שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    לא רק נופש: הקיץ העצוב של יהודי רודוס וקוס

    הם כינו את האי האהוב שלהם "אי השמש", "אי השושנים", "אי האבירים" ו"ירושלים הקטנה", והתפללו ברומניוטית ובלדינו. עד שבקיץ 1944 - לפני 75 שנים בדיוק - החריבו הנאצים את הקהילה המפוארת של רודוס, ומקוס לא נותר אפילו יהודי אחד

    פחות משעה וחצי של טיסה מישראל, נוחתים ברודוס, אי יווני שצורתו כדולפין הסמוך מאוד לחופי טורקיה. תושביו חוו טלטלות פוליטיות רבות במאות השנים האחרונות תחת שלטונם של האבירים ההוספיטלריים (עד תחילת המאה ה-16), תחת שלטון האימפריה העות'מאנית (עד תחילת המאה ה-20), שלטונם של האיטלקים במשך כשני עשורים – ואז הכיבוש הנאצי. האי צורף ליוון רק ב-1948.

     

    <<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

     


     

    מאות בשנים חייתה ברודוס קהילה יהודית עתיקה מפוארת. הם כינו את האי האהוב שלהם "אי השמש", "אי השושנים", "אי האבירים" ו"ירושלים הקטנה". האי כולו מלא חמדה, טבע ים-תיכוני, כפרים ציוריים קטנטנים ואתרים היסטוריים, שאת כולם עוטף הסיפור המיתולוגי על הליוס אל השמש, וסיפור אהבתו לנימפה רודה שעל שמה נקרא האי. ובתוך כל היופי השליו הזה התרחשו מעשי רשע ורוע ביהודים, החרוטים אף הם בדפי ההיסטוריה - אך מֻּכָּרים פחות.

     

    עוד קהילות בערוץ היהדות : 

     

    בחודש יולי 1944 עצרו הנאצים את הגברים היהודים של רודוס, והורו לנשים ולילדים להגיע לנקודת איסוף ב-23 ביולי, ולא - יוצאו כל הגברים להורג. הנאצים הורו לכל יהודי לקחת מזוודה אחת לקראת "התיישבות מחדש" במקום אחר. יהודי רודוס הועמסו על הספינה. יומיים לאחר מכן הועמסו עליה גם יהודי קוס ויהודים בודדים שחיו באיי הדודקניסוס - ומשם יצאו לדרכם האחרונה.

     

    נשים, גברים, ילדים קטנים ותינוקות רכים שהו על דוברות הפחם בתנאים מזעזעים, היישר לנמל פיראוס, כמה מהם ניספו בהפלגה. מהנמל הם הועלו על רכבות המוות למשרפות באושוויץ. רובם נשלחו לקרימטוריום כבר בימים הראשונים להגעתם. בתאריך העברי היה זה בימים שסביב תשעה באב.

     

    בית הכנסת קהל שלום ()
    בית הכנסת העתיק "קהל שלום" - היחיד ששרד

     

    75 שנים חלפו מיום ארור זה. חזרתי מכנס הזיכרון ליהודי רודוס שנמשך שבוע ימים, והתמקד סביב תאריך יציאת יהודי רודוס וקוס לדרכם האחרונה. את הכנס ארגנה הקהילה היהודית המקומית בניצוחה של כרמן כה, יו"ר הקהילה היהודית ברודוס.

     

    מקהילה רומניוטית לקהילת לדינו

    הקהילה העתיקה הרומניוטית התיישבה ברודוס ככל הנראה כבר אחרי שגורשו היהודים מארץ ישראל על ידי הרומאים לפני כמעט אלפיים שנה. אבל יש עדויות מוקדמות על משפחות יהודיות שחיו ברודוס עוד לפני חורבן בית שני, והאמידות שבהן אף סייעו למימון מפעלי הבנייה של הורדוס בארץ הקודש.

     

    לרומניוטים היה נוסח תפילה ארץ-ישראלי משלהם, ונוסעים שהגיעו לאי כמו בנימין מטודלה, תיארו אותם כקהילה מיוחדת ואצילה. שנים ספורות לאחר צו הגירוש ליהודי ספרד - "צו גרנדה" של 1492 - החליט גם ה"גרנד מסטר" של רודוס להוציא צו גירוש דומה ליהודי רודוס, אם לא ימירו את דתם. יהודים רבים נטבחו, טובעו בים, ואך מעטים הצליחו להימלט - חלקם הגדול נאלצו להמיר את דתם לנצרות, וחיו כאנוסים שנים רבות עד לכיבוש רודוס על ידי סולימן המפואר, הסולטן העות'מאני.

     

      (צילום: זהבה חן-טוריאל)
    אנדרטת הזיכורון ליהודים בכיכר הקדושים ברודוס(צילום: זהבה חן-טוריאל)

     

    בשנת 1522 כבש סולימן המפואר את האי מידי האבירים, ואיפשר לאנוסים לחזור ליהדותם. הוא הורה לפתוח מחדש את בית הכנסת הגדול, "קהל גרנדיי", שנסגר על ידי האבירים ונשאר נעול במשך כעשרים שנים - והעניק ליהודים חופש דת מלא.

     

    הסולטן העות'מאני פירסם פירמאן (צו הסולטן) שהכריז על פתיחת שערי הממלכה למגורשי ספרד במעמד של ד'ימים - "בני חסות" - ופטר אותם ממסים למאה שנים. יהודים ממגורשי ספרד קיבלו בברכה את הזמנת הסולטן להתיישב ברחבי האימפריה - בבלקן, ביוון, בטורקיה ובאיים שסביב – והם ביססו במקומות אלה את קהילות הלדינו.

     

    חלקם הגיעו לרודוס, והשפעתם על הקהילה היהודית המקומית הייתה מוחלטת. האנוסים שחזרו ליהדות השתלבו בקהילה הספרדית, ותרבות הלדינו הפכה למרכז החיים התרבותיים והחברתיים של הקהילה היהודית. כמעט כל המשפחות היהודיות שחיו באי היו קשורות בקשרי חיתון ומסחר, ויש הטוענים שבשל כך כל יהודי רודוס וצאצאיהם משתייכים למשפחה גנאלוגית אחת גדולה.

     

    גלימת רבנות בת אלפיים שנה

    בסוף השבוע, לפני כשבועיים, התכנסנו צאצאי משפחות שחיו ברודוס מכל מדינות העולם (בלגיה, יוון, איטליה, בריטניה, צרפת, דרום-אפריקה, ארגנטינה, ברזיל וארה"ב) - ובעיקר מישראל. משפחות פרנקו, בן עטר, קפלוטו, חסון, חביב, כהן, לוי, אמטו, ישראל, אלחדיף ואחרים, שהיו מוכרים לי רק מספרי ההיסטוריה ואילן היוחסין המשפחתי.

     

      (צילום: זהבה חן-טוריאל)
    תפילות בעברית, לדינו ורומניוטית. הטקס בבית הכנסת העתיק(צילום: זהבה חן-טוריאל)

     

    הנוכחים - בני הדור השני לשואה, ומעטים ששרדו את השואה כילדים והגיעו לכנס בשיבתם המאוחרת, מתקשים להתנייד – אך עם זאת נחושים להשתתף ולמסור את עדותם, סיפור הישרדותם וזיכרונותיהם מרודוס.

     

    בית הכנסת הספרדי העתיק והמרשים "קהל שלום" שנוסד ב-1522, הוא היחיד ששרד מתוך כחמישה בתי כנסת שהיו באי. על קירותיו התרגשתי למצוא לוחות הנצחה ליקירי הקהילה מבני משפחתי. הישיבה בבית הכנסת הייתה משותפת. נוסח התפילה - ספרדי. האווירה פלורליסטית כפי שמאפיין את קהילות הלדינו ביוון, בבלקן ובטורקיה.

     

    התפילות התנהלו בעברית, בנוסח ספרדי, בשילוב תפילות ברומניוטית ובלדינו. שני רבנים הנחו את טקס התפילה. אחד מהם, גבריאל נגרין, רבה הראשי של אתונה, סיפר במהלך התפילה כי גלימת הרבנות שהוא עוטה שרדה כאלפיים שנים, והרבנים היוונים מעבירים אותה ביניהם בטקסים חשובים. אינני אישה דתייה, אבל מצאתי שם את החיבור הקהילתי שאבד לרבים מאתנו בארץ.

     

    דווקא טורקים ניסו להושיט יד

    בבית הכנסת של קהילת רודוס זוכות הנשים לכבוד רב. מתייחסים אליהן כשוות וכחולייה חשובה בשרשרת המסירה של תרבות הלדינו ושמירת יסוד הקיום היהודי. הרבנים פונים אליהן בדברים בתוך כתלי בית הכנסת, מתעניינים בקורות משפחתן, משבחים אותן על עמידתן האיתנה ועל שמירת המשפחה והקהילה לנוכח כל האירועים הקשים שעברה הקהילה היהודית.

     

      (צילום: זהבה חן-טוריאל)
    קונסולים ואנשי דת ממדינות שונות הגיעו לכבד את זכרון הנרצחים(צילום: זהבה חן-טוריאל)

     

    במעמד טקס הזיכרון נכחו האימאם הטורקי, הפטריאך היווני, אנשי צבא יוונים וקונסולים ממדינות שונות. הקונסולית הגרמניה נשאה דברים, וכאשר דברה על המעשים האיומים שביצעו הנאצים ביהודים - פרצה בבכי.

     

    כבוד גדול ניתן לאימאם הטורקי. ימים ספורים לפני ששולחו יהודי רודוס לדרכם האחרונה, ביקש רב הקהילה מידידו האימאם דאז, להסתיר את ספר התורה העתיק במרתפי המסגד. האימאם עשה זאת ללא היסוס, והספר הוחזר לקהילה על ידי צאצאיו שמצאו אותו בשנות ה-70. הספר הנדיר הוצג בתערוכות רבות בעולם, וכיום ניתן למצוא אותו במוזיאון היהודי שלצד בית הכנסת.

     

    עוד טורקי שסייע ליהודים וזכה על כך באות "חסיד אומות העולם" הוא סלאח א-דין אולקומן שהיה הקונסול הטורקי. ערב גירוש היהודים לאושוויץ הוא הצליח להציל 42 יהודים בעלי דרכונים טורקיים, או שהיו נשואים לבעלי דרכונים טורקיים. על מעשיו אלה הוא שילם מחיר אישי כבד. כשהגרמנים גילו שאולקומן הציל את היהודים באמצעי רמייה, הם הפציצו את ביתו שברודוס. הוא איבד את אשתו ההרה ונפצע בעצמו.

     

    מאה מטרים מבית הכנסת נמצא כיכר הקדושים היהודים - Plateia Evron Martyron, ברחוב Pindarou - או כפי שהיה ידוע ברובע היהודי בשמו הספרדי - La Kaya Anche, בסמוך למזרקת סוסוני הים. האנדרטה השחורה נחנכה ב-2002 לזכר 1,604 אנשי הקהילה היהודית של רודוס וקוס שנספו בשואה. שישה צדדים לאנדרטה עם כתוביות ביוונית, עברית, אנגלית, צרפתית, איטלקית ולדינו: "לזיכרון עד של 1,604 הקורבנות, יהודי רודוס וקוס, שניספו במחנות המוות של הצורר הנאצי".

     

    בכיכר הקדושים היהודים התקיים טקס נוסף שבמהלכו הונחו זרים של דיפלומטים מכל העולם ונציגי ארגונים יהודיים ויוניים, נישאו נאומי זיכרון והשיר אדיוס קירידה (שלום יקירתי) שהזיל דמעות רבות בקרב הנוכחים, ובסוף "התקווה". כשסביב הטברנות וחנויות התיירים, ניתן להבין כיצד בתוך מציאות נורמלית יכולים להתרחש אירועים בלתי נתפסים של אנטישמיות, גזענות ושנאת האחר.

     

    טקס זיכרון ליהודי קוס

    היום הרביעי לכנס הוקדש לטקס זיכרון ליהודי קוס שנשלחו למחנות ההשמדה. קהילת קוס נטבחה כליל ונמחקה על ידי הנאצים. כל שנותר ממנה זו מצבת זיכרון. משתתפים בכנס ידעו לספר כי הבריטים גילו במכ"מים שלהם שספינה גרמנית משייטת בין איי הדודקניסוס, ממש בצמוד לחופי טורקיה. רק לימים הבינו שהספינה הזו אספה את יהודי קוס ועוד יהודי אחד שהיה באחד האיים - מתוך תפיסה מעוותת שחלילה לא יישאר באזור אפילו יהודי אחד.

     

    לחפש שורשים כשנותרו רק מצבות (צילום: זהבה חן-טוריאל)
    לחפש שורשים כשנותרו רק מצבות(צילום: זהבה חן-טוריאל)

     

    שחזרנו את המסע הקשה הזה בעצמנו, יותר ממאה נשים וגברים שבאו לכבד את זיכרם של יהודי האי - מרודוס לאי קוס בקטמרן. השייט בין איי הדודקניסוס נמשך כשעה וחצי, והעצים את החוויה בבית העלמין בקוס. יהדות קוס הייתה קהילת לדינו יהודית קטנה ושלווה שהייתה חלק מקהילת רודוס. אייזיק חביב הגיע במיוחד מדרום אפריקה והקריא קטע בלדינו שכתב יוסף אלחדף. יחד עם כרמן כהן הקריא גם את שמות כל יהודי קוס שנרצחו במחנות ההשמדה.

     

    אנשים שכל משפחתם נמחקה לפני שמונה עשורים הסתובבו אבודים בין הקברים, כשהם מחפשים את שורשי משפחותיהם. המצבות המספרות סיפורי חיים בעברית ובלדינו, של מי שזכו לקבר ישראל לפני פלישת הנאצים. הלב כבד והראש לא מסוגל לתפוס את גודל שואת היהודים.

     

    השליכו חפצי ערך

    כמו אבותינו לפני 75 שנה, צעדנו ברחובות רודוס כשהרבנים צועדים לפנינו. אט-אט הצטרפו אלינו ישראלים בחופשה, שהבינו את משמעות הצעדה. צעדנו בשקט כשמסיב המולת התיירים הממלאים את הרחובות. הניצולים מספרים שכדי שהתושבים היוונים לא יהיו עדים לתהלוכה, הפעילו הגרמנים צופרי אזעקה, כך שחוץ מהיהודים כולם הסתתרו בבתים ובמקלטים מחשש להפצצה בריטית.

     

    ניצולים אחרים מספרים שהוריהם זרקו לביוב כל חפץ יקר שלא ייפול בידי הנאצים; שהאימהות זרקו מהחלונות כלי חרסינה יקרים שקיבלו לנדונייתן - רק שלא יפלו לידיהם של הצוררים. הם מספרים זאת על מנת להדגיש שעל אף תרגילי ההטעיה – ידעו תושבי רודוס היהודים שהם הולכים לרע מכל.

     

    המזח שמסביבנו הומה תיירים. אוניות ענק עוגנות מסביבנו - ובתוך ההמולה מתקיים טקס יהודי קורע לב, וזר של פרחים נזרק לים לזכר יהודי האיים היוונים שלא חזרו מן התופת. מהנמל יצאנו לבית העלמין היהודי ברודוס – ושוב טקס הקראה של כל בני הקהילה שנרצחו באושוויץ. ברשימה גם שני ילדים קטנים ממשפחתי, שנרצחו ביום הגעתם, לאחר המסע המפרך שעברו.

     

    • הכותבת היא חוקרת תולדות מגורשי ספרד וקהילות הלדינו, בלוגרית וסופרת

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים