שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ערבים, הצטרפו למשטרה
    מהלכים שכאלה קשים לעיכול בציבור הערבי, אך הכרחיים לביסוס שוויון אזרחי. מעבר לסוגיית ההשתלבות, זה ישקף נכונות ללקיחת אחריות ולמעורבות

     

    הפגנה נגד האלימות והרציחות במגזר הערבי באום אל פחם ()
    הפגנת הציבור הערבי, אתמול באום אל פחם

    השיח בחברה הערבית בנושא האלימות במגזר מחייב השתחררות ממנטרות ותיקות שזכו למעמד של עובדות, ובראשן הקביעה כי המקור לנגע הוא רפיון משטרתי וכי הפתרון טמון בשיפור מאמץ המשטרה. יש אכן ליקוי רב-שנים בטיפול של המשטרה בנעשה בחברה הערבית, ואין ספק כי היא האחראית למיגור משפחות הפשע הערביות (כפי שנעשה בהצלחה בהקשר של משפחות הפשע בחברה היהודית), למאבק נגד עבריינים ולהחרמת הכמות הבלתי נתפסת של כלי נשק בלתי חוקיים.

     

     

    ואולם לצד ההתמודדות עם הפשיעה המאורגנת והלא מאורגנת, גם לחברה הערבית יש אחריות, וזו נוגעת למיגור האלימות, שלא נובעת בהכרח מהיעדר אכיפה וקשורה לקודים חברתיים ותרבותיים. פופולרי להאשים בגזענות את המעלים טיעונים שכאלה, אולם הטיפול בהם הכרחי לצורך צמצום האלימות. מיקוד האשם במשטרה מסתמן לא פעם כמפלט למי שנרתעים מביקורת פנימית.

     

    ובכלל, מומלץ לעיין בנתונים שממחישים את התרומה של המינהלת לשיפור שירותי המשטרה ביישובים הערביים, שפועלת בראשות ניצב ג'מאל חכרוש: מאז 2016 נפתחו שבע תחנות משטרה ביישובים הערביים (ובאלה ניכרת ירידה בהיקף האלימות ועלייה בהיקף הגשת כתבי האישום), היקף פענוח הפשעים החמורים בחברה הערבית מתקרב בשנים האחרונות לזה שבחברה היהודית וניכר גידול בהיקף המתגייסים הערבים לשורות המשטרה, לרבות כ-50 נשים (אם כי מספר המגויסים הכולל עדיין נמוך מאוד ביחס לשיעור הערבים באוכלוסייה).

     

    חוט שני עובר בין התמודדות החברה הערבית עם נגע האלימות לדפוס ההתנהגות של ההנהגה הפוליטית הערבית. האחרונה מתפארת מאז הבחירות כי נטשה את עמדת "הישיבה על הגדר" באמצעות ההמלצה על בני גנץ בפני הנשיא, אולם מתקשה להסביר כיצד היא הופכת את הסיסמה "אנו רוצים להשפיע" למעשים, וכיצד המשך פעילות מחוץ לגבולות הקואליציה והממשלה יזכה את הציבור הערבי בהשפעה רבה יותר ובמענה לבעיותיו הקשות, ובראשן האלימות.

     

    כמו במקרה של הפוליטיקאים הערבים, גם בזה של הציבור הערבי, מילות הקוד הן השתלבות מעשית. הציבור הערבי לא יכול להמשיך בעמידה פסיבית בין המשטרה לעבריינים בציפייה לישועה חיצונית.

     

    ובכלל, הצפת היישובים הערבים בהמוני שוטרים וריבוי מאבקים אלימים בינם לגורמים עברייניים, ילוו בהדרגה בחיכוכים בין הציבור לכוחות האכיפה. המשך החלוקה ולפיה הקורבנות - אך גם האחראים להם - הם תמיד ערבים, בעוד הגורמים האמונים על מיגור האלימות אינם ערבים - אינה הגיונית ולא תואמת הגדרות של השתלבות ושותפות.

     

    בעיית האלימות והפשיעה מגיעה מתוך החברה הערבית ולא תיפתר ללא שינוי יסודי בגישת הציבור הערבי כלפי גורמי השיטור והאכיפה, לרבות העמקת שיתוף הפעולה עם המשטרה (שזוכה לקידום על ידי ראשי הרשויות המקומיות הערביות), עידוד הצטרפות צעירים לשירות קהילתי ובעיקר - התגייסות נרחבת של אזרחים ערבים לשורותיה.

     

    מהלכים שכאלה קשים לעיכול מבחינת הציבור הערבי, אך הכרחיים לצורך ביסוס שוויון אזרחי. הדבר ימחיש עד כמה הערבים רציניים בכמיהת ההשתלבות, ובעיקר ישקף נכונות ללקיחת אחריות ולמעורבות בנעשה בקהילה ובמדינה.

     

    • מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת ת"א, ומרכז נושא המאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית בישראל מטעם מכון ה־INSS

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

    פורסם לראשונה 06/10/2019 11:53

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים