שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ראשי הערים פוגעים במרחב הציבורי היהודי
    האמנה הישראלית המכונה "סטטוס-קוו" מעניקה מידה רבה של חופש בחיי הפרט ומקסימום יהדות בחיי הכלל. תחבורה ציבורית בשבת תהרוס אותה

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    היוזמה של ראשי הערים לקדם תחבורה ציבורית בשבת מעלה לדיון ציבורי את המאבק-לכאורה בין דתיים וחילוניים. "לכאורה", משום שאת החששות להחלפת החופש והליברליות בכפייה דתית ובהדתה שומעים רק בתקשורת. האמת היא שהדיון הוא כלל לא על חיינו כיחידים, אלא הוא מהותי הרבה יותר ביחס לחיינו הציבוריים, לחיינו כעם בארץ הזאת.

     

     

    מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. מה זה בדיוק אומר? אלפי שנות מסורת שעוברת מדור לדור וצובעת את התרבות והאופי של המדינה – שבת, יום כיפור, כשרות, נישואים, קבורה, גיור. כל אלה ועוד יוצרים את המרחב הציבורי שהופך את ישראל להיות מדינה יהודית. כמו שמכונית עוצרת במרכז הכביש במהלך הצפירה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, כך כולנו עוצרים את שטף חיינו ומתנהלים אחרת ביום השבת.

     

    אותה מדינת ישראל קבעה ברגישות את האיזון שמאפשר לכולנו לחיות יחד למרות ההבדלים בינינו, ומעצב את זהותנו היהודית. חילונים ודתיים שהתקבצו לארץ הזו אחרי אלפיים שנות גלות הבינו שלמדינה שתקום יהיה אופי מיוחד. נכון, לצורך טובת הכלל לעיתים רצונות הפרט נדחקים. כך מנהלים מדינה. על פי האמנה החברתית הזו, המכונה בשם סטטוס-קוו, יש מידה רבה של חופש בחיי הפרט ומקסימום יהדות בחיי הכלל. זה אומר, למשל, שבתי מסחר אמורים להיות סגורים בשבת, אבל אין מניעה לפתוח מוסדות תרבות ופנאי. זה אומר שאוטובוסים ברובם אינם פועלים, אבל מוניות ומוניות שירות פועלות ללא הגבלה וכו'.

     

    הקולות שמבקשים לקרוא תיגר על ההסכמות הלאומיות הללו בשם הרצון הפרטי של אנשים להגיע ממקום למקום בשבת או להתחתן איך שבא להם - משפיעים באופן ישיר על המרחב הציבורי כולו ועל האופי המיוחד של מדינת ישראל.

     

    יש פה רצון להפוך את הערכים הלאומיים שעם-ישראל שמר עליהם במסירות נפש דורות רבים - להלך רוח של הרגע, לתרבות של עכשיו; להשליך לפח את מה שעבר מאב לבן במשך אלפי שנים, את יסוד קיומנו. הניסיון לשנות את היהדות, להמציא יהדות חדשה ולהגדיר מחדש מהי היהדות באמצעות ערכים הפוכים לה ב-180 מעלות, טומן בחובו ניתוץ של תרבות ואופי לאומיים, שהיו נר לרגלי עמנו אלפי שנים.

     

    הקמפיינים האחרונים - נוטפי השנאה והשקר - המציירים את הדתיים כבעלי האינטרס היחיד לשמור פה על זהותה היהודית של המדינה, ואת החילונים כלוחמי חופש הפרט בלבד, הם אולי הדבר הכי מסוכן שקרה פה לחברה הישראלית בשנים האחרונות.

     

    יותר מ-70 שנה שמרה המדינה על הצביון היהודי המיוחד שלה. ולא, לא היה פה רוב דתי. להפך - היה כאן רוב חילוני מובהק שהשכיל להבין שללא שמירה על יהדותה של המדינה, אין לו זכות קיום מוסרית בארץ ישראל. היה פה רוב של יהודים שהאמינו שאלו הם ערכי היסוד של המדינה, ואת זה עכשיו רוצים לשנות. יתרה מזאת - מנסים למחוק את השותפות שבנינו בחברה הישראלית מקום המדינה ועד היום, דתיים וחילונים.

     

    היטיב לתאר זאת חיים נחמן ביאליק במכתב על שמירת השבת: "בלי שבת אין צלם אלוהים ואין צלם אנוש בעולם. אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה, הרי אין מותר לאדם מן הבהמה. כל עמי התרבות קיבלו מיד ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה, והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה, היו כולם עומדים בפראותם. השבת, ולא התרבות של תפוחי הזהב או תפוחי האדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו... בלי שבת אין ישראל, אין ארץ ישראל ואין תרבות ישראל". השבת היא לא של הדתיים, היא של כולם.

     

    • יהודה ולד הוא מנכ"ל מפלגת האיחוד הלאומי

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים