שתף קטע נבחר

קולנועני כל העולם התאחדו: מלחמת המעמדות בדרך למסך

הסרט "ג'וקר" חותר תחת הסדר הכלכלי הקיים, אבל הוא ממש לא לבד. בפסטיבל טורונטו הוקרנו השנה עשרות סרטים שעוסקים בפערי המעמדות ובניסיון למגר אותם, לעיתים באלימות ברוטלית ואכזרית

כל הקרנה במסגרת פסטיבל הסרטים בטורונטו שננעל לפני שבוע נפתחה בדברי הוקרה למיסיסאגואה, האודנושאונה והורון-וונדאט - שמות שנשמעים כמו ג'יבריש אבל מייצגים את השבטים האינדיאנים שאיכלסו בעבר את אדמות העיר. זוהי מסורת חדשה יחסית של המארגנים המעוניינים לקדש את ההיסטוריה של התושבים הילידים שרבים מהם סובלים מאפליה בהווה.

 

בנוסף הוזמנו לסקר את הפסטיבל כמאתיים עיתונאים לפי מפתח אתני כביכול כדי לגוון את השיח, גם אם קהל הקוראים שלהם מצומצם יחסית. הצעדים הללו, כמו גם רבים אחרים, תורמים לעמדה הליברלית של האירוע היוקרתי, שמניף את דגל השיוויון, הצדק והגיוון בכל הזדמנות - ברוח התקינות הפוליטית. בהתאם לכך, נבחרים גם הסרטים - תוך הקפדה על איזון מגדרי ואתני של היוצרים. אולם בכל הנוגע לתוכן הסרטים, הגדולים והקטנים, עולה מגמה ברורה של עיסוק בפערי מעמדות. מה גדולה האירוניה כשמחירי הכרטיסים להקרנות מאמירים עד כדי כמה עשרות דולרים.

"ג'וקר". מוביל את המרד הרעיוני נגד בעלי ההון

בניגוד לפסטיבל קאן למשל, אותו פוקדים בעיקר אנשי התעשייה, פסטיבל טורונטו פתוח לקהל הרחב ומחירי הכרטיסים הגבוהים שלו הם כנראה הסיבה העיקרית שלמרות ההיצע המרשים, רבות מההקרנות לא נערכו בפני אולמות מלאים לחלוטין כמו בשנים קודמות. בסופו של יום אין מספיק אנשים שישלמו 30 דולרים קנדיים כדי לצפות בדרמה בולגרית במסגרת הבינלאומית, שלא לדבר על ה-80 שנדרשו כדי לחלוק חלל (עצום) עם מאט דיימון, נטלי פורטמן או מריל סטריפ במהלך פרמיירה חגיגית של מועמד אוסקר עתידי. כשהקולנוע מאבד מכוחו ומצטמצם בהתאם לצגי המחשב במתקונת הסטרימינג, המארגנים צריכים לחשב מסלול מחדש - לפחות בכל הנוגע למה שקורה בקופות. 

 

אלו שבכל זאת רכשו כרטיסים להקרנות בפסטיבל יכלו להתלונן על המחירים הגבוהים בעודם חוזים לראשונה בסרטי איכות בהקרנות בכורה. במקרים רבים, הקיטורים שלהם השתלבו היטב במה שהתרחש מול עיניהם על המסך הגדול. אם יש מגמה מובהקת שאפשר לזקק מהבציר הקולנוע הנוכחי ב-TIFF היא זו הנוגעת למלחמת המעמדות עליה הכריזו רבים מהבמאים, חלקם בתמיכת האולפנים הגדולים של הוליווד. ממש קולנועני כל העולם התאחדו.

מי שהוביל את המרד הרעיוני נגד בעלי ההון הוא "ג'וקר", סרטו המדובר של טוד פיליפס, שזכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה. הסרט משך את מירב תשומת הלב בטורונטו עם נבל העל מהקומיקס (בגילומו של חואקין פיניקס), שמופיע כגבר מעורער נפשית שהחברה סביבו מתעלמת ממנו ומשכמותו. התסבוכת הנפשית האינטימית של הג'וקר פורצת החוצה כמעשה אלימות מקרי, שמצית מחאה המונית נגד פרנסי גותהאם והפוליטיקאים שעומדים בראשה. כמותחן פסיכולוגי מורכב עם היבטים סוציו-פוליטיים, "ג'וקר" כבר מסומן כיצירת מופת שחורגת מעולמם של גיבורי העל, ובעתיד הקרוב אף עשויה להתמודד על האוסקר.

 

על הגל הזה נישא גם המערבון של ג'סטין קורזל, "ההיסטוריה האמיתית של כנופיית קלי", המגולל את סיפורו של נד קלי, שגדל במשפחה ענייה בערבות אוסטרליה של סוף המאה ה-19 והפך לפושע אכזר ומוזר לבוש שמלה - מעין רובין הוד מודרני הגוזל מהעשירים שהתכחשו אליו. גם הסרט "עיר יתומה", בבימויו ובכיכובו של אדוארד נורטון, נוגע בנושא זה. במרכזו גיבור חריג (בלש פרטי הסובל מתסמונת טורט) שנקלע לסבך של תככים ומזימות של כרישי נדל"ן הפועלים לסילוק תושבי שכונות עוני בברוקלין, ולמיגור מחאתם.

 

מתוך
מתוך "עיר יתומה"

"עיר יתומה" ינעל את פסטיבל חיפה השנה, אבל גם בסרט שיפתח אותו - "פורד נגד פרארי" - יש הבטים של מאבק מעמדי שנראה רלוונטי במיוחד על רקע המשבר בתעשיית הרכב האמריקנית בשנים האחרונות. לכאורה סרטו של ג'יימס מגנולד עוסק במאבק היוקרתי בין חברות פורד ופרארי כפי שהתבטא על מסלולי המירוצים של שנות ה-60, אולם למעשה במרכזו מתנהל קרב בין המנהלים בעלי הצווארון הלבן בתאגיד הרכב האמריקני לבין אנשי השטח עם הסרבל והצווארון הכחול (בגילומם של מאט דיימון וכריסטיאן בייל).

 

כמו "פורד נגד פרארי", גם הדרמה המשפטית Just Mercy של דסטין דניאל קריטון מסומנת כסרט אוסקר פוטנציאלי בגלל הכוכבים מייקל בי. ג'ורדן, ברי לארסון וג'יימי פוקס, ובעיקר על רקע רעיון של שיוויון מול החוק על רקע גזעני, אך גם מעמדי - שני עקרונות שמשתלבים יחדיו בסיפורו של עו"ד בריאן סטיבנסון לזיכויו של אסיר בהמתנה להוצאה להורג. קצת פחות מרצין ומכביד, אך לא פחות דוקרני וביקורתי בכל הנוגע למתח מעמדי הוא הסרט "רצח כתוב היטב" של ריאן ג'ונסון שלצד תככים בתוך המשפחה מציע פרשנות צינית למאבק בין המעמדות, שמזכיר במשהו את "פרזיט" של בונג הון-ג'ו, שזכה כזכור בפרס דקל הזהב בקאן, וגם הוא התחבב מאוד על הקהל הקנדי בטורונטו.

 

 

מלחמת המעמדות אמנם מבוססת על פערים בחלוקת ההון ואי הצדק הנלווית לה, אבל בחלק מהמקרים המתח המגדרי משתלב בהם היטב. זה קורה ב"נוכלות בלי חשבון" של לורן סקיאפרה ובכיכובן של ג'ניפר לופז וקונסטנס וו, המגולל את סיפורן של חשפניות שהחליטו לפגוע באנשי וול סטריט בבטן הרכה שלהם, או קצת מתחתיה. הנשים הפתייניות יצאו להילחם את מלחמתם של ה-99 אחוזים כשסיממו גברים חרמנים בחליפה בפאב זה או אחר. כשאלו התעוררו בבוקר שאחרי, לא היה להם זכרון בנוגע למה שאירע בלילה, וגם לא כרטיס אשראי. הסרט מבוסס על מקרה אמיתי ואמור היה לעורר שערוריה, אולם המעשה נתפס כמוצדק על ידי מבקרי הקולנוע (וגם על ידי השופטים שהסתפקו בעונשים מינימלים לנשים הפוחזות). מתברר שלשים תואם סם אונס בכוס וויסקי של גבר ללא ידיעתו הוא משהו מתקבל על הדעת כשלא מדובר בעבירת מין.

 

מחאה מעמדית-מגדרית נוקבות יותר יש בסיפורה המרתק של ג'ין סיברג, כוכבת הקולנוע שחברה לארגוני "הכוח השחור" בארצות הברית בשנות ה-60 והפכה למטרה עבור ה-FBI. הבמאי בנדיקט אנדרוז מגולל את מעלליה ב"סיברג" בכיכובה של קירסטין סטיוארט. גם בסרט "אישה אמריקנית" של סמי צ'לאס עומדת כנופיה של פעילות שמאל רדיקליות שנלחמות בממסד. באותה הרוח גם המותחן הקומי החדש של סטיבן סודרברג "המכבסה" שיעלה בנטפליקס, מלווה אישה שנפגעה משוק ההון (מריל סטריפ) המנהלת מרדף חסר פשרות באנשי עסקים מפוקפקים שהלבינו את כספי ההונאה בחשבונות בחו"ל.

 

לצד הסרטים המובילים הללו מארצות הברית, התארחו בטורונטו גם שלל סרטים בינלאומיים העוסקים במלחמת המעמדות. כך למשל הסרט "עלובי החיים" של לאדג' לי העוסק במאבק בין שוטרים לבני מיעוטים בפרברי פריז. או הדרמה הדיסטופית "בקוראו" של קלבר מנדונצ'ה פיליו וז'וליאנו דוריינש מברזיל, והדרמה החברתית סנטימנטלית של קן לואץ' הבריטי, Sorry We Missed You (שלושתם הוקרנו בבכורה בקאן). אליהם אפשר לצרף גם את "תאוות בצע" (מייקל ווינטרבוטום, בריטניה), "המחוז" (גרימור האקונרסון, איסלנד), "לוזרים הירואים" (סבסטיאן בורשטיין, ארגנטינה), "תוצרת בנגלדש" (רוביאט חוסיין, בנגלדש), "סלעים" (שרה גברון, בריטניה), "אוגוסט" (ארמנדו קאפו, קובה), Workforce (דויד סונינה, מכסיקו), A Herdade (טיאגו גואדש, פורטוגל), "שלושה קיצים" (סנדרה קוגוט, ברזיל), ו"מרטין אידן" (פייטרו מרצ'לו, איטליה), בכולם מלחמת המעמדות משתלבת בצורה כזאת או אחרת.  

 

מתוך הסרט
מתוך הסרט "עלובי החיים"
 

תופעה מעניינת ששבה וצצה במהלך הפסטיבל, ובמיוחד במסגרת החצות המוקדשת לסרטי אימה ומדע בדיוני היא העיסוק בכל הנושאים הללו מתוך סגנון ז'אנרי. The Platform של גאלדר גאסטלו אוריטיה הספרדי מנסח פרשנות מעמדית ברורה המתרחשת במתקן מסתורי ובו מאות שלבים תת קרקעיים מתחת למסעדת יוקרה מהודרת. יושבי השלבים התחתיים נלחמים אחד בשני על שאריות האוכל שנשלחות מטה באמצעות הפלטפורמה. "גונדאלה" של ג'וקו אנוואר הוא להיט גיבורי-על מאינדונזיה שהגיבור והנבל בו נולדים אל תוך משבר חריף ואלים בין פועלים לבעלי הון. ולסיום, "אטלנטיס" של ולנטין וסיאנוביץ' שמתרחש באוקראינה העתידית אחרי משבר אקולוגי, ומשלב בין רעב ללחימה של חיילים משוחררים לרעב ללחם ממנו הם סובלים כפועלי ייצור.

 

גיבורי-על אינדונזים. טריילר ל"גונדאלה"

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים