שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כישלון פרויקט נדל"ן יעלה לשותף כמיליון שקל
    שני חברים נכנסו למיזם שיפוץ בפ"ת תמורת זכויות בשתי דירות חדשות. אלא שהפרויקט נקלע לקשיים, ואחד מהם נתבע לשאת בחלקו בהוצאות
    השופט אריאל ברגנר מבית משפט השלום בפתח תקווה הכריע לאחרונה בסכסוך שותפים-לשעבר במיזם נדל"ן, והורה לאחד מהם לשלם לרעהו למעלה ממיליון שקל.

     

    הפרשה החלה ביולי 1999, כאשר מכר של התובע הציע לו להצטרף לפרויקט שיפוץ בניין מגורים בפתח תקווה בתמורה לזכויות שיאפשרו בניית שתי דירות על גג הבניין, כולל חדר נוסף על הגג שייווצר ופתח יציאה לגג העליון. הפרויקט אמור היה להתבצע באמצעות חברה של אותו מכר, שהיה זקוק למימון ביניים של 350 אלף דולר. התובע פנה להתייעץ עם חברו (הנתבע), מומחה בפרויקטים מסוג זה, שלדבריו התלהב מההזדמנות העסקית וביקש להשתלב בעסקה כשותף מממן, שיפקח על הוצאות הבניה ועבודת הקבלן.

     

    בתביעה שהגיש באוקטובר 2015 הוא טען שהסכים להיכנס לפרויקט בשל אמונו בחברו, ובתום משא ומתן השניים חתמו עם אותו מכר על הסכם שותפות לעסקת בנייה, שבמסגרתו לקחו על עצמם להעמיד את המימון הנדרש תמורת שני שלישים מהרווחים בפרויקט.

     

    כמה ימים לאחר מכן חתמו התובע והנתבע על הסכם נוסף, שלפיו התובע ידאג למימון, ואילו הנתבע יהיה אחראי על ניהול הפרויקט. הוסכם כי הנתבע ישלם מחצית מההוצאות שהתובע יוציא בפרויקט ויישא במחצית מההפסדים, ככל שיהיו. מרבית העבודות בפרויקט בוצעו, אולם הצדדים נתקלו בקשיים שונים ובסופו של דבר ב-2007 הדירות נמכרו על ידי כונסי נכסים, שנאלצו לבצע פעולות רבות להשלמת המכר. בכל העלויות נשא התובע, כאשר לטענתו הנתבע סירב לשאת בחלקו בהפסדים.

     

    הנתבע טען שהתביעה התיישנה וביקש לדחות אותה. לדבריו, בשל חילוקי דעות בין המעורבים בפרויקט, לאחר החתימה על ההסכמים הגיעו הוא והתובע להסכמות חדשות, שהעיקרית שבהן הייתה שחרור הנתבע מהתחייבותו להשתתף בהוצאות או בהפסדים. לדבריו ההסכמות אמנם לא נכתבו, אך הצדדים קיימו אותם בהתנהגותם. התובע הכחיש את הטענה, ולדבריו "לא היו דברים מעולם."

     

    השופט ברגנר דחה את טענת ההתיישנות והסביר כי ה"מירוץ" החל רק ב-2009, שכן עד אז לא היו בידיעת התובע מלוא "העובדות המהותיות" שבבסיס התביעה כמו היקף ההפסדים, והעובדה שהנתבע מסרב לשלם. הוא גם לא התרשם שישנו "רצף התנהגותי עקבי וברור" המעיד על כך שהצדדים הגיעו ביניהם להסכמות מאוחרות הגוברות על הוראות שנכתבו בהסכם.

     

    השופט קיבל את טענת התובע שלפיה אין שום היגיון עסקי בשחרור הנתבע מהפרויקט – טענה שנתמכה בראיות ובחילופי מכתבים מ"זמן אמת" בין הצדדים.

     

    בנוסף, לנוכח המשמעויות המתלוות לשינוי ההסכם, אופי ההסכם והסכומים הגבוהים, השופט לא מצא אחיזה לטענת הנתבע שלפיה הסכמה שבעל-פה מבטלת את אחריותו להפסדים, והוא ציין כי מצופה היה ששינוי כה יסודי יוסדר בכתב. "בהיעדר טקסט כתוב על הנתבע להוכיח מה הייתה ההסכמה המאוחרת על כל היבטיה כאשר מדובר בנטל ראייתי כבד – וגם זאת לא הוכח כדבעי", קבע.

     

    על סמך חוות דעת רו"ח מטעם התובע, נקבע כי הנתבע לשלם לתובע כמיליון ושבעים אלף שקלים (מחצית מסך ההפסדים), בתוספת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    צילום: אוסנת רום
    עו"ד ישראל שלו
    צילום: אוסנת רום
    מומלצים