדריד?איפה לאכול בקאן?
ככה זה עובד ב"ארץ הבֶּרבֵּרים" – האזור הכפרי ההררי במרכז מרוקו, שעיקר תושביו הם שבטים ברברים המשמרים את מסורת ואורח חיי אבותיהם. רובם עוסקים בחקלאות וברעיית צאן, ומתפרנסים ממכירת תוצרתם בשוק המקומי שנמצא בכניסה לכל כפר.
"אחד מביא כבשים, שני מביא עופות, שלישי מביא בננות, רביעי מביא תפוזים וחמישית מביאה לחם פרנה. ממש כמו פעם", מסבירה דינה דגן, ישראלית-מרוקאית אסלית, שהחלה לאחרונה להוציא טיולים מאורגנים למרוקו.
מהשוק בכניסה למְרִירְת מגיע הבשר הטרי לאורך היום אל מסעדת "אנאפורה" (Annafoura) – היחידה לאורך הכביש שחוצה את העיירה. 120 דירהם, שהם בערך 40 שקלים, לקילוגרם בשר, ונותר רק לבחור איזה חלק של הכבש אתם רוצים ואיזה תיבול – והבשר כבר על האש. בצמוד לעמדת הגחלים ניצבים טאג'ינים עם ירקות שמתבשלים כבר שעות וממתינים לסועדים. כי זו לא באמת ארוחה מרוקאית בלי איזה טאג'ין.
הטאג'ין הוא תבשיל ברברי מסורתי הדומה לנזיד ומבושל באיטיות על גבי גחלים במשך שעות ארוכות. את הטאג'ין מבשלים בתוך כלי חרס מסורתי עם מכסה משולש שגם נקרא בעצמו טא'גין. במסעדת "אדראר" (Adrar) שבעמק האוריקה ברכס האטלס הגבוה, אזור ברברי מובהק, לא השאירו הרבה אופציות בתפריט: "יש טאג'ין עוף, טאג'ין בקר, טאג'ין כבש וטאג'ין ירקות", הסביר המלצר – בעברית!
רגע לאחר ההזמנה, מגיעה אל השולחן להקה ברברית שמנגנת ושרה. הם יעשו לכם שמח מאוד, אבל יצפו גם לטיפ בסוף השיר. המסעדה עצמה נמצאת ממש על גדות הנהר שחוצה את העמק, וזורמים בו מי השלגים המופשרים מהר הטובקאל שנשאר מושלג אפילו בתחילת הקיץ.
43 שקלים למנה הכי יקרה
כמו בהרי האטלס, גם במסעדות האותנטיות בחופי האוקיינוס האטלנטי אין מקררים. הדייגים בעיר החוף אסווירה (לשעבר מוגדור) מביאים את מה שהם תפסו בחכתם היישר אל המסעדות שצמודות לנמל העתיק והציורי.
הבולטת ביותר היא המסעדה שנקראת בפשטות "אצל הדייגים של מוגדור" (Chez Les Pêcheurs de Mogador). עלי, הבעלים, יציג לכם את השולחן ועליו פרוסים כל הדגים הטריים שזה עתה הוצאו מהים – ואתם רק צריכים לבחור מה הוא ישים עבורכם על הגריל. בין האופציות: בורי, דניס, ברבוניות, שרימפס, לובסטרים, תמנונים וכמובן – סרדינים. אל תפספסו את הסרדינים, זה אחד הדברים שהכי מזוהים עם אסווירה, והטעם שלהם הולך להישאר איתכם הרבה אחרי הטיול. המשך הליכה ברחוב הראשי של העיר העתיקה יוביל אתכם תוך כמה דקות אל חנות ספינג', וזה יכול להיות הקינוח.
בעיר פאס, בניגוד מוחלט לסרדינים הטריים על הגריל מאסווירה, השיטוטים בסימטאות האינסופיות של העיר העתיקה יכולים להביא אתכם להפסקת אוכל עם סרדינים מסוג אחר לגמרי. הכירו את ה"מג'וג'ים" – "מחותנים", בעברית.
מדובר במנת רחוב שמבוססת על סרדינים שהוצאה מהם העצם המרכזית, ולאחר מכן הם צופו בפירורי לחם וטוגנו כמו שניצלים. ה"מג'וג'ים" מוגשים בתוך פיתת פרנה מרוקאית מסורתית, יחד עם פרוסות ביצה קשה, עגבניות, זיתים ובצל.
ארוחת בוקר בגובה 1,665 מטר
למרות שמדובר בעיירה קטנה מאוד, יופייה של "העיר הכחולה" שפשוואן הפך אותה למוקד עלייה לרגל עבור תיירים. בהתאם, נפתחו ברחובות הצפופים של העיר העתיקה מסעדות ובתי קפה רבים – מכל הסוגים.
הכיכר המרכזית של שפשוואן היא מקום טוב לטעום את ה"כֶּפְתָה" – הקבב המרוקאי, ששונה באופן ניכר מהקבב המזרח תיכוני המוכר. הכפתה דומה בצורתה לקציצה גדולה, מעין קבב מעוך, והיא מכילה כמות גדולה הרבה יותר של עשבי תיבול ותבלינים לעומת הקבב הרגיל.
כל ארוחה במסעדה במרוקו מסתיימת עם "בְּרַדה-תיי" – קומקום מתכתי ובו תה נענע. הקומקומים המסורתיים מצופים כסף או נחושת, לצורך שמירה מיטבית על חום התה, ועליהם ריקועים עדינים לקישוט. בדרך כלל, כמות התה בקומקום תספיק לשתי כוסות וחצי.
ב"קפה אימפריאל" (Café Imperial) בכניסה לשוק חאבוס בקזבלנקה, מוצעת יחד עם התה גם צלחת עם מבחר עוגיות מרוקאיות מכל הסוגים – "מעמול, סיגאר (עוגיית שקדים), מסאפאן (עוגייה במילוי שקדים ואגוזים טחונים), ריחיבה (ביסקוויט עם תבלין שמזכיר קינמון), חרייבה", מפרטת דגן.
קינוחים מסוג אחר תפגשו במסעדת "La Paix" בעיירה איפראן שברכס האטלס - העיירה שהוקמה על ידי השלטון הצרפתי בתקופת הפרוטקטורט בתור עיירת נופש למתיישבים הצרפתים העשירים, והיא בהחלט נראית כאילו הועתקה לכאן בשלמותה ממערב אירופה. העיירה ממוקמת בגובה 1,665 מטרים מעל פני הים ומכונה "שווייץ של מרוקו". במסעדה עצמה, שנראית כאילו הועתקה מפריז, תמצאו ארוחות בוקר, קפה איכותי, קינוחים צרפתיים ואפילו מקרונים.
בניגוד למדינות מוסלמיות רבות – מכירת ושתיית אלכוהול במסעדות, בפאבים ובמלונות במרוקו מותרת - רק לא בחוץ. כך, תוכלו לחוות חפלה מרוקאית אמיתית בליווי אלכוהול במועדון "דיוואן" (Diwan) בקזבלנקה – או פשוט לחגוג באווירה מודרנית בפאב "בודהה" (Buddha-Bar) התוסס במראקש.
