אל תדרסו את השבת, תלמדו לאהוב אותה

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>    

קיראו עוד בערוץ היהדות : 

• מתפללים לאמא: רבבות בהילולת רחל אמנו
• מאז שרה אמנו: גברים כולאים נשים בקופסאות  /רוחמה וייס
• לא כל גבר הוא רוצח בפוטנציה / דבורה זגורי
  

בכל אחת מהדרכים יש היגיון, יתרונות וחסרונות, ואף לא אחד יכול לקבוע שדרכו היא הנכונה או הטובה ביותר, ותביא את שמירת השבת ברשות הרבים הציבורית. התוצאות עד כאן מלמדות זאת. חשוב להדגיש: כמובן שלא ההלכה עומדת כאן לדיון. לא עושים פשרות על הלכה. אסור לנסוע בשבת גם ברכב פרטי, ובשום מצב לא המדינה ולא העירייה קובעות את דיני השבת. מה שעומד להכרעה הוא מקומה של המדינה והעירייה באחריות שלהן לאתגר הזה. וכאמור – יכולות להיות דעות שונות ומגוונות בעניין, ובכל אחת היגיון, ויתרונות וחסרונות.

קודם כל, בואו נסכים

כבר שנים רבות אני סובר שיש ללכת בדרכה של הסכמה, שלה יתרונות רבים וחסרונות לא מעטים, אך היא טובה מכל הדרכים האחרות. לא חס ושלום הסכמות המחללות את ההלכה, אלא הסכמות בשאלה במה המדינה והעיריות תתערבנה ובמה לא כמו באינסוף דברים אחרים. ואז להתפנות לעיקר – קירובו של עם ישראל לזכירת יום השבת וקידושו.

יש להגיע להסכמה -בנחת ובשיתוף פעולה

ראשית, בכנות וביושר ובלי צביעות. המצהיר שצריך להילחם בכל תוקף על התחום – שלא יתחבא מאחורי מילים והצהרות, אלא יעשה מעשה שהוא מאמין בו; הטוען שצריך להגיע להסכמה – שיציע את טיבה (כגון בדרך שבה הלכו הרב מדן ופרופ' גביזון). שלא יהיו הדוברים עושים מעשה כזמרי ומבקשים שכר כפנחס. שייפסק הפער הגדול בין הצהרות לשם הצהרה ובין המעשה בפועל.

שנית, עוד ועוד להטמיע את היסוד הגדול, שעיקר ההתקשרות בין עם ישראל לשבת תיעשה בדרכים רוחניות, בהארת התורה ברשות הרבים, בפתיחת עולמות האמונה והאומנות של השבת, בקידוש שם שמים, בהליכה מכפר לכפר ומעיר לעיר ועיסוק ביום השבת. לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוח.