שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מה שטוב לדיקפריו
    הדרת הזמרות באירוע של הרב פירר הצליחה לחלץ מאמנים בישראל התייחסות פוליטית. יש קהל שלם בבית שהתרשם מהמהלך ויגמול להם עליו

     

    עילי בוטנר (צילום :ינאי יחיאל) (צילום :ינאי יחיאל)
    עילי בוטנר(צילום :ינאי יחיאל)

    פעם בכמה זמן הכוכבים מסתדרים בשורה והמדינה עוברת ליקום מקביל שבו הפרשה שמסעירה אותה מגיעה מכיוון תחום הבידור. השבוע היה כזה: בתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" - לא בדיוק המקום שבו נולדות כותרות חדשותיות - נחשפה פרשת ערב ההתרמה לעמותה הרפואית שהקים הרב אלימלך פירר, איש עתיר זכויות בציבוריות הישראלית, שביקש להרחיק מבמת האירוע בהיכל התרבות בתל אביב זמרות. אבל מתברר שביקום המקביל הזה קורה עוד משהו מדהים: בתגובה לפרסום הליין-אפ המכובד שכלל זמרים בלבד, עשו אמנים ישראלים את הלא ייאמן, ופתחו את הפה כדי להביע עמדה.

     

     

    אחד אחרי השני נקטו אמנים עמדה באומץ, מי מביניהם שתמכו ברב פירר כמו עלמה זהר ועידן עמדי, ומי שביקשו להגן על זכותן של נשים לא להיעלם מהמרחב הציבורי. אמנים שהתעתדו לקחת חלק בערב, כמו גיא ויהל, עילי בוטנר ואחרים הצהירו שיעשו זאת רק אם יערבו בכך זמרות, שלמה ארצי ששיריו היו אמורים להתבצע על הבמה הצהיר שהוא מתנגד עקרונית ושיעשה כל שביכולתו לשכנע את הרב פירר לחזור בו מההגבלה, ושירי מימון ענתה בישירות ובחריפות לפוסט של מנחת טלוויזיה שהביעה תמיכה ברב.

     

    כמה מרענן וכמה חשוב. הכוכבים שלנו אמנם לא נבחרו בקלפי, אבל אפשר לומר, בישירות שירי מימונית, שהם לרוב מועלים בתפקיד הציבורי שלהם. נוח וכיף לרתום את הכוח הציבורי ואהבת ההמון כדי לפרסם פיג'מות ולהופיע מול ועד עובדים, אבל ברגע שבו אירוע דרמטי מטלטל את המדינה לחזור על המנטרה: "אני אדם פרטי". זה נכון לאמנים מימין ומשמאל כאחד, בנוגע לשלל סוגיות בחברה הישראלית. לא רק בפוליטיקה.

     

    וכן, אפשר להבין את החששות הכלכליים או החברתיים שגורמים למיטב האמנים הישראלים להתרגל להתכנס בקונכייה ולמלמל במבוכה מילים סתומות תוך התרחקות מהמצלמה בכל פעם שמפנים כלפיהם שאלה טעונה, אבל זה ממש לא חייב להיות ככה.

     

    בארה"ב הראפרית הבוטה והפופולרית קארדי בי נפגשה עם הסנטור ברני סנדרס והביעה תמיכה פומבית בו. דמיינו את סטטיק ובן-אל נוקטים עמדה כזו. ביונסה עמדה לצידה של הילרי קלינטון, מל גיבסון גיבה את דונלד טראמפ. ליאונרדו דה-קפריו עומד כבר כמה שנים בחזית מאבק האקלים ועוד לא אמרנו מילה על מהפכת metoo.

     

    מעניין שהרגע שבו החליטו אמני ישראל לפתוח את הפה ולא כדי לזמר היה כשהסוגייה נגעה אליהם אישית. זאת התעשייה שלהם, אלה החברות שלהם, ואולי משהו בזה גרם להם להרגיש שאי אפשר יותר לעמוד מנגד.

     

    אז שימו לב, חבר'ה. לא רק שהשמיים לא נפלו ואתם תמשיכו להיות מוזמנים לאירועים ולמלא אולמות, אלא שיש קהל שלם בבית שהתרשם מהמהלך, ויגמול לכם עליו. חשוב מכך: יש לא מעט אנשים שלא היו בטוחים מה דעתם, ועשיתם עבורם שינוי אמיתי. כל מה שהייתם צריכים בשביל זה, זה קצת אומץ. אולי התחלתם את הקריירה כי חלמתם רק לשיר (או לשחק, או להנחות), אבל מרגע שאתם דמויות ציבוריות, אנשים - במיוחד הצעירים שבהם - נושאים עיניים ומחכים לשמוע מה יש לכם לומר גם בלי לחן והפקה. על האנשים האלה יש לכם אחריות. אל תאכזבו.

     

    • רעות ענבר היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים