שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "איפה את, ברנדט": באמריקה קטלו אותו, אנחנו חיבבנו

    ייתכן שמי שאהבו את הספר ירגישו לא מסופקים מהעיבוד הקולנועי, אך הדרמה הקומית המבוססת על חילופי מכתבים לא מצדיקה את הביקורות המאוכזבות שקיבלה באמריקה. גם אם אינה נטולת פגמים, היא בהחלט חביבה ומלאת ניואנסים אנושיים

     


     

    "איפה את, ברנדט" (Where'd You Go, Bernadette), עיבוד לרומן של מריה סמפל (2012), נראה כפרויקט לא אופייני עבור הבמאי ריצ'רד לינקלייטר. מאז תחילת שנות ה-90 הוא אחד הבמאים הבולטים מקרב בני דור ה-X, אבל תמיד היה נדמה שהוא אינו עסוק במרדף אחר ההצלחה ההוליוודית הגדולה. הוא העדיף להסתפק בתקציב בינוני-נמוך, לכתוב ולביים סרטים התואמים את נטייתו לעסוק במחשבות והדילמות של בני דורו, ולהישאר נאמן לדרך שבה הוא רוצה לבחון אותן. בעיבוד ספרה של סמפל הוא ניצב מול ציפיות הצופים שקראו את הספר ומצפים לתרגום נאמן של חווית הקריאה למסך. ההקדשה של הסרט לאימו המנוחה דיאן, "הברנדט שלי", מבהירה כי הוא מצא נקודת משען מאוד אישית שממנה הוא בוחן את דמות הגיבורה.

     

    "איפה את ברנדט" הוא רומן מכתבים מודרני. הוא אינו מבוסס רק על חילופי דפים שעליהם רשמו בני אדם בכתב יד את מחשבותיהם, אלא יש בו פסיפס של סוגי טקסט עכשוויים: אימיילים, דו"חות משטרתיים, קבלות וכו'. מה שניתן לעשות עם חיבור בין סוגי טקסטים אלו בספרות, אינו מתיישב עם הצורך של קולנוע מסחרי בדרמה ישירה יותר. בהחלט יש סיכוי שלא מעט מחובבי הספר ירגישו לא מסופקים מהתוצאה הסופית.

     

    ייתכן מאוד שפער זה הוא שעמד גם מאחורי התגובות הלא נלהבות שהסרט קיבל מהביקורת האמריקנית. לינקלייטר זוכה בדרך כלל להערכה רבה, ומלבד טרילוגיית "לפני הזריחה" (1995-2013) שלו, הוא גם מזוהה עם קלאסיקת סרטי הנעורים "טריפ נעורים" (1993), ו"התבגרות" (2014) שהביא אותו כפסע מזכייה באוסקר על הסרט הטוב ביותר. אך לטעמי האכזבה מהסרט מופרזת. זוהי דרמה קומית סימפטית, גם אם אינה נטולת פגמים. מעבר לנכונות לוותר על עיבוד מדויק וממילא בלתי אפשרי של המקור, יש להתמקד במה שהסרט מציע. דמותה של ברנדט – בגילומה של קייט בלאנשט – מרובת פגמים, אך ניתן לחוש כלפיה אמפתיה הנובעת מההכרה בצומת שבו היא נמצאת בחייה.

     

    מתוך
    מתוך "איפה את, ברנדט"

    אחד האמצעים החלופיים לטקסטים של המקור הוא השימוש של הסרט ב"וויס אובר" של בתה בת ה-15 של הגיבורה. כבר בפתיחה מלווה קולה של בי (אמה נלסון) שוטים המציגים את אימה כשהיא חותרת בקאנו אי שם באנטרקטיקה. בשונה מהספר, המתחיל לאחר שברנדט כבר נעלמה, פתיחה זו משמשת כהקדמה קצרה – ומשם העלילה חוזרת חמישה שבועות לאחור. אלמנט המתח שקיים במבנה של המקור הספרותי מנוטרל במידה רבה.

     

    ברנדט פוקס חיה בשכונת פרברים יוקרתית של סיאטל, בבית גדול אך מוזנח. הבעל אלגין (בילי קרודופ) הוא בכיר במייקרוסופט השקוע בפרויקט הגדול של הקריירה שלו – ממשק תמלול המחובר ישירות לראש. פיתוח טכנולוגי שיש לו משמעות אירונית בתוך מסגרת משפחתית שבה יש דברים שלא נאמרים בין בני הזוג. היחסים עם הבת, לעומת זאת, הם של חברות נפש החולקות הומור משותף. בי מקבלת ואף אוהבת את התכונות של אימא שלה, שאינן קלות לעיכול עבור אחרים.

     

    בי חרוצה וחכמה, השיגה ציונים מעולים, ועומדת לעבור לחטיבה העליונה. הפרס אותו היא מבקשת על הישגיה הוא נסיעה משפחתית לאנטרקטיקה. הצופים טרם למדו להכיר את הדמות של ברנדט ולכן הסכמתה להצטרף לטיול אינה מפתיעה, אבל הסכמה זו תציף חרדות והתנהגויות שיובילו את הדמות לנקודת משבר.

    מתוך
    מתוך "איפה את, ברנדט"

    הרעיון של הטיול נוגע בכמה אלמנטים שכלפיהם יש לברנדט חרדה עמוקה. חוסר עניין ורצון להיות במחיצת אנשים לא מוכרים שאיתם היא תאלץ לנהל שיחות בטלות. זו גם אחת הסיבות שבגללן היא כה מתעבת את השכנה הלחוצה אודרי (קריסטן ויג). בנוסף הנסיעה תהיה שינוי מאוד משמעותי מהחיים הסגורים בבית המשפחה, מקום המסתור שבו היא מתחבאת כבר שנים רבות מהעולם. שינוי כה חד בסביבה מעורר סוג נוסף של חרדות מפני מחלת ים.

     

    הדמות החשופה למחשבותיה הכנות של ברנדט היא ישות נטולת פנים וקול הנמצאת בצידו השני של העולם. השילוב בין כסף ושיתוק פסיכולוגי באישיותה של ברנדט מביא אותה להסתמך על סייעת אישית בשם מנג'ולה. היא נמצאת בהודו והתקשורת של ברנדט איתה היא במיילים אותם היא מכתיבה לסלולרי שלה. בעודה מפרטת באריכות את מחשבותיה ותחושותיה, היא מטילה על האישה האלמונית משימות שונות.

    מתוך
    מתוך "איפה את, ברנדט"

    הסיבות להתנהגותה של הגיבורה הולכות ונחשפות בהדרגה. יש קשר מהותי בין מה שהדמות הייתה בעברה, והנסיבות שהובילה להתנתקותה מעבר זה. החשיפה ההדרגתית של הדברים מלמדת על נקודת משבר בחייה של אישה יצירתית ומוכשרת, ושל הקשר החלופי והעמוק שהתפתח בחייה של אם הדואגת לבתה. עם ההבנה של הדמות נמצא גם הפוטנציאל להחלמה.

     

    באיזון שבין הדרמטי לקומי, לינקלייטר מקפיד לא להתרחק מדי מהקומי. בלאנשט רבת הכישרון מקבלת במה נרחבת לעיצוב דמות מרובת פגמים, אבל תוך שמירה על ניואנסים אנושיים. ההתמקדות של העלילה בדמותה של ברנדט מזכירה את התפקיד אותו היא גילמה ב"יסמין הכחולה" (2013), שעליו זכתה באוסקר. לחובביה של בלאנשט בוודאי אין סיבה לוותר על צפייה בסרט.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים