שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אני מדבר לחסה והיא לא עונה"
    ביקרנו משפחה של חקלאים בארץ שמנסה עדיין להסביר למה חקלאות היא שליחות וערך. גדעון בילינסקי: "מצפים מאתנו להיות מקצוענים ולהביא חסה כל השנה במחיר נמוך אבל גם מצפים מאתנו להיות הפילגש הסקסית"

     

    כל שנה מחדש, באמצע חודש אוגוסט, גדעון בילינסקי ואביו עוזי מ"עלה עלה" מסתכלים לשמיים ומנסים לשכנע את עצמנו שהם מרגישים רוח של סתיו. גדעון ועוזי הם חקלאים שעבודת האדמה עוד מצליחה לרגש אותם, ועם כל המכשורים הטכנולוגיים, הם דווקא משוויצים בהמצאות הכי הכי לואו טק. הם מגדלים צמחי מאכל ותבלין לשפים ולמסעדות רבות ברחבי הארץ, ובעולם הקולינרי ברור לכל שף שרוצה שלצלחת שלו תגיע הפנטזיה שלו על חסה, שגדעון הוא האיש שאליו צריך לפנות.

    צרור ירקות,
    ישר מהאדמה
     

    בשטח החקלאי שלהם, הממוקם באזור עמק חפר, אין ממטרות בכלל, הכל עובד על טפטוף. הגישה של "פחות זה יותר", מנחה אותם בעבודה, ולפעמים הדברים הכי פשוטים הם אלה שגורמים להם להתרגש.

     

    במשתלה נמצא ה"אינקובטור". המטרה היא לקחת זרעים מוכרים, ולגרום להם לנבוט - עגבניות או פלפלים יקרים צריכים את הצ'אנס הכי הכי טוב לצאת. "אנחנו בוחרים תמיד את צמחי האם הכי הכי טובים", מסביר גדעון, "והזנים הולכים ומשתבחים".

     

    גדעון הגיע לעסק המשפחתי אחרי שעבד 15 שנה בהייטק. לפני 11 שנה נפל הפור והוא חזר לעסק המשפחתי. שניים מתוך שלושת האחים לבית בילינסקי, כבר חזק בעניינים. וכן, זה רומנטי כמו שזה נשמע.

     

    "בהתחלה כשהגעתי חשבתי שאתחיל ללכת מכות עם אבא, עם בעל הבית, בגלל שכל הרעיונות החדשים של כל הטכנולוגיות והגישות החדשות והדברים האלה ייתקלו בסירוב מצידו ויגרמו לחיכוכים של דור ישן מול דור חדש", הוא מספר. "אבל הדבר הכי מפחיד קרה - אבא אמר 'או.קיי, אם אתה חושב שזה מה שצריך לעשות אז בוא נעשה את זה'".

     

    איך מתמודדים עם הדרישות של השפים ועם הלקוחות האחרים?

    "הלקוחות שהם גם עקרת ועקר הבית וגם השפים שכבר מכירים אותנו הרבה שנים, רוצים שאנחנו גם נהיה גם המקצועניים שיודעים להביא חסה כל השנה במחיר נמוך, אבל הם גם רוצים שנהיה הפילגש הסקסית שמביאה את הדברים המיוחדים האלה, שזה על גבול הבלתי אפשרי".

     

    נראה שאתה מאוהב בגידולים שלך.

    גדעון: "נכון, אבל אסור לשכוח שבסוף בסוף בסוף, זה פטרוזיליה. בעוד 120-150 שנה נלחץ על כפתור שמאוד דומה למיקרוגל ויצא משם אוכל. השאלה שאני שואל את עצמי, זה אוקיי, איפה חקלאות בעידן כזה? חקלאות תמיד הייתה, תמיד תהיה. ואנחנו באיזשהו פרק זמן של דור שגם הממשלה, הפוליטקאים וגם החקלאים מחפשים איך להגדיר מחדש את אותו רומן. אני מוצא את עצמי מסביר למה החקלאות היא ערך ושליחות, ואני לא מצליח למצוא נימוקים כדי להסביר למה, אבל החיים חזקים יותר מהכל. אבא תמיד אומר: 'אנשים, חס וחלילה לא עלינו, ימשיכו למות וימשיכו לאכול'". 

     

    עוזי: "כשהייתי מדריך צעיר הייתי מדבר ואנשים היו עונים. היום אני מדבר לחסה והיא לא עונה. אני משתדל שיהיה לה טוב. משתדל שלירק שאנחנו מגדלים שיהיה טוב, אבל הוא לא עונה לי. זו עדיין הרגשה נהדרת".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "אני מדבר לחסה והיא לא עונה לי": ביקרנו משפחת חקלאים בארץ
    מומלצים