שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    דתיים וחילונים, זה הזמן לנער את הסטטוס קוו
    כבר ב-1991 התאפשר להפעיל קווי אוטובוס בשבת לבתי חולים, יישובי ספר ועוד. מישהו ראה קווים כאלו? אז מי באמת מפר את הסטטוס קוו? תגובה

     

    אוטובוסים מטרופולין (צילום: צביקה טישלר)
    (צילום: צביקה טישלר)

    בתגובה ל"ראשי הערים פוגעים במרחב הציבורי היהודי" מ-5 בנובמבר

     

    השבוע פורסם כאן טור דעה של מנכ"ל מפלגת האיחוד הלאומי, יהודה ולד, שטען שראשי הערים המפעילים תחבורה ציבורית בשבת פוגעים במרחב הציבורי יהודי. לדבריו, "האמנה הישראלית המכונה סטטוס קוו מעניקה מידה רבה של חופש בחיי הפרט ומקסימום יהדות בחיי הכלל. תחבורה ציבורית תהרוס אותה". לא פחות.

     

     

    ולד מציע להתעלם מ"הקולות שמבקשים לקרוא תיגר על ההסכמות הלאומיות הללו בשם הרצון הפרטי של אנשים להגיע ממקום למקום בשבת או להתחתן איך שבא להם", משום שאלה "משפיעים באופן ישיר על המרחב הציבורי כולו ועל האופי המיוחד של מדינת ישראל".

     

    מעבר לרידוד והשטחת השיח סביב נישואים אזרחיים בישראל והדרתם של מאות אלפי אזרחי המדינה מהזכות להקים משפחה, ותוך שהוא עוטף עמדות חשוכות אלו במתק שפתיים של ה"אופי המיוחד של מדינת ישראל", מתייחס ולד לכל המאבק על תחבורה ציבורית בשבת כרצון פרטי של אנשים להגיע ממקום למקום – כאילו אין די ברצון הזה.

     

    "רצונם הפרטי של אנשים להגיע ממקום למקום", נקרא גם חופש התנועה, שהיום נמנע מאזרחי ישראל בחלק גדול מימי השבוע. רק בתקופת החגים, ב-19 מתוך 30 ימים לא הופעלה תחבורה ציבורית בישראל לפחות בחלק מהיום. אל הנתון הזה הפנו זרקור בארגון "נוע תנוע", שאת פעילותו מבקש ולד למנוע.

     

    זכותו של ולד לשמור שבת וזכותם של תושבי בת ים לבקר את בני משפחותיהם בבית החולים איכילוב. כך למשל, בשנת 1991 נוספה לתקנות התעבורה תקנה 386א, הקובעת ש"הרשות לא תיתן רישיון קו להפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה אלא בקו שירות – (1) המשרת נוסעים לבית חולים; (2) המשרת נוסעים ליישוב ספר; (3) המשרת נוסעים לישובים שתושביהם אינם יהודים; (4) שהוא חיוני, לדעת הרשות, מבחינת ביטחון הציבור; (5) שהוא חיוני, לדעת הרשות, מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית". למרות זאת – מישהו ראה קווים כאלו? אז מי מפר את הסטטוס קוו?

     

    לא רק שיקולי חופש הפרט מחייבים הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. כשל התחבורה הציבורית בישראל הוא אחד מהמחדלים האזרחיים הקשים שידעה המדינה ושעליו כולנו משלמים את המחיר בכל יום במשך שעות בכבישים. גם אם תהיה כאן תחבורה ציבורית מצוינת, מרבית הישראלים לא יוותרו על הרכב הפרטי שלהם בתמורה לתחבורה ציבורית פעילה 5.5 ימים בלבד. ואלו צרות של עשירים – תשאלו את הקשישים ואת אלו שאין להם אפשרות להחזיק כלי רכב שנאלצים להישאר מרותקים לבתיהם.

     

    טוב עושים ראשי העיריות, וטוב עושים הארגונים האזרחיים שמנערים את האבק מעל הסטטוס קוו ומוציאים את אזרחי ישראל מהעוצר.

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים