שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    לא נותנים למגבלה לעצור אותם: קבוצת הרכיבה לקטועי גפיים

    כאשר הם איבדו את רגלם, חייהם התהפכו ברגע, ובכל זאת הם הצליחו לעמוד באתגר ולהתגבר על כל המכשולים. כיום, ויולה גוטמן ונחמן שי לא נותנים למגבלה לנהל אותם ואף רוכבים בקבוצת רכיבה מיוחדת לקטועים. מחרתיים הם אפילו יתחרו בסובב תל אביב

    לפני 21 שנה, בגיל 20 הייתה ויולה גוטמן בשיא תקופת הפריחה של תחילת חייה הבוגרים. היא הייתה אז סטודנטית חרוצה למשחק בשנת הלימודים הראשונה לתואר והיה נראה כי הכל נע על המסלול הנכון. מסיבה זו, כאשר החלו להופיע כאבים בלתי מוסברים ברגלה, היא לא ייחסה להם חשיבות יתרה. בטח שהיא לא חשבה שחייה הולכים להשתנות ללא הכר. 

     

    כתבות נוספות:

    לאחר שעזבה את הדת - בינה הפכה למפתחת גוף

    האמא והבן שמתכננים לכבוש את מרתון ניו-יורק

    180 ק"מ בשישה ימים: המסע של נעה ויעל במרוץ מונגוליה

     

    "כאבה לי הרגל, כאב לא מוסבר שכזה, והופיעו לי נקודות אדומות בארבעת הגפיים", היא נזכרת, "משכתי את זה כמה ימים והכאבים רק הלכו והתחזקו עד שמצאתי את עצמי במיון".

     

    בזמן שהרופאים מנסים לברר את סיבת הכאבים ברגלה, החלה ויולה לחוש כאבים עזים נוספים, הפעם בבטנה. "עשו לי בדיקה ומצאו שהמעיים שלי רקובים לחלוטין. נכנסתי ישר לחדר ניתוח ושם גילו שיש לי בעיה בקרישת הדם בגוף, ממש נמק מהצווואר ומטה. הרגל התחילה להשחיר ולאט לאט גם איבדתי בה תחושה, אך באותו שלב לא התייחסו אליה בכלל כי הבטן הייתה במצב הרבה יותר חמור".

     

    ויולה עברה ניתוח מורכב בו נאלצו הרופאים להסיר את מרבית המעיים שלה. כאשר התעוררה בשבוע שלאחר מכן היא החלה בתהליך ניסיון להצלת רגלה. "הייתי מבקרת בתא לחץ פעמיים בשבוע במשך חודש שלם כדי להציל את הרגל, לשפר את סירקולציית הדם, וזה אכן עבד", היא משחזרת. לרוע המזל, זיהום שהתפתח ברגלה ברגע האחרון שיבש את כל התכניות.

     

    את הרגע בו התבשרה כי עליה לאבד את רגלה היא לא תשכח לעולם. "אבא שלי הביא מיליון ואחד מומחים לתת את דעתם על המצב שלי וביניהם היה פרופסור נודע, שם דבר בתחומו", היא מספרת. "הוא הסתכל עלי, החזיק לי את היד ואמר: 'חמודה שלי, יש זיהום. אנחנו נאלץ לכרות את הרגל'.

     

    "הסתכלתי עליו, הנהנתי, ודמעות זלגו לי מהעיניים. לא דיברתי. אני חושבת שלא דיברתי מילה יום שלם. זה היה גיל 20, רק התחלתי את החיים וחשבתי שעובדים עלי. התחילו להופיע לי מחשבות כמו מי יאהב אותי ואיך אני אלך לים, ומה אני אעשה?".

     

    ויולה גוטמן (עמותת הצעד הבא)
    "לא ידעתי מה אני אעשה". ויולה גוטמן היום(עמותת הצעד הבא)

     

    להתחיל ללכת מחדש

    היא החלה בתהליך שיקום ארוך במסגרתו למדה לנוע עם הפרוטזה. "אתה לומד הכל מחדש: לעלות במדרגות, ללכת על שיפוע. בהתחלה הייתי מסתכלת כל הזמן על הרצפה, מחפשת אבנים ללכת ביניהם כדי שלא איפול", היא משחזרת.

     

    "הייתי מאמנת את עצמי לראות איך רגל שמאל שלי הולכת ומה היא עושה עם כף הרגל. הייתה לי מטרה מאוד ברורה לא לצלוע כי רציתי לסיים את לימודי המשחק ולהיות שחקנית".

     

    גם בפן החברתי ההתמודדויות לא היו פשוטות. "באותה תקופה לא הכרתי עוד קטועים כמוני. בכל מפגש חברתי הייתי הקטועה היחידה. זה היה קשה מבחינת המבטים", היא מסבירה. "היה לי קשה גם לצאת לדייטים. היו המון מקרים שהיו מבקשים ממני את הטלפון במסיבות ולאחר מכן כשהייתי אומרת שאני קטועת רגל אנשים היו פשוט מתאדים ונעלמים. זו התמודדות לא פשוטה".

     

    איך באמת מתמודדים עם דבר כזה?

    "לפני חצי שנה יצאתי עם מישהו חודש וחצי והייתה לו ממש בעיה עם כל הסיפור הזה. כשאתה מרגיש שמישהו נרתע ממך על משהו שאין לך שליטה עליו זה מאוד קשה. זה הצריך ממני לקחת פוש נוסף עם השלמות העצמית שלי. אם עד לפני חצי שנה הייתי שלמה עם עצמי ב-95 אחוזים היום אני כבר עומדת על מאה אחוזים".

     

    לאחר אימונים מרובים היא הצליחה להיפטר מהצליעה וגם את לימודי המשחק היא סיימה בהצלחה. כיום בגיל 41 ויולה היא אם לילדה בת 14, שחקנית עסוקה בהצגות ילדים וגם מטפלת הוליסטית אשר משתמשת בכישורי המשחק ככלי טיפולי לילדים ומבוגרים.

     

    לפני ארבעה חודשים במסגרת נופש מיוחד של "עמותת הצעד הבא" היא נחשפה לתחביב חדש וספורטיבי שעתיד היה להכניס אדרנלין לחייה. "הייתי בנופש לקטועים במסגרת העמותה. הגיעו לשם אנשים שמתעסקים בספורט אתגרי ואותי תפסו האופניים", היא נזכרת.

     

    "הייתי בהיי. זה היה מדהים. לא עליתי על אופניים מאז שהייתי ילדה אבל תמיד אהבתי ספורט. לאט לאט קבוצת הרכיבה הזו הפכה למשפחה. אנחנו רוכבים כל שבוע ובכל פעם אני מגדילה את הקילומטראז' שלי. זה מלמד אותי שהכל אפשרי. מראה לי את היכולות שלי".

     

    ויולה גוטמן בקבוצת הרכיבה לקטועים (עמותת הצעד הבא)
    לא נותנת לשום דבר לעצור אותה. ויולה גוטמן(עמותת הצעד הבא)

     

    "מרוב כאבים התפללתי שיקטעו לי את הרגל"

    בשונה מויולה, חברה לקבוצת הרכיבה, נחמן יריב בלולו (43) מבת ים רכב על אופניים כל חייו וידע שגם הקטיעה לא תמנע ממנו להמשיך בכך. "לפני 3 וחצי שנים הלכתי להסתובב ביום שבת ובדרך היה מן שדה שהייתי חוצה דרכו לראות את הים. נפלתי לבור שנחפר על ידי טרקטור ונתלשה לי הרגל, עלתה לכיוון הברך. גררתי את עצמי 200 מטר בשביל להזעיק עזרה והובהלתי לבית החולים".

     

    במשך שנה הוא עבר סדרה של ניתוחים שנועדו להציל את רגלו, אך במהלך ניתוח להשתלת פלטינות נקרע הגיד הראשי בכף רגלו עקב טעות אנוש והוא נאלץ לעבור קטיעה. לימים הוא יגיד שזו הייתה המתנה שלו.

     

    "סבלתי מכאבים נוראיים, הגעתי למצב של 54 קילו בגלל הכדורים הנרקוטיים והתפללתי שיקטעו לי את הרגל", הוא אומר. "לאחר הקטיעה באמת סבלתי מדיכאון במשך חודש אבל ברגע שהבנתי שאוכל לחזור לרכוב על אופניים, לשחק כדורגל ולגלוש חזרתי לעצמי".

     

    מה הקשיים המרכזיים שאתה מתמודד איתם היום?

    "יש לי כאבי פנטום. כל היום כואבים לי העקב והכף הרגל שאינם. אני מדבר איתך ואני מרגיש את כל החלק העליון של כף הרגל בזרמים. זה בדרך כלל חולף לאחר זמן. רק במקרים נדירים מקבלים את זה בירושה לתמיד כמוני.

     

    "בהתחלה גם התביישתי אבל היום אני הולך עם פרוטזה חשופה ולא יכול לדמיין את עצמי אחרת. אני צריך לעבור ניתוח ברגל ורק בגלל שלא אוכל ללכת עם הפרוטזה אני דוחה אותו. לא מסוגל ללכת רק עם קביים. ילדים שרואים אותי מבסוטים, ממש רואים אותי כמו חצי רובוט. רק מבוגרים מהדור הקודם עושים קצת פרצופים. בהתחלה זה היה קשה אבל היום אני כבר מחייך אליהם".

     

    נחמן יריב בלולו בקבוצת הרכיבה לקטועים (עופר עברי)
    הרכיבה תמיד הייתה בראש סדר העדיפויות. נחמן יריב בלולו(עופר עברי)

     

    יותר קל לרכוב מאשר לעמוד

    כיום נחמן חבר בנבחרת ישראל לכדורגל לקטועים, סגן אלוף הארץ בגלישה לבעלי מוגבלויות ובעל בית ספר לגלישה לקטועים. בין היתר הוא מעביר את זמנו גם ברכיבה על אופניים בקבוצת הרכיבה של "עמותת הצעד הבא" ביחד עם ויולה. ב-18 באוקטובר צפויים השניים להשתתף במרוץ "סובב טורקי תל אביב" ולאתגר את עצמם על האופניים, כל אחד על פי יכולתו האישית.

     

    "כל החיים אני רוכב על אופניים. כשאיבדתי את הרגל הדבר הראשון שעשיתי היה לעלות על אופניים מסיבה פשוטה: בהתחלה יותר קל לפדל על אופניים מאשר לעמוד. פחות לחץ על הגדם. היום אני גם אחד הקטועים היחידים בעולם שרוכב בעמידה".

     

     

    מה בעצם שונה ברכיבה על אופניים עם פרוטזה?

    נחמן: "באופני כביש הרגליים שלך בקושי מגיעות למדרכה. אין עקב כדי ליישר ולעמוד על קצות האצבעות, זו רק הרגל שיכולה לרדת. אתה יכול ליפול אם אתה יורד לצד של הרגל. יש כמו לחץ על הגדם למי שלא יודע לעשות את זה נכון".

     

    ויולה: "אם אתה רוכב עם שתי רגליים אתה לוקח את זה די כמובן מאליו. ברכיבה עם פרוטזה אתה מאבד כוחות יותר מבנאדם רגיל. הגדם מתחיל לכאוב, הסיבוב של הברך מקשה עליך. זה דורש ממך יותר".

     

    מה המטרות הלאה?

    נחמן: "בעזרת השם אני הולך לעשות את הטריאתלון באילת. גם אליפות העולם בגלישה על הכוונת".

     

    ויולה: "בנובמבר יש לנו עוד אירוע - רכיבה של 70 ק"מ בירושלים, שזו עוד מטרה שאני רוצה לכבוש. אחרי זה השמים הם הגבול"

     

     

    אין דבר העומד בפני הרצון. צפו בנכה צה"ל שעושה כושר עם פרוטזה:

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים