שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    כמעט מחצתי אותם למוות, עניין של חלקיק שנייה

    שני בחורים על קורקינטים הגיחו סנטימטרים מהמכונית שלי וכמעט הרסו את החיים שלהם ושלי. והם רק חלק מתופעת הטרור הממונע ברחובות

    ביום ראשון בערב אני נוהגת לי טובה ושמחת לב, מתקרבת לצומת ונעצרת ברמזור האדום. ממתינה דקה ולקראת חילופי הרמזור מאותתת שמאלה, ממתינה עוד רגע ואז... הלם. שני בחורים על קורקינט מגיחים משמאלי במהירות מטורפת וחותכים מול הפרצוף שלי ימינה, במרחק של סנטימטר מחזית הרכב, ממש ברגע שהרמזור התחלף. הייתי בשוק. אני על איתות שמאלה, היד על ידית ההילוכים, הרגל שלי כמעט הרפתה מדוושת הבלם - ממש חלקיק השנייה בין חיים לבין למחוץ אותם למוות. רעדתי בכל הגוף, מוצפת הזיית אימים על מה היה קורה אילו זינקתי רגע מוקדם יותר.

     

     

    היה חשוך בחוץ וכמובן שלא ראיתי אותם מגיחים. ברור גם שאין לקורקינט תאורה. ברור גם שהם לחלוטין התעלמו מזה שפנס האיתות השמאלי שלי הבהב. זה לא עניין אותם בכלל. הם חתכו אותי, בחזית הרכב שלי, שועטים לתוך הצומת.

     

    ואני די משוכנעת שאילו חלילה הייתי מתחילה לנסוע, כחוק, ודורסת אותם באופן הבלתי-נמנע, הייתי מוחצת אותם למוות. ואת מי היו מאשימים? אותי כמובן. לכי תסבירי שאותתת ושהם חתכו אותך כאילו כלום. את מי זה היה מעניין אילו חס וחלילה הייתי עולה עליהם. הרי הנהגים אשמים תמיד.

    שלומית מלכה שביט ויזל פפראצי אופניים קורקינט קסדה (צילום: מוטי לבטון)
    ארכיון(צילום: מוטי לבטון)

    יממה עברה מאז האירוע ואני עדיין לא נרגעת. התמונה הזאת לא נותנת לי מנוח. תכל'ס, החיים שלי והחיים שלהם היו נגמרים. אילו זאת הייתה הפעם הראשונה שאירוע מסוג כזה קורה לי, הייתי יכולה אולי להתנחם בעובדה ששני הדפוקים האלה הם יוצאי דופן. אבל כשזה קורה לי ולכל נהג שאני מכירה בערך פעם-פעמיים בשבוע, אפשר לקבוע בוודאות: מדובר במגפה. מבחינתי, באירוע טרור.

     

    מכת הקורקינטים בכבישים - כתבות נוספות:

     

    ואם זו מגיפה או טרור, אז איפה הרשויות? במה הן עסוקות? מה יותר חשוב ממלחמה בתופעה הזו? אם הייתה פורצת בישראל מגפת כולירה, לא היו מכניסים את כל המדינה לטיפולי מנע עוצמתיים? האם המדינה הייתה מעלה על דעתה שלא לטפל באיומי הטרור?

     

    אבל משום מה, כשמדובר בנגע הטרוריסטי של רוכבי אופניים חשמליים וקורקינטים – שמתעלמים לחלוטין מכל חוק – המדינה מתעלמת. הם נכנסים לצמתים מרומזרי אדום, הם נוסעים במהירויות מסחררות על מדרכות ופוגעים בהולכי רגל אומללים, הם משתחלים באופן מעורר חלחלה בין מכוניות. ואיפה המדינה? מנמנמת בסייסטה.

     

    אני מצפה, כאזרחית, שהמדינה תפעיל את כל הכלים שעומדים לרשותה – משטרה, פיקוח עירוני ומשרד התחבורה – תאתר עבריינים, תטיל קנסות ותפעיל כל סמכות שיש לה. ויש לה. על פי חוק התעבורה, המשטרה רשאית להחרים כלי רכב של עברייני תנועה וכמובן להטיל שורה של עונשים בהתאם לחומרת העבירה. ולמותר לציין שכניסה לצומת באור אדום זו מן החמורות שבעבירות התנועה, כך שיש ארגז כלים שלם כדי להעניש בחומרה את הרוכבים. אבל שום דבר מכל אלה לא קורה.

     

    המשטרה לא אוכפת. העיריות לא אוכפות. משרד התחבורה מתעסק בפרויקט מטופש במקום למשל להריץ קמפיין לחבישת קסדות ולהתנהגות כביש אחראית (בזמנו קמפיין "אם שותים – לא נוהגים" תפס היטב והוכיח שאפשרי).

     

    ובאין אכיפה - טרור הכבישים הולך ומתגבר. ואנחנו נותרים לבד בחזית כשכל יציאה לכביש היא סוג של רולטה רוסית. כן נתנגש באופניים חשמליים שחצו את דרכנו בסערה, או לא. כן ימחץ אותנו קורקינט פראי על המדרכה, או לא.

     

    רולטה.

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים