שתף קטע נבחר

מתי זוגיות בין הומו לסטרייטית יכולה לעבוד?

בניגוד לתפיסה הסטריאוטיפית, ד"ר אדיר אדלר איתר זוגות שבהם הגבר הומו והאישה סטרייטית, ולמרות זאת הם מנהלים נישואים מאושרים, לחלקם ילדים משותפים וחיים מספקים. אז למה בכל זאת דעת הקהל כל כך מתנגדת לקיום מערכות יחסים כאלה, וכיצד ניתן לגרום לקשרים הללו לעבוד? טור אורח

זוג מחזיק ידיים (צילום: Shutterstock)
יחסים בין הומו לסטרייטית נקראים יחסי נטייה מעורבת(צילום: Shutterstock)

מערכת יחסים בין גבר הומו או ביסקסואל לאישה סטרייטית נקראים בספרות המקצועית 'יחסי נטייה-מעורבת'. זוהי תופעה בלתי נראית, אך לחלוטין אינה זניחה. בסקר שנערך לפני שנה בקרב 1,500 אזרחים קנדיים, נמצא כי שני אחוזים מהזוגות נמצאים ביחסי נטייה-מעורבת. נתון זה עולה לתשעה אחוזים בקרב זוגות בני 18-34. למרות הסטטיסטיקה המכובדת, חיפוש של מידע על יחסי נטייה מעורבת מעלה תמונה עגומה - אשמה, בושה, בגידה, ניצול, הצגה, משבר, תופת, הן רק חלק מהמילים שמשתמשים בהן לתיאור מערכת היחסים הזו. אך האם מילים קשות אלו אכן מאפיינות את חוויותיהם של אנשים שחיים בזוגיות מסוג זה?

 

עוד בנושא:

הניסויים שיגרמו לו להימשך אלייך מינית

"כשבא לי שלישיה אשלח אימוג'י של יוניקורן"

 

כדי לענות על שאלה זו קיימתי שיחות עם עשרות גברים ונשים שחיים ביחסי נטייה-מעורבת מכל קצוות הארץ. את חלקם פגשתי במסגרת עבודת המאסטר והדוקטורט שלי באוניברסיטת חיפה, ואת חלקם בקליניקה הפרטית שלי. גם אני הגעתי לנושא עם התפיסה הסטריאוטיפית המקובלת, על פיה הגבר התחבר לאישה כדי להסתיר את נטייתו המינית מעצמו ומאחרים, והאישה האומללה שלא יודעת על כך או יודעת חלקית, נאלצה בלית ברירה לקבל את המצב. מצאתי כי אכן, לגבי חלק מהזוגות זה היה המצב, אך להפתעתי אצל חלק אחר של הזוגות עלתה תמונה שונה לחלוטין.

 

מהם המקרים בהם התמונה הסטריאוטיפית הפסימית אכן מתקיימת? בתרבות הדתית, היהודית או הערבית, נהוג לשדך גבר הומו לאישה מתוך אמונה שאורח החיים ההטרוסקסואלי ישכיח מהגבר את נטייתו המינית. במקרים אלו אכן מערכת היחסים היא לרוב משברית ופסימית. כך גם במקרים בהם האישה מגלה במפתיע שבן זוגה הומו או ביסקסואל, ושהוא לא סיפר לה על כך מבעוד מועד. במקרים אלו, חוויית האישה בדרך כלל תכלול תגובות של כעס, פגיעה באמון, מבוכה, חרדה, בדידות, פגיעה בנשיוּת ועוד. מחקר שנעשה בארה"ב ב-2006 מצביע על כך שגילוי מפתיע שכזה מוביל לפרידה אצל שליש מהזוגות במהלך השנה הראשונה לאחר הגילוי. עם זאת, במחקר שלי חלק מהזוגות דיווחו שהגילוי הביא בסופו של התהליך דווקא לחיזוק היחסים שלהם.

 

רונית ידעה מראש על הנטייה המינית של גל

הניסיון המחקרי והקליני שלי מראה שקיימים מקרים רבים נוספים של יחסי נטייה-מעורבת, בהן התמונה הזוגית והמשפחתית היא אחרת לחלוטין. לא מעט זוגות שפגשתי דיברו על הנטייה המינית של הגבר בתחילת היחסים ביניהם. גל, לדוגמה (השמות האמיתיים שמורים במערכת), סיפר לרונית שהוא ביסקסואל עוד כשהיו ידידים בזמן הלימודים במכללה. היום הם לאחר 10 שנות זוגיות ומגדלים את שני ילדיהם הקטנים.

זוג מחזיק ידיים (צילום: Shutterstock)
לכל זוג יש את החוזה הזוגי שלו(צילום: Shutterstock)
 

לאורך כל הקשר, הנטייה המינית של גל הייתה חלק בלתי נפרד מהיחסים שלהם, חלק גלוי ומדובר שמשולב בחיי הזוגיות. כבר בתחילת היחסים הם ביססו הסכם לא כתוב באמצעותו הם הסדירו את הכללים למימוש הנטייה המינית של גל. רונית מתארת את ההסכם כך: "ניסינו לבנות לעצמנו כל מיני מערכות של חוקים. הרגשנו שאנחנו כל הזמן צריכים לשנות את הסידור בינינו, אבל אני חושבת שמה שכן היה טוב, זה שיכולנו לתקשר ויכולנו לבנות הסדרים שאולי לא תמיד הם הצליחו, אבל יכולנו לעצור ולהגיד, 'או-קיי, אם זה לא מצליח לנו, אז בוא נחשוב על אפשרויות אחרות'".

 

על חשיבות ההסכם זוגי

כיוון שאצל רוב הזוגות הנמצאים ביחסי נטייה-מעורבת מתקיימים יחסים פתוחים, בנייה של הסכם היא חשובה ביותר. ההסכם שבני הזוג מנסחים בעצמם או בעזרתם של אנשי מקצוע, יכול להכיל כללים כמו: האם הגבר מממש את נטייתו המינית או לא, עם כמה פרטנרים, עם אלו פרטנרים, האם הקשרים הם מיניים ו/או רגשיים, מתי ואיפה מתרחשות הפגישות, האם ומה הוא מספר לאישה על המפגשים ועוד. מניסיוני, אין הסכם נכון יותר או נכון פחות, כיוון שכל הסכם נבנה על בסיס הצרכים והמאפיינים הייחודיים לכל זוג. כמו כן, חשוב שההסכם יהיה דינאמי, כלומר, שיהיה ניתן לשוב ולבחון את הכללים שלו כל כמה זמן, בהתאם לצרכים המשתנים של בני הזוג.

 

מקרה נוסף של זוג שחלק את המידע אודות הנטייה המינית כבר בתחילת היחסים הוא אריה ויפית, זוג בשנות ה-50 לחייהם שהכירו לפני 20 שנה. לפני היכרותם אריה היה הומו מוצהר. הוא יצא מהארון כבר בתיכון ובעשור השני לחייו היה אקטיביסט בתנועה ההומו-לסבית. כשפגש את יפית הם התאהבו מיד, וזאת למרות שחשף בפניה את נטייתו המינית. "מצד אחד, התאהבתי בה והייתי ב'היי'. מצד שני, זה היה ממש לא נעים מול החברים. באופן מסוים זה היה כמו לעשות את כל היציאה מהארון פעם שנייה - רק הפוך, כי הייתי צריך לספר לחברים מהקהילה ולקבל את חוסר הקבלה שלהם בנוגע להחלטה שלי".

 

כבר בתחילת היחסים הם קבעו לנהל מערכת יחסים מונוגמית (הם הזוג המונוגמי היחיד שפגשתי במסגרת המחקר). אריה טוען כי הוא עדיין שלם עם החלטתו ולא מרגיש שעשה ויתור. הנטייה המינית שלו לא השתנתה והוא מדבר עליה בפתיחות עם יפית, אבל הוא פשוט לא מרגיש צורך לבטא אותה ביחסים עם גברים. שניהם מסתכלים על עתיד היחסים ביניהם בצורה אופטימית.

 

המתכון האידיאלי

יש מקרים בהם הגילוי מתרחש בתחילת היחסים. הנטייה המינית נשארת רדומה מספר שנים, ואז הצורך לממשה מתעורר שוב תוך כדי היחסים. כך היה אצל רמי ועירית, זוג בשנות ה-40 לחייהם. הם הכירו כשותפים לדירה, ולאחר זמן מה החל להתפתח ביניהם קשר אינטימי. כאשר רמי הבין כי הוא מעוניין למסד את הקשר, הוא החליט לספר לעירית על משיכתו המינית לגברים ואמר לה שזה חלק ממנו שלא ישתנה. הוא מתאר את הווידוי כהקלה: "זה כאילו שסתמו לי עד אז את האף ונשמתי רק דרך הפה". לרונית, לעומתו, לא היה קל עם הידיעה, למרות שהיא לא הייתה לגמרי מופתעת. לאחר הגילוי הם החליטו להינשא והביאו ארבעה ילדים לעולם.

 

הכניסה לשגרת חיי נישואים הפחיתה את העיסוק בנטייה המינית אצל שניהם. רונית מספרת, "זה לא משהו שעובר, אבל בשנים הראשונות ידעתי והתעלמתי לחלוטין. התעסקתי בנישואים, בחיים, בלהיות רגילה". בתקופה זו רמי לא נפגש עם גברים. "נשאבתי לתוך התהליך של הנישואים וההיריון והחלק ההומואי ממש פינה את עצמו, או שאני דאגתי לפנות אותו, אבל זה קיבל ממד ממש קטן ומצומצם", הוא סיפר. בשלב מסוים, מספר שנים לאחר הנישואים, הצורך במפגש עם גברים התעורר מחדש אצל רמי. צורך זה אילץ את הזוג להתארגן מחדש ולבסס הסכם בנוגע למימוש הנטייה המינית של רמי.

 

כיום, מספר שנים לאחר ביסוס ההסכם, רמי נפגש עם גברים לעתים רחוקות וממשיך לחיות בזוגיות מספקת עם עירית. עירית מסכמת את הזוגיות כך: "כשאני חושבת על הנישואים עם רמי אני מסתכלת על הרווח ועל ההפסד, וכשאני רואה שיש יותר רווח, הרבה יותר קל לי להתמודד עם הסיטואציה. לדעתי, היתרונות הם גדולים מאוד ורבים. היום אנחנו צוחקים שזה המתכון האידיאלי, אבל אנחנו לא מגלים את זה לאף אחד".

 

"רוב הזוגות דיווחו על השפעה חיוביות"

מעבר לדוגמאות הספציפיות, ישנם מרכיבים רבים שיכולים להשפיע על התגובה של האישה לגילוי ועל הזוגיות. לדוגמה, עד כמה הקשר היה חזק מלכתחילה? האם האישה גילתה בעצמה או שבן זוגה שיתף אותה? באיזה שלב ביחסים האישה גילתה? האם יש לזוג ילדים? מהן העמדות של האישה כלפי העולם הלהט"בי? מהו מיקום הנטייה המינית של הגבר על הרצף המיני? באיזו סביבה תרבותית חיים בני הזוג? המשותף לאוסף המרכיבים והדוגמאות הספציפיות למעלה הוא הפוטנציאל לזוגיות וחיי משפחה חיוביים.

זוג מחזיק ידיים (צילום: Shutterstock)
"היתרונות אצלנו עולים על החסרונות"(צילום: Shutterstock)
 

ואכן, התמונה המתקבלת אצל יחידים וזוגות רבים שפגשתי היא של זוגיות חיובית ומספקת דיו. תמונה זו מקבלת חיזוק בסקר הקנדי, שבו 64% מהנחקרים שחיים במסגרת יחסי נטייה-מעורבת דיווחו כי אין לחיים במסגרת שכזו השפעה על הזוגיות שלהם, 20% דיווחו כי זה חיזק את הזוגיות ו-16% דיווחו כי זה פגע במערכת היחסים. אם כן, בניגוד לסטראוטיפ, רוב הזוגות ביחסי נטייה מעורבת מאמינים שאין השפעה או שיש השפעה חיובית של הנטייה המינית על הזוגיות שלהם.

 

"את חיה בהכחשה, תזרקי אותו"

נשאלת אם כך השאלה - מדוע קיים ייצוג כה שלילי של יחסי נטייה-מעורבת בתודעה הציבורית? לדעתי, סיבה אפשרית לכך היא שזוגות אלה מערערים את הסדר החברתי הקיים. הם מפריכים מוסכמות הקשורות למבנה המשפחה ההטרוסקסואלי ואף זה ההומוסקסואלי, ומאתגרים את יסודותיהן של הקטגוריות המיניות-מגדריות המקובלות. לכן, אנשים בחברה מתייחסים אל זוגות שכאלה במונחים של קונפליקט, כאילו שמדובר בדבר בלתי אפשרי, שלב חולף או טרנד.

 

כדי להבדיל את מערכת היחסים הזו מן הנורמה וליישב אותה עם מערכות יחסים נורמטיביות, אנשים בחברה מציעים מגוון פרשנויות שמקלות על הבנת קיומה. באופן זה, הגברים תמיד מוצגים בתור נצלנים, שקרנים ובוגדניים, ואילו הנשים מוצגות כמי שנוצלו, כחסרות שליטה בחייהן וכאומללות. "את חיה בהכחשה, זרקי את האגואיסט מיד", "בעלך מחזיק אותך בתור תעודת נישואים", "אתה כמו איזה ייצור כלאיים שרוקד על כל החתונות", "היחסים האלה זה חומר נפץ, זה יתפוצץ לכם בפרצוף" - אלו רק חלק מהתגובות החברתיות השליליות שנחשפו אליהן גברים ונשים שהשתתפו במחקר.

 

מעניין כי התפיסות החברתיות הללו קיימות הן בקרב האוכלוסיה הסטרייטית והן בקרב האוכלוסיה הלהט"בית. התפיסות תואמות את הממצאים של הסקר הקנדי, שמצא כי 43% מהציבור אינו מקבל את מערכת היחסים הזו. לאור הסטיגמה, חלק גדול מהזוגות בוחרים להתמודד עם הסביבה החברתית שלהם באמצעות הסתרה וריחוק. הם נזהרים שלא לחשוף את עצמם כדי לא לחוות לחצים, כדי שלא יטילו בהם ספק, ילגלגו עליהם ויזלזלו בהם. אלא שהסודיות והריחוק מן הסביבה, אשר מגנים על זוגות אלה מחד, משמרים את התפיסות השליליות כלפיהם בחברה.

 

לדעתי, עם כל הסיכון וחוסר הנעימות שבדבר, בכדי ליצור שינוי בתפיסות החברתיות כלפיהם, אני מאמין שזוגות ביחסי נטייה מעורבת צריכים להנכיח את עצמם בסביבתם. ככל שהזוגות יחשפו את האמת שלהם לסביבה, כך האמת החברתית אודות התופעה תתקרב אל האמת שלהם, שבחלק גדול מהמקרים אינה מרה כפי שנוטים להציגה.

 

ד"ר אדיר אדלר הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט ומרצה לעבודה סוציאלית. יועץ לזוגות ויחידים מיחסי נטייה-מעורבת ונושאים הקשורים לנטייה מינית וזהות מגדרית

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים