שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    תהיו רחל רבין
    התגובה של מפלגת העבודה לאשפה הדיגיטלית שצייץ יאיר נתניהו הייתה היסטרית וחסרת פרופורציה. התגובה של אחותו של יצחק רבין עוררה התפעלות

     

    יאיר נתניהו מתייחס לנשיא ארה
    יאיר נתניהו

    יכול מאוד להיות שאישה אחת, לא צעירה, שאיננה משוטטת ברשת, ושאולי מעולם לא נחשפה לתרבות – או ליתר דיוק לתת-התרבות – המאפיינת את חלקה הגדול של מגפת הציוצים, העמידה את הדברים על דיוקם. לא רק אמרה שהמלך הוא עירום, אלא הבהירה גם מה דעתה על ההתייחסות הראויה לעניין. ואני מתכוונת לרחל רבין (94), אחותו של יצחק רבין.

     

     

    הסיפור, ככל הנראה, החל עם חילופי ציוצים ברשת שהגיעו לשיאם כשיאיר נתניהו, בתגובה לציוצים נגד אביו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כתב בין היתר ש"רבין רצח ניצולי שואה באלטלנה, הביא לכאן את ערפאת ועוד עשרות אלפי מחבלים והביא למותם של 2,000 ישראלים".

     

    הציוץ עורר תגובות חריפות, שנדלג על רובן. מה שכן רלוונטי לענייננו זו ההודעה שעמיר פרץ הנחה את היועצים לבדוק אפשרות להגיש תביעת דיבה נגד נתניהו הבן. "לא אאפשר את הכפשתו והשחרת דרכו של גיבור ישראל ופגיעה בשמו ובשמה של המפלגה שאותה הנהיג", אמר. נועה רוטמן, נכדתו של רבין ומועמדת לכנסת מטעם המחנה הדמוקרטי, הבהירה מצידה ש"אי אפשר להגיש תביעת דיבה על דיבתו של המת", ושלחה את הקוראים להביע את דעתם על הדברים בקלפיות.

     

    וכך כנראה הגיעו הדברים אל רחל רבין. על פי הידיעה שפרסם יובל קרני ב"ידיעות אחרונות", במוצאי שבת דפקו על דלת ביתה פעילים של מפלגת העבודה, וניסו לשכנע אותה לחתום על ייפוי כוח שיאפשר להם להגיש בשמה בקשה ליועץ המשפטי ולדרוש שיפתח בהליכים משפטיים נגד בנו של ראש הממשלה. מאמץ רב הושקע בעניין, כולל חיפוש אחר עורך דין בסמוך לביתה בקיבוץ מנרה, מרדף אחר מדפסת מתפקדת וכן הלאה, תיאורים שאם לא היו עצובים כל כך היו יכולים לשמש בסיס למערכון לא רע בפני עצמו.

     

    ולמה עצובים? כי כל המאמץ הזה הושקע בתגובה טיפשית, ואין דרך עדינה לומר זאת, לציוץ שצריך היה להיזרק לפח האשפה הדיגיטלי שניות לאחר עלייתו לרשת. והמזל הגדול הוא שרבין לא נכנעה ללחצים, והעמידה דברים על דיוקם: "גם אם אני רותחת מזעם, אני לא מתכוונת להתעסק איתו. עזבו, הילד הזה לא בסדר".

     

    ואי אפשר שלא להתפעל, בעיקר נוכח חילופי הציוצים, לדוגמא, בין אהוד ברק ליאיר נתניהו, שאותו כינה "זנאי ופרזיט" וזכה בתשובה להגדרה "תרח זקן שיכור מוויסקי וכנראה דמנטי", תוך אזכור יחסיו עם הפדופיל אפשטיין.

     

    מובנת לגמרי התדהמה, שלא לומר גועל הנפש, מטיבם של חלק מהציוצים, ולא רק של נתניהו הבן, אבל השאלה החשובה היא מה צריך לעשות עם זה, מתי ראוי לפנות לבית המשפט, להשיב, ומתי נכון ומכובד הרבה יותר להתעלם, להתאפק ולזכור שציוץ ברשת הוא לא חזות הכול. לעיתים קרובות הוא לא יותר מניבול פה שיש להתעלם ממנו ולהמשיך הלאה.

     

    כן, גם אם זה מכעיס. בדיוק כמו שעשתה רחל רבין, שעמדה, יש לומר, בגבורה רבה מול הלחץ המיותר. לחץ שכל-כולו אינו אלא תוצאה של היסטריה ואובדן פרופורציות המלמד יותר מכל דבר אחר על אופיה המכוער של מערכת הבחירות הנוכחית.

     

    • אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים