שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    נו ליברמן, תחליט כבר
    יו"ר ישראל ביתנו צריך להביט מסביב, בצפיפות בבתי החולים, בגירעון, במצב הביטחוני הרעוע, ולהבין שחייבים להקים ממשלה עכשיו. כל ממשלה

     

    אביגדור ליברמן בריאיון לאולפן ynet (צילום: אבי מועלם)
    אביגדור ליברמן (צילום: אבי מועלם)

    זה קשה לי מאוד. מה זה קשה? אני בקושי נושמת. אבל אם אין ברירה אז אני אכתוב את זה: אביגדור ליברמן צריך לקבל החלטה. אם לא למעננו, אז למענו.

     

     

    השבוע האחרון היה מתיש, מעיק ומבשר רע. התמונות הקשות ממסדרונות בתי החולים, יחד עם ההבנה שזה כבר לא רק הזקנים שייזרקו למסדרון, אלו גם הילדים של כולנו שעלולים למצוא את עצמם שם, מלמדים שזה כבר לא תרגיל, כמו שאומרים בסרטים. זו אזעקת אמת. סיטואציה מאיימת שמחייבת התארגנות מהירה ומתן פתרון שיחלץ אותנו מקריסה קרבה.

     

    ממתיחות מצטברת על הגבולות המחייבת תשובה ראויה, ולא דרך הכוונת; דרך איומים שהוסרו רק אתמול בדקה ה-90 על שביתה אפשרית שתביא לנעילת גני הילדים, לערימות אשפה שיצטברו ברחובות, לסירחון של סטגנציה שעוד רגע תטביע את כולנו בה; וכן, עד להיערכות מול הגירעון המצטבר, עם הקיצוץ הרוחבי שמתהפך מעל ראשי כולנו. בקיצור, שבוע שמוכיח כי זו שעת מעשה. מדיבורים שבענו די.

     

    אז נכון, זה לא פשוט בשביל יושב ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן לקבל החלטה. האיש הוא סוג של לשון מאזניים, מקום חמים ומפנק בהיסטוריה הפוליטית ולא רק של זו הישראלית. רק שהשאלה המתבקשת היא האם יכול להיות שמי שנתפס כווינר של הבחירות האחרונות עלול לגלות שהוא הלוזר הגדול שלהן?

     

    אם יחבור לליכוד להקמת הקואליציה ימצא את עצמו בממשלת ימין צרה בראשות בנימין נתניהו ועם החרדים, שלא חביבים עליו. שלא לדבר על הפרת הבטחה לבוחריו ועל כך שהוא היה יכול לעשות זאת כבר בסבב הראשון במקום שנצא כולנו לאודיסאה הזאת.

     

    אם יחבור לגוש המרכז-שמאל, ימצא את עצמו תלוי בקולותיהם של הערבים שרק אתמול חשב שהכי טוב זה שנשאיר אותם במקומותיהם, נניח באום אל פחם, אבל נטרנספר את עצמנו מהם. מה שמנוסח בלשון העם: אתם תישארו פה ואני אלך לעזאזל. והנה הוא תלוי בקולותיהם כדי לתחזק את הקואליציה הזו. שלא לדבר על הפרת הבטחה לבוחריו.

     

    אם יקרה הנס והליכוד וכחול לבן יחברו לממשלת אחדות, כפי שהוא הטיף, זה יהיה נפלא. רק שאז, במחילה מכבודו, מי בדיוק צריך אותו שם עם שבעת החברים שהוא סוחב אחריו וערימת הדרישות שיציג? מקסימום יתנו לו לנהל את החופה, ובדומה לחתונה חילונית שהייתי בה לא מזמן, הוא יוכל לקרוא משירי יונה וולך כתחליף לטקסט המסורתי. שזה דווקא מלמד שהוא עומד במילתו, כולל הבטחה שגם אם לא יצורף עדיין יתמוך בממשלה שכזו.

     

    ואם ילכו לבחירות בפעם השלישית? נו, זה כבר חורג מאפשרויות הדבר-או-החולירע. אני מתקשה לראות מי בדיוק יצביע לאיש שתרם תרומה גדולה לחדווה הדמוקרטית הזו שנופלת עלינו במנות גדושות עד להתפקע. שוחרי החילוניות-פינת-שינקין-רק-לא-ביבי? אלו שהפכו את האיש החזק בדמוקרטיה מישראל ביתנו לנושא הלפיד? זה שלא רק נתן להנייה 48 שעות להחזיר את גופות החיילים, גם לא לקח? זה שתמך באלאור אזריה – ואף טרח לבטא את תמיכתו מול דלתות אולם בית הדין הצבאי? וכל זה בלי לומר מילה על החשדות לשחיתויות שרדפו אחריו עד שחלק מהתיקים כלל לא הבשילו לכתב אישום ובזה שכן זוכה בבית המשפט.

     

    אכן קשה המצב, אך דווקא בשל כך הוא מחייב החלטה שתשים סוף לפארסה המתארכת הזו. וליברמן הוא-הוא שיכול להושיענו אחרי שהתייאשנו מנתניהו ומגנץ (אבל מוכנים לאכול את הכובע אם הם יפתיעו). האיש שנראה כמי שהלך צעד אחד רחוק מדי, או למצער פספס איזה סיבוב בדרך, שמושך זמן ולא ברור בטובת מה ומי. ליברמן שיעזור לעצמו ולנו, ויחליט.

     

    • אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים