שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הילד הולך על האצבעות? אלו הן הסיבות ודרכי הטיפול

    מתי צריך ללכת לראות רופא, מה הם הסיכונים ואיך מטפלים? מומחים מסבירים על תופעת ההליכה על האצבעות אצל ילדים ומרגיעים: זה שכיח משחשבתם

    הליכה על קצות האצבעות אצל ילדים אינה יוצאת דופן. היא שכיחה בדרך כלל עד גיל שנתיים, כיוון שבשלב מוקדם זה של ההליכה התינוק עדיין מתנסה  במנחים שונים של כף הרגל. סביב גיל שנה וחצי או כ-22 שבועות אחרי תחילת ההליכה, מצופה לראות הליכה בתבנית המוכרת, בה המגע הראשון עם הרצפה נעשה על העקב.

     

    אחרי גיל שנתיים, הליכה על האצבעות אצל ילדים מצריכה בירור אצל רופא. בחלק מהמקרים הסיבה היא אידיופטית, כלומר ללא סיבה רפואית, ומקורה אינו ידוע, אך ראשית יש לשלול את כל הסיבות הנוירולוגיות האפשרויות לכך.

     

     

    צעד (צילום: shutterstock)
    הליכה על האצבעות: אחרי גיל שנתיים יש לראות רופא(צילום: shutterstock)

     

    במרבית המקרים ההליכה על האצבעות היא בשתי הרגליים, כשחלק מהילדים יכולים לדרוך על העקב ראשית אם יתבקשו לכך. העלייה אל האצבעות בזמן ההליכה קורית בעיקר כשהילדים יחפים  או כאשר הם דורכים על משטחים שגורמים לתחושתיות יתר, כגון דשא או חול. במקרה כזה, הליכה עם נעליים תמנע זאת.

      

    קראו עוד:

    הילד עוד לא הולך? הפעולות שיעזרו לו

    האם הליכה ברגליים יחפות גורמת להצטננות?

     

    תלונות שכיחות בילדים שהולכים על האצבעות הן כאב בשרירי השוק, קושי בנעילת נעליים, קושי בביצוע פעילות ספורטיבית בכלל ופעילות ספורטיבית הדורשת מנח של 90 מעלות בקרסול בפרט.

     

    בילדים ההולכים על האצבעות מסיבה אידיופטית קיים סיכון של קיצור גיד אכילס, סיכון שעולה ככל שיתבגרו. גיד אכילס הוא חיבור הגידים של שריר הסובך ושריר הסוליה הנאחז בעצם העקב. תפקיד השרירים הוא לבצע תנועת יישור של כף הרגל (פוינט) כלומר עלייה אל האצבעות.

     

    מחקר מ-2018 מצא כי ב-5% מהמקרים בהם בני חמש וחצי הולכים על האצבעות, הסיבה אינה ידועה. בגיל עשר 79% מהילדים המשתתפים במחקר הפסיקו את ההליכה הזו בעצמם, ללא התערבות חיצונית ולא פגעים באזור הקרסול. לעומת זאת, אצל 30% מהילדים שהלכו על אצבעות אחרי גיל עשר נמצאו בעיות התפתחותיות.

     

    האבחון הרפואי והאבחנה המבדלת

    ישנן מספר מחלות וסיבות רפואיות העלולות לגרום להליכה על קצות האצבעות, ביניהן שיתוק מוחין, מחלות ניוון שרירים ואבנורמליות בחוט השדרה.

     

    הבירור הפיזיולוגי והנוירולוגי שמומלץ לבצע במקרה של הליכה על האצבעות כולל היסטוריה רפואית של הילד, בדיקות גנטיות, בדיקה פיזיקלית מקיפה ובדיקת הליכה. בנוסף יש צורך בבדיקות נוירולוגיות כמו בדיקת רפלקסים, טונוס שרירים, כוח שרירים ובדיקת תחושה. לרוב יבוצע גם בירור בנוגע לתקופת ההיריון והלידה, התפתחות התינוק ובאיזה גיל הושגו אבני דרך כגון ישיבה, עמידה, הליכה.

     

    חשוב לבדוק האם ההליכה על אצבעות היא על רגל אחת או שתיים והאם קיים כאב כלשהו אצל הילד. בדיקה פיזיקלית תאבחן מבנה אבנורמלי מהגפה עד הגב התחתון, כולל בדיקה של העור ובדיקה בנוגע לסימטריה של הרגליים, מסת השרירים בשוק ובירך והגבלה בטווחי תנועה. כתמים על העור או שיעור יתר יכולים להעיד על פגיעה בחוט השדרה.

     

    בבדיקה ההליכה נבחנת תבנית ההליכה של הילד: האם עלייה על האצבעות מתרחשת לאורך כל שלב הדריכה על הרגל או שמתקיימת רק הרמה מוקדמת של העקב?

     

    בדיקה מתקדמת יותר תתבצע במעבדת הליכה. במעבדה ניתן לזהות במדויק את השלב בהליכה שבו מתרחשת עלייה על אצבעות, את מידת הקיצור של גיד אכילס או ההגבלה בטווח בקרסול. ממצאי הבדיקה מאפשרים לאבחן האם העלייה על אצבעות היא כתוצאה מעבודת שרירים לא תקינה או כתוצאה מקיצור של גיד אכילס הגורם להגבלה בטווח הקרסול.

     

    במידה והבדיקה הקלינית אינה חד משמעית, הרופא יכול להפנות לבדיקות ספציפיות יותר על מנת לבדוק מעורבות של המערכת העצבית או קיום של מחלת שריר. שילוב בין כל ממצאי הבדיקות וההיסטוריה הרפואית יאפשר לאבחן את הסיבה לתבנית ההליכה.

     

    צעד (צילום: shutterstock)
    שיפור משמעותי אחרי גיבוס: הליכה אידיופטית על האצבעות(צילום: shutterstock)

     

    הטיפול בתבנית הליכה אידיופטית על האצבעות בילדים

    אבחון הגורם להליכה מסוג זה הוא משמעותי להחלטה על הטיפול המתאים. הטיפול יכול להיות שמרני באמצעות גיבוס, התאמת סדים, הזרקת רעלן הבוטוליניום להרפיית שרירי הסובך או התערבות כירורגית להארכת גיד אכילס.

     

    גיבוס (serial casting) מתבצע לאורך תקופה של מספר שבועות בודדים על מנת להשיג מתיחה מתמשכת ולשבור את תבנית ההליכה של העלייה על האצבעות. במסגרת הטיפול, הגבס מחודש כל כמה ימים בכדי להגדיל את טווח התנועה. ניתן ללכת עם הגבסים עם נעלי גבס מתאימות. סדים לעומת זאת יכולים לשמש כפתרון אפילו למספר חודשים.

     

    במחקר שבדק את ההשפעה ארוכת הטווח של טיפול בגיבוס וסד (עם או בלי הזרקת בוטוליניום) על תבנית ההליכה בקרב ילדים בעלי הליכה אידיופטית על האצבעות בדרגות חומרה שונות, נמצא שיפור משמעותי בתבנית ההליכה ללא התערבות נוספת.

     

    במקרים בהם קיים קיצור שרירי כתוצאה מההליכה, וסדים או גיבוס אינם יכולים לשמש כפתרון, יהיה ככל הנראה צורך בהתערבות כירורגית להארכת גיד אכילס המחבר בין שרירי הסובך והסוליה.

     

    קיימות כיום מספר טכניקות ניתוחיות להארכה של גיד האכילס. בדיקה קלינית ובדיקה במעבדת הליכה יכולות לקבוע את מידת הקיצור ואת מידת המעורבות של השרירים המקוצרים בתבנית ההליכה. בחירת הטכניקה המתאימה תהיה תלויה באורכם של השרירים המעורבים ובהשפעתם על תבנית ההליכה.

     

    לאחר ההתערבות הכירורגית יש צורך בגיבוס הרגל לתקופה של 4 עד 6 שבועות ולאחר מכן יותאמו סדים לתקופה של עד שנה. יש צורך במעקב צמוד אצל האורתופד והפיזיותרפיסט לאחר הניתוח.

     

    הטיפול הפיזיותרפי ישלים את הטיפולים האחרים על מנת לשמור על אורך השרירים באמצעות מתיחות ולחזקם בהתאם לממצאי הבדיקות. בנוסף קיים צורך בתרגול תבנית הליכה תקינה (gait training) תוך ניצול הטווחים ואורך השרירים החדשים שהושגו.

     

    בכל המקרים טיפולי פיזיותרפיה  הם חלק אינטגרלי שמטרתו לשמר ולנצל באופן מיטבי את ההתערבות הטיפולית והבטחת תפקוד עתידי אופטימלי.

     

    נכתב בידי רז מרטיקרו B.PT, אילנית אברון MSc.PT, ד"ר סאם חמיס PhD, איימקס - המרכז הישראלי לניתוח תנועה וספורט

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    שכיח משחשבתם: הליכה על קצות האצבעות
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים