שתף קטע נבחר

הכדורגל הישראלי חלש, זה מה יש / טור

אנדי הרצוג מוציא מים מהסלע, והצליח לבנות חצי נבחרת נורמלית, שזה המקסימום שהכדורגל הישראלי יכול לשאוף אליו. מי שחושב שהבעיה היא באימון חי באשליות. אף אחד לא ישיג יותר, בטח לא המאמנים המקומיים מ"אסכולת הבונקר"

 

התוכנית של אנדי הרצוג הצליחה אמש (שלישי) בניצחון על לטביה, זה באמת היה נראה כמו נבחרת מהדרג השלישי מול נבחרת מהדרג האחרון. בהתחשב בסגל שלנו, זה לא רע בכלל. נסו להיזכר איך ישראל נראתה מול ליכטנשטיין לפני שלוש שנים - ניצחון 1:2 מביך מאוד בטדי, כשהאורחת הייתה שווה נקודה.

 

צפו בתקציר הניצחון של ישראל על לטביה

 

המאמן ממשיך "להתעקש" על שלושה בלמים, זה מצחיק אותי שאומרים שהוא "מתעקש". מתעקש בפני מי? בפני מאמנים כושלים שמנסים לתת לו עצות? שפתאום טוענים שזה בית קל והיינו חייבים לעלות? הוא מנסה למצוא זהב באמצע הנגב. הוא לא יצליח אף פעם, אבל לפחות הוא מנסה. הוא לא אשם בזה שאין בלם ישראלי טוב, אפילו לא אחד. הוא לא יכול ללמד שחקנים בוגרים מה שהיו צריכים ללמד אותם בנוער. אם אפילו לטביה כבשה מולנו, אז אין תקווה.

 

טבלת נבחרת ישראל ()

אנדי הרצוג (צילום: AP)
הרצוג. "חוצפן" שמתעקש על שלושה בלמים(צילום: AP)

 

ישראל משחקת עם שלושה בלמים, מה שאמור לחפות על מרכז הגנה פגיע, ועדיין חוטפת שערים ממסירות שעוברות דרך האמצע. איזה עוד תמרור צריך כדי שיבינו שאף מאמן בעולם לא יצליח ללמד את ההגנה שלנו לסגור כמו שצריך? הרי השחקנים בעצמם, כבר מגילאי נוער, לוקחים מאמנים אישיים כדי לנסות להשתפר בכדורגל. הם לא מקבלים מעטפת מספיק טובה, אבל בישראל חושבים שהם יודעים הכי טוב: קצת טקטיקה תפתור את כל הליקויים. פעם אחר פעם אנחנו נכשלים.

 

לפחות הרצוג הצליח להעיר את ערן זהבי ולנער את ביברס נאתכו, זה הישג בלתי מבוטל בנבחרת שתמיד כוכביה מאכזבים. אצל הרצוג הם עושים עבודה נהדרת. הוא הצליח לבנות חצי נבחרת בקמפיין הזה, וזה לדעתי המקסימום שהוא יכול. עם החלק השני אין מה לעשות, לא צמחו כאן שחקני הגנה נורמליים כבר עשר שנים ויותר. זה מה יש. נסיים במקום הרביעי או החמישי, בדיוק כמו התחזיות, כי זה מה שאנחנו שווים. מאמנים אחרים היו משיגים יותר? כמו שהרצוג אמר בעצמו "זה לא מצחיק יותר".

 

ביברס נאתכו בפעולה (צילום: עוז מועלם)
נאתכו. התעורר אצל הרצוג(צילום: עוז מועלם)

 

אנחנו מסתכלים על נבחרות אחרות ששיחק להן המזל במוקדמות פעם אחת (היי לטביה 2004) וחושבים שזה יקרה לנו. ממלאים לוטו במקום לעבוד. ממנים מאמן חדש רק כדי שהוא יגיד שהוא יצליח איפה שקודמיו נכשלו, ואז מגלים להפתעתנו שגם הכרטיס הזה לא זכה. אף אחד לא עוצר להגיד "בואו ננסה משהו אחר". היו"רים מתחלפים (או שאין יו"רים) והסיסמאות נשארות אותו דבר. לפי דיווחים, עכשיו בכירי ההתאחדות חושבים שיורו 2024 הוא משהו בר השגה עם מאמן אחר. כמו שאמר ג'וקר בסרט החדש (אל חשש, אין ספוילר) "חשבתי שחיי הם טרגדיה, אבל אני מבין שזאת קומדיה".

 

הבעיה בתוכנית החדשה, או מה שזה לא יהיה, של ההתאחדות לכדורגל היא שאוהדי הנבחרת אוהבים מאוד את הרצוג. יש לו תמיכה רחבה, הקהל מחובר אליו וקורא בשמו. מסתבר שהקהל הישראלי יודע להעריך כדורגל התקפי. זה קורה גם במכבי נתניה, למרות פתיחת רעה מאוד של העונה, אף נתנייתי לא קורא לצמד ברדה-דראפיץ' להתפטר. הקהל יודע מה האלטרנטיבה: עוד מאמן מאסכולת הבונקר, שיצהיר אמנם על כדורגל התקפי, אבל יעלה זהיר כי "עדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה".

 

התאחדות לכדורגל (צילום: אורן אהרוני)
בהתאחדות חושבים שנהיה ביורו 2024(צילום: אורן אהרוני)

 

ובכן, מסתבר שכדורגל אינו חיים או מוות, אלא משחק שבאים ליהנות ממנו. הנבחרת גורמת הנאה, גם בהפסדים. החלק ההתקפי עובד מצוין, בחלק המנטלי יש שיפור. ממשיכים לתקוף גם אם מובילים 0:2 בבית. רוצים לגרום לקהל לתחושה טובה. בודדים המאמנים הישראלים שיהיה להם אומץ ללכת בדרך הזו.

 

אין מאמן ישראלי עם רבע מהכריזמה של אנדי הרצוג, וכן זאת גם סיבה מצוינת להשאיר אותו, למרות הזילזול של חלק מהפרשנים בראיון ההוא. אנחנו רוצים מישהו שאפשר להזדהות איתו, לא מישהו שנראה סובל מכל רגע ליד המצלמות. לא מישהו שאומר לנו משפטים שכבר שמענו אלף פעם. אלא טיפוס כריזמטי וחד. מאסנו בפקידים, רוצים יותר כוכבים. הרצוג במקרה הוא גם כוכב שמבין בכדורגל, ועל כן הקהל הישראלי לא יסלח על פיטורים בטרם עת.

 

גם אם נעלה ליורו, זה לא יעזור

אבל מי שמנהל את הכדורגל בארץ עדיין חושב שזאת טרגדיה, ושהוא ורק הוא יביא את התיקון. זה לא יקרה בחיים. לכדורגל הישראלי אין פיתרון קסם. הייתה בי איזה תקווה שאולי מינוי הרצוג ורוטנשטיינר יבשר על דרך חדשה, אבל אם הכיסא של הרצוג מתנדנד כי - שימו לב לזה - הוא לא הצליח לנצח נבחרות עדיפות מאיתנו, אז הוא צריך ללכת הביתה.

 

אנדי הרצוג (צילום: עוז מועלם)
כריזמה של כוכב הוליוודי(צילום: עוז מועלם)

 

כאילו אנחנו נבחרת אנגליה, שאצלה מינוי גארת' סאות'גייט במקום רוי הודג'סון הצליח (וגם זה בזכות הרבה מזל, כי האנגלים כבר החתימו את סם אלרדייס שנאלץ להתפטר. לפחות הטימטום הוא עולמי ולא רק אצלנו). אנחנו נבחרת נחמדה עם כמה שחקנים נחמדים מאוד, וזה הכל. נבחרות נחמדות עולות מדי פעם לטורניר גדול, אם יש להן מזל. לנו אין מזל. גם כשהיה לנו מזל עם בתים נוחים, גם אז לא עלינו.

 

ייתכן שהמזל יחייך אלינו, ובדרך נס נעלה ליורו דרך הפלייאוף, זה ישפיע על הכדורגל בארץ בדיוק כמו שהוא השפיע על הכדורגל הלטבי ב-2004, כלומר לא ישפיע בכלל. גם אם הנבחרת תעשה את הבלתי ייאמן ותעפיל ליורו, זה לא יהיה שחר של יום חדש עבור הכדורגל הישראלי. יבקרו את הרצוג ורוטנשטיינר על זה שהם לא ניצחו את איטליה, אחר כך יתקפו אותם בגלל שלא עלינו למונדיאל ואז, כמובן, יחתימו מאמן ישראלי, כנראה את אחד מאותה אסכולת בונקרים.

 

כולנו כבר יודעים מה צריך לעשות כדי לעלות לטורניר גדול ולשפר את הכדורגל במדינה, זה יעלה כסף ויכלול המון צוותים זרים. זאת צריכה להיות רפורמה שתגרום לרפורמת הסלולר להחוויר. נצטרך להרוס הכל ולבנות מחדש וזה יהיה הרבה יותר קשה מבניית הרכבת הקלה בגוש דן. מרכזי אימונים חדישים, הכשרה אמיתית למאמני נוער וכל מה שבטח שמעתם וקראתם מאות פעמים, אבל זה פשוט לא קורה כי אין בזה את הריגוש של ההימור. מה, תוצאות רק בעוד עשר שנים במקרה הטוב? למי יש כוח לזה?

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורן אהרוני
אנדי הרצוג
צילום: אורן אהרוני
מומלצים