'נא לגעת' ולחוות אמנות פורצת גבולות

בילדותי תמיד הייתי תולעת ספרים, אהבתי לקרוא וחלמתי שיום אחד אהיה סופרת. בתקופה ההיא תהיתי 'מי ירצה לקרוא ספר של סופרת חירשת?' השאלה הזו חרוטה לי בלב. כשהייתי בכיתה ד' פנתה אליי המורה יום אחד ואמרה "כשתגדלי את תהיי מורה", צחקתי בלב ואמרתי שאין מצב, 'מי ירצה מורה חירשת?'

בחמש השנים האחרונות אני מורה ומרצה לשפת הסימנים, מעבירה סדנאות והרצאות בכל הארץ, ועכשיו גם בעלת הטייטל האהוב עליי - סופרת. שמי הילה אלמוג, בת 41, חירשת מלידה ובת להורים חירשים. בבית שלנו במעלות שבצפון הארץ, אנחנו מתקשרים בשתי שפות: עברית ושפת הסימנים. אני נשואה לשי, גם הוא חירש ומושתל והכי חשוב, אני אמא לשלושה ילדים מקסימים ושומעים.

צפו בהילה אלמוג, מציגה בשפת הסימנים את סיפורה:

הספר שלי, "הקול של שירה" מספר את הסיפור האישי שלי. התייתמתי בגיל שש ואבא שלי היה עסוק בגידול אחיי הקטנים ובמקביל עבד קשה. הקושי בילדות התבטא מאד בית הספר. שם תמיד לעגו לי הילדים וצחקו על הקול שונה שלי. הם לא הכירו את השפה שלי ולא הייתה מודעות. כילדה זה היה לי קשה מנשוא, הייתי רגישה מאד ובוכה בפינה, לא הראיתי את הכאב לאף אחד, בעיקר כי לא היה לי עם מי לדבר.

עם השנים התגברתי על הקושי אך לא על החוויה והכאב שנותר בלב, מהול בבדידות. ברבות השנים, כשנגה, ביתי הבכורה, חזרה יום אחד מבית הספר הביתה עצובה, שאלתי אותה מה קרה? ולאחר שכנועים היא לבסוף סיפרה שהילדים צחקו על אימא שלה, שלא יודעת לדבר. הרגע הזה היה רגע קשה מאד, שהחזיר אותי בן רגע שנים רבות לאחור.

להכיר, להכיל ולקבל את השונה

החלטתי לדבר עם המחנכת שלה והיא מיד הסכימה שיתפה עמי פעולה. הגעתי לכיתה עם המתורגמנית ונגה, שבהתחלה נגה לא רצתה להיכנס לכיתה מחשש כי יחרימו אותה. אך פתאום ילדי הכיתה הסתכלו עליי בדממה בתהייה למה הגעתי, ראיתי איך הילדים מתלחשים ביניהם.

מתוך ההצגה "לא על הלחם לבדו" שרצה כבר עשור במרכז "נא לגעת"

הצגתי את עצמי וסיפרתי על הנושא, עשיתי להם הפעלה בנושא שפת הסימנים, הילדים התלהבו מאוד, שאלו איך מסמנים מילים שונות והחוויה הייתה פשוט מדהימה. הילדים הפנימו ובאמת נתנו לנגה את הפתקים עם אלף סליחות. נוגה כיום עולה לכיתה ט', היא אהובה וחברותית כשכולם מכירים את ההורים שלה, החירשים.

בכל שנה אני מגיעה לבית הספר בהתנדבות להעביר את הפעילות. וזו גם הסיבה שבגלה כתבתי את הספר, לעזור לילדים להכיר, להכיל ולקבל את השונה. התגובות החיוביות דירבנו עוד הלאה וכיום אני מדריכה ומורה בחוגים של שפת סימנים בבתי ספר בכל הארץ, אני מעבירה לתלמידים את ההרצאה ומביאה אותם להבין מהי ההרגשה להיות חירש,להבין ולהכיל.

נא להכיר - "נא לגעת":

היום (ג') אקח חלק בפסטיבל 'נא לגעת לאמנות פורצת גבולות' שיתקיים במרכז 'נא לגעת' בנמל יפו. המרכז, שאין שני לו בעולם כולו, קיים למעלה מעשור, מרכז תרבות ואמנות ללא מטרות רווח, והוא בית אמיתי לאנשים חירשים, עיוורים וחירשים-עיוורים, ומהווה מקום מפגש לכולם יחד עם הקהל הרחב.

במרכז, שמכיר לקהל הרחב את עולמנו, נמצאים התיאטרון היחידי בעולם בו אנסמבל השחקנים מורכב כולו מאנשים חירשים, עיוורים וחירשים-עיוורים, מסעדת החושך היחידה בישראל ומתחם אירועים "קפיש", בו השתתפתי בקיץ האחרון ביריד המציג את יצירותיהם של אמנים חירשים וכבדי שמיעה בתחומי אמנות, צילום, צורפות ומה לא.

בפסטיבל יתקיימו ברצף, חוץ מיריד אמנים, גם מופעים, קונצרטים מיוחדים, מופעי מחול, הצגות וסדנאות חווייתיות שכולם שמים בקדמת הבמה אומנים חירשים, עיוורים וחירשים-עיוורים, מתוך אמונה ביצר הפנימי של כל אדם להגשים את ייעודו ואת היצירתיות שלו.

השבוע חל שבוע החירש הבינלאומי, וזו הזדמנות מצוינת לבוא ולפגוש אמנים חירשים וכבדי שמיעה, להכיר עולם עשיר ורחב דרך מוזיקה, אמנות ושירה, ולהבין באמת את המסר שאין שום מעצור שעומד בדרכנו, אין שום מגבלה ליכולותינו. הרוח האנושית השואפת ליצור, להישמע ולבטא את עצמה היא הגשר האידיאלי בין אנשים שונים מכל קשת החברה הישראלית.

• פסטיבל 'נא לגעת לאמנות פורצת גבולות' מתקיים בתאריכים ה-24-27.09 במרכז 'נא לגעת' בנמל יפו, למידע ופרטים לחצו כאן .