לראות את בודפשט דרך רחוב אחד בלבד
יש לכם כמה שעות בבירת הונגריה? במקום להתרוצץ במטרה לסמן וי על כל האטרקציות, נסו להתמקד ברחוב אחד. יוסי רוזנבלום גילה בבודפשט את רחוב דוב שבו תמצאו לצד בוטיקים טרנדיים גם טשולנט ועוגות אוסטרו־הונגריות
בודפשט הינה האטרקציה התיירותית החדשה בלב אירופה ובהתאם, נכתבו עליה תילי תילים של מילים, מדריכים והמלצות. נקלעתי אליה לצורכי עבודה והיו לי מספר שעות לפני תחילת הכנס. החלטתי לגשת לבית הכנסת הגדול, ובדרכי חזרה - נכנסתי באקראי לרחוב דוב (Dob).
אני אוהב לטייל "בסתם" רחובות שאינם מסומנים בשום מדריך, להתבונן, להריח ולנסות לחוש בפעימות האמיתיות של עיר חדשה. לא הייתי חמוש במצלמה, ולמראה הפסל בכניסה - שלפתי את הטלפון והתחלתי לצלם. הרחוב לא ארוך, צר ומפותל ולאורכו התגלה לי מיקרוקוסמוס שלם המתמצת את ההוויה של העיר - ישן מול חדש, עממי מול טרנדי, אנשי עמל מול היפסטרים, מסעדות מושקעות ומנגד - ברים שכונתיים, חנות מברשות מול בוטיק אמנות ועוד.
רק בדיעבד למדתי שהרחוב היה שער הכניסה לגטו היהודי. הנה דוגמה מקרית של שוטטות בלתי מתוכננת ברחוב אחד בעיר זרה.
בכניסה לרחוב מתנוסס פסל לזכרו של קרל לוץ עובד הקונסוליה השווייצרית, חסיד אומות עולם שהציל במו ידיו 60,000 יהודים מגירוש והשמדה. בשלט ההקדשה נכתב "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא".
במסעדת שפינוזה הנמצאת במספר 15 יש הופעה של כלייזמרים בכל יום שישי. המקום מגיש מנות בניחוח יהודי, ויש גם "חמין ישראלי", למי שחייב, שהוא למעשה טשולנט מזרח אירופי לכל דבר. בשעת הצהריים היה כאן מלא מפה לפה. ולא, הם לא כשרים.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5603784~9526645","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/10/06/9526645/9526645_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: יוסי רוזנבלום"}}
בבית מספר 54 נפגשות שתי חנויות, האחת אמיתית והשנייה מצוירת. כל הרחוב מלא בגרפיטי חינני של אמני רחוב בממדים משתנים: מגודל בול ועד לכלאה הנפרסים על פני חזית שלמה של בית. הדלתות ברחוב הינן יצירות אמנות בפני עצמן המצדיקות עצירה. וצילום.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5603784~9526621","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/10/06/9526621/9526621_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: יוסי רוזנבלום"}}
חצרות גוזדו. נווה צדק של רחוב דוב. בתי קפה, מוזיקה, ברים, להסתובב, לקנות, לראות ולהיראות.
באופן מפתיע - זה רחוב, אז גרים בו. מעבר לדלתות ישנן חצרות פנימיות, דירת שוער ומרפסות משותפות. אוכלים בפארק הקטן, שומרים אותו נקי ומכבדים אותי בעוגה, כוסית פאלינקה וחיוך גדול. במרפסת תלויות שקיות ניילון לייבוש. סממן מובהק למצב הכלכלי הלא פשוט של מרבית התושבים בברית הונגריה.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5603784~9526609","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/10/06/9526609/9526609_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: יוסי רוזנבלום"}}
בשנת 1956 פלשו הסובייטים להונגריה. באותה שנה, פתחה משפחת פרוייליך ברחוב דוב 22 מסעדה כשרה הפועלת על ידי אותה המשפחה עד היום, וניתן לאכול בה אוכל הונגרי יהודי נפלא.
היות ובלי תחרות אי־אפשר - מנגד, במספר 35 פתחה הקהילה החסידית את מסעדת "חנה", גלאט כושר שלידה חנות מכולת, בית כנסת, חדר וחנות תשמישי קדושה. במורד הרחוב - יש גם נגיעה ישראלית עם פלאפל וחומוס. וההונגרים? נוהרים ממש למסעדות הכשרות.
איך אפשר בלי חנויות? המעניין ברחוב הינו השונות הרבה שבין הבוטיקים החדשניים והמחתרתיים דוגמת "חדר ההלבשה" (Dressing Room) שהוא מגנט לצעירים לבין חנות המתמחה בייצור מברשות.
אנטון, שחנותו הקטנה נמצאת בבית מספר 5 ברחוב, הוא כבר הדור השלישי ליצרני מברשות והוא ישמח להראות לכם את תהליך הייצור. הוא נחמד וצבעוני, דובר יידיש למרות היותו גוי למהדרין ותמורת ארבעה יורו הוא גם יתאים מברשת גילוח בדיוק לכף ידכם. מאז שובי איני חדל להשתמש במברשת ונגלה לי עולם חדש של תענוגות הגילוח. בית המרקחת בדוב 77 נוסד ב־1902 והארונות והעיצוב השתמרו מאז.
מהמורשת האוסטרו־הונגרית נותרו עוגות נפלאות. באמצע הרחוב הכה בי פתאום ריח של בצק שמרים חם וקינמון. במתחם הצמחוני במספר 40 עומדת מגדה ואופה קיורטוש על גריל פחמים. השלט מאחוריה הינו בית ספר לעמלות. בפורינט המחיר שקול ל־4.2 יורו, ומי שמשלם במט"ח משלם רק 20% עמלה. גם שם חושבים שהתיירים פראיירים.
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5603784~9526615","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/10/06/9526615/9526615_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: יוסי רוזנבלום"}}כדי לשטוף את שאריות הקיורטוש נכנסתי לבר הכי מקומי שיש, Kis Uzem או אח קטן. הרחוב משופע בברים מתוקתקים, אבל המקומיים יורדים עם גופייה לבר שהוא הכי אחי. לא רק בירה, גם מרק ומאפים, נשים, ילדים, לוח מודעות מקומי, תקשורת ערה ופרצי צחוק. השפה האנגלית אינה יתרון מובהק, אבל מכל עבר נרתמו לסייע בהחלטה האם לשתות בירה דרהר או בורסוד ומה הכי נכון לשעה חמש אחרי קיורטוש.
