"כל הכסף הולך על חתונות אבל אנחנו מקבלים את זה באהבה"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת אגברייה, ממוסמוס.

"אני אמנם בן 47, אבל עדיין רוצה לכבוש את העולם"

"שנים לא דיברתי עם אבא. אחרי שהוא הציע לי לעזור בעסק, נהיינו חברים"

"אנחנו לא מערבבים בין העסק למשפחה. רבים רק עד 12:00 בצהריים"

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

בצילום: אוסאמה (43), אינאס (36), מג'ד (12), מוחמד (10), כרים (8) וכרמל (11 חודשים).

משפחת אגברייה(צילום: אסי חיים)

הבית: שתי קומות וחצר. מרפסת שמשקיפה אל הנוף ההררי של ואדי ערה. אוסאמה: "לבנות את השלד עלה כ-200 אלף שקל. עד המפתח מגיעים ל-700 אלף שקל. זה שטח של המשפחה, וכל אחד קיבל חלק ובנינו. האדמה פה מאוד התייקרה עכשיו, וקשה מאוד לקנות".

יש משכנתה? אוסאמה: "אצלנו במגזר מפחדים ממשכנתה, אז לוקחים הלוואות לטווח קצר, ובני המשפחה עוזרים אחד לשני, כולם נותנים. אבל גם זה כבר מתחיל להשתנות".

אוהבים את הכפר? אינאס: "לפני זה גרנו בבאר-שבע שנתיים והתחתנו שם, ואהבנו לגור שם הרבה יותר. זה הזמן הכי טוב שהיה לנו, כי שם אתה מרגיש לבד ובראש שקט. לא כולם על הראש שלך". אוסאמה: "אתה יכול לבלות. היינו יוצאים יחד, ומספיק שאתה לבד בבית בסוף שבוע, זה כבר כיף. כאן יש עומס". אינאס: "כאן תלויים באנשים וכל הזמן צריך ללכת לחתונות, לאירועים משפחתיים, וכל הזמן באים אליך. אחרי שנה חשבנו שנחזור לבאר-שבע. אבל בסוף התרגלנו".

מה עושים? אוסאמה: "אני מורה לעברית בחטיבת ביניים. זה מה שעשיתי גם בדרום, במגזר הבדואי, ויש הבדל גדול. שם מכבדים את המורים ופה הרבה פחות. הייתי בטוח שזה יהיה הפוך". אינאס: "אני גננת לחינוך מיוחד והיום עובדת באום אל פאחם עם ילדים עם פיגור שפתי. אצלי זה להפך, וההורים מאוד מכבדים כי הם רואים את ההתקדמות של הילדים".

איפה הילדים לומדים? אינאס: "בכפר. אנחנו מרוצים כי כולם פה משפחה אחת ואין הרבה בעיות. באום אל פאחם יש הרבה משפחות, ויש הרבה בעיות. בכפר יש חוגי שחייה וכדורגל ותגבור בחשבון. אני משתדלת להוציא אותם מהבית כדי שלא יישבו מול הטלוויזיה כל היום. אבל זה כי אנחנו עובדים. יש הרבה שאין להם כסף לחוגים ואז לילדים אין מה לעשות והם מתחילים לעשות בלגן ויש אלימות. עכשיו גם רצו לסגור לנו את הפארק בעפולה, וזה לא צודק".

אוסאמה: "אם ראש הממשלה מדבר ומתנהג בגזענות, אז מה אפשר לבקש מהאזרח הפשוט. אני לא מאשים את האנשים בעפולה או את ראש העיר. זה הכל מתחיל מלמעלה".

איך אתם מבלים שניכם? אינאס: "מזמן לא יצאנו יחד. לפעמים יוצאים לבית קפה באום אל פאחם. לא מתרחקים מהילדים. הם עדיין קטנים".

איך מחזיקים משפחה עם משכורת של מורה? אינאס: "זה קשה מאוד. יש הרבה הוצאות. החתונות בכפר הרסו אותנו. צריך ללכת כל יומיים לחתונה, כי כולם פה משפחה, וכשהולכים למישהו לחתונה או בחגים, צריך לקנות בגדים, בשר, להביא כסף כשמבקרים. אנחנו צריכים ללכת לכל חתונה, גם של בת-בת-בת של אחות, וכל המשכורת הולכת על זה. יש לנו 1,000 שקל הוצאות רק על חתונות כל שבוע. אבל גם בלי הכסף זה קשה, כי כל יום יש אירוע, וכל חתונה נמשכת כמה ימים של אירועים".

אוסאמה: "זה לא כמו אצלכם. אתם עושים חשבון כמה עולה המנה ונותנים לפי זה. אצלנו נותנים פחות, כי זה גם עולה הרבה פחות בכפר, אבל יש הרבה מאוד אירועים, כל הזמן, אז בסופו של דבר זה הרבה כסף. אבל החלטנו להישאר בכפר ואנחנו מקבלים את זה באהבה".

מינוס? אוסאמה: "כן. יש מישהו שחי בלי? קנינו אדמה בכפר ונכנסנו קצת לחובות".

חופשה אחרונה? אוסאמה: "היינו עכשיו באיסטנבול פעם ראשונה, רק שנינו. אני מוכן לנסוע לשם כל הזמן לחופשה, אבל זה פחות מתאים לילדים. בחופשה הבאה אולי ניסע לשארם א-שייח בסיני, אבל אנחנו קצת מפחדים כי לא ברור מה קורה שם עם דאעש".

אני מבין שאתם יוצאים בעיקר למדינות ערב? אוסאמה: "אני הייתי בירדן ובמצרים. קהיר מדהימה. החיים שם פשוטים, ומתנהלים לא ביום אלא בלילה. אין לחץ והאנשים לא חושבים על המשכורת. מרוויחים פחות מאיתנו אבל חיים יותר טוב. אני גם קצת מקנא שיש להם מדינה משלהם, דגל, עצמאות, ואנחנו, למרות שאנחנו אוהבים את היהודים ויש לנו הרבה חברים יהודים, אנחנו מרגישים קצת חצי-חצי. אין מה לעשות - אלה החיים".