שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    שורדת זנות: "איפה הייתי ואיפה אני עכשיו"

    "ליפול למצב קשה זה קל מאד. אף אחת לא בוחרת להיות זונה בתחילת הדרך, אף אחת לא אומרת 'אני אגדל ואני אהיה זונה'. ליפול זה קל אבל לצאת מזה זה כמעט בלתי אפשרי ממש". שורדת זנות משתפת בתהליך השיקום שלה לקראת אירוע התרמה של "המכללה" - לשיקום נשים שורדות זנות ואלימות

    קצת עלי, אני יעל (שם בדוי) בת 42, עליתי ארצה מאוקראינה, בפרויקט לבנות ולבני נוער. סיימתי פנימייה, עשיתי בגרות וישר עברתי לגור בתל אביב. עבדתי בעבודה מסודרת כאחראית משמרת במסעדה, ניהלתי משמרת שלוש שנים. הסיפור של האלכוהול והסמים אצלי התחיל במסיבות. התחלתי לצאת כל סוף שבוע למסיבות האוס ומועדונים, לשתות אלכוהול ולקחת אקסטזי וכולי.

     

    לאט לאט התחלתי להשתמש באלכוהול באמצע שבוע ובכל יום, עד שהגעתי למצב ששתיתי כל הזמן. פיטרו אותי מהעבודה, זרקו אותי מהדירה. המשפחה והחברים נעלמו לי, לא רצו להיות איתי בקשר, וככה הגעתי לרחוב.  

     

    צפו בסרטון המציג את פעילות "המכללה":

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ברחוב הייתי פחות או יותר עשר שנים. השתמשתי באלכוהול, ב"נייס גיא" וכל מיני דברים כאלה. התמכרתי. הייתי מתוסכלת. ברחוב עברתי ניצול מיני וכל מיני... הייתי צריכה כסף מאנשים ואלכוהול מאנשים, ולאסוף בקבוקים וכל מיני דברים כאלה שלא קל לי להיזכר בהם.

     

    ניסיתי להיגמל ארבע פעמים במרכז גמילה ללא הצלחה. הכי קשה היה לי מבחינה נפשית פסיכולוגית. כשהייתי ברחוב. ניצלו אותי מינית, מאוד. לא  כל כך הבנתי את זה אז, אבל עכשיו אני מבינה כמה ניצלו אותי מינית בתקופה שהייתי ברחוב. גם על סמים, כל מיני דברים אחרים. גם זנות אפשר להגיד. וזהו.

     

    כשאישה מוכרת את הגוף שלה, מבחינתה היא אבודה

    ליפול למצב קשה זה קל מאד. אף אחת לא בוחרת להיות זונה בתחילת הדרך, אף אחת לא אומרת "אני אגדל ואני אהיה זונה". ליפול זה קל אבל לצאת מזה זה כמעט בלתי אפשרי ממש. כי ברגע שאישה מוכרת את הגוף שלה היא סובלת מהיחס. היא חושבת שהיא כבר אבודה. הרבה נשים מתאבדות בזנות בגלל שהן חושבות שאין עזרה, אין תמיכה, אין אף אחד שיעזור להן לצאת מזה. 


      (צילום: shutterstock)
    "כשבן אדם מכור הרגשות נמחקים אצלו. הוא לא יכול להרגיש כלום בלי הסם. לא אהבה, לא שמחה, לא עצב, כלום"(צילום: shutterstock)

    הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ככה, אמרתי ׳אלוהים, תעזור לי לצאת מזה׳, כי זה בלתי אפשרי או שאני מתה או שמשהו.. אני חייבת לשנות. יום אחד, הייתי למזלי אצל ההורים שלי, וקיבלתי טראומה מהסמים והאלכוהול והיו לי הזיות מטורפות במשך יומיים. זה היה כל כך נורא שחשבתי שאני הולכת להשתגע. ולא יכולתי לישון או לאכול. שום דבר.

     

    שקלתי חמישים קילו באותו זמן, שזה מעט מאוד בשביל הגובה שלי. אמא שלי לקחה אותי לרופא, שנתן לי כדורים רציניים שלקחתי במשך חודש. באותה הפעם החלטתי שאני מפסיקה עם הכל, כי ההתקף הזה מאד הפחיד אותי.

     

    אחרי זה, התחלתי את השיקום שלי. הלכתי לעובדים סוציאליים. הלכתי לפגישות ״אן איי״ (N.A - נרקומנים אנונימיים) כדי להיגמל, ואחרי ארבעה חודשים שהייתי נקייה, העובדת הסוציאלית שלי הציעה לי לקחת קורס במכירות אופנה ב"המכללה".

     

    לקראת הפגישה עם  איריס (איריס שטרן לוי, מנהלת שותפה, ב"המכללה"), הייתי מאד לחוצה. נפגשנו כדי להירשם לקורס ולשמוע במה מדובר. הייתי במצב שכמעט לא דיברתי עברית. הייתי מאד חסרת ביטחון, היה לי חוסר זיכרון מאד חזק ולא יכולתי אפילו להסתכל לאנשים בעיניים בלי אלכוהול. הייתי כל הזמן בחוסר ביטחון וזיכרון טוטלי.

     

    "כאן את תקבלי חיבוק"

    הגעתי ופגשתי אישה מקסימה מאד. הדבר הכי חזק שנשאר לי בזיכרון מהמפגש זה שבסיום השיחה היא נתנה לי חיבוק. זה היה לי מאד מאד חשוב החיבוק הזה, והיא אמרה לי שכל פעם שניפגש, אנחנו נתחבק. "כאן את תקבלי חיבוק". זה מאד ריגש אותי. זה משהו שלא חוויתי במשך המון המון זמן.

    פעילות בקורסים של נשים שורדות זנות  ()
    "פתאום את מרגישה שאוהבים אותך ושמקבלים אותך איך שאת'

     

    לקחתי קורס ראשון במכירות אופנה. היה לי קשה ללמוד, כי הזיכרון שלי היה מאד פגום, אבל מאד נהניתי. בסוף הקורס איריס הציעה לי ללמוד אנגלית דרך ״המכללה״. אחרי הקורס אנגלית,  השתתפתי גם בסדנת הכנה לראיון עבודה וכתיבת קורות חיים. לאט לאט הקורסים האלה עזרו לי להתפתח בראש. פתחתי בעצמי את הרגשות שנעלמו לי בתקופת האלכוהול. כשבן אדם מכור הרגשות נמחקים אצלו. הוא לא יכול להרגיש כלום בלי הסם. לא אהבה, לא שמחה, לא עצב, כלום.

     

    היחס אלינו במכללה הוא פשוט מלטף, מפנק. וזה היחס לכל אישה, אחת אחת. פשוט יחס אוהב. פתאום את מרגישה שאוהבים אותך ושמקבלים אותך איך שאת. לא חשוב מה קורה את יכולה לשתף ויבינו אותך, לא יסתכלו עליך בקטע של "משהו רע". אני יכולה לספר מה שאני מרגישה ומה שכואב לי. תמיד יבינו אותך ויקבלו את זה בטוב ויתנו לך עזרה ותמיכה שאת לא תקבלי בשום מקום.

     

    "רק בזכות 'המכללה' השתקמתי"

    רק בזכות ״המכללה״ אני השתקמתי. הן דאגו לי לעזרה נפשית שהייתה מאוד חשובה לי. קיבלתי קורסים בחינם. כשהייתי צריכה לנסוע לאן שהוא, הן עזרו לי בנסיעות. לא מזמן נרשמתי לקורס מנהל עסקים, ו"המכללה" שילמה לי את הסכום שהייתי צריכה לשלם בשבילו, כל מה שהייתי צריכה. שכרתי דירה אז "המכללה" עזרה לי עם הדברים לדירה: מיקרו, קומקום חשמלי, סדינים. עזרה לי בכל מצב.

     

    פעילות בקורסים של נשים שורדות זנות  ()
    ""המכללה" הפכה להיות המשפחה שלי. כל הנשים שלמדו איתי נהיו חברות הכי טובות, בלי אינטרס, בלי שום דבר'

    חוץ מזה, "המכללה" הפכה להיות המשפחה שלי. כל הנשים שלמדו איתי נהיו חברות הכי טובות, בלי אינטרס, בלי שום דבר. "המכללה" עושה לנו אירועים וחגים מפנקים ומשמחים במקומות מאד יפים. את כל החגים אנחנו עוברות ביחד שזה מאד מרגש ומשמח. זה חשוב לי כי ככה אני מרגישה חלק ממשפחה כלשהי. אין לי אנשים אחרים שאני יכולה להיות איתם כככה כמו שאני, רק עם החברות מ"המכללה". זה אשכרה נהייתה משפחה, ולא סתם משפחה, משפחה אוהבת.

     

    החיים שלי נהיו משהו שיכולתי רק לחלום עליו

    אמרתי פעם ואגיד שוב – זה הנס שקרה לי בחיים. זה נס שקרה לי. אם לא "המכללה", לא הייתי יוצאת משם בכלל, מאיפה שהייתי. דרך "המכללה" לקחתי קורס טבחות, ובזכותו קיבלתי עבודה שאני עובדת בה כמעט שנה ומתפרנסת יפה מאד. אני גם מלמדת בקורס שבו השתתפתי עד לא מזמן. זה שיפור בחיים.

     

    תראו איפה הייתי ואיפה אני עכשיו: יש לי דירה, יש לי עבודה שאני אוהבת, המשפחה שלי חזרה להיות איתי בקשר, יש לי חברות טובות, חדשות. החיים שלי בעזרת ״המכללה״ נהיו משהו שיכולתי רק לחלום עליו, באמת.

     

    אני רוצה לומר תודה ענקית לאיריס וטל (טל חמווי גרנות מנהלת שותפה, ב"המכללה")  המלכות. זה לא יאמן שהקמתן מקום כמו "המכללה" מכל הלב. זה נדיר. אין דבר כזה. אני אפילו לא ראיתי או שמעתי משהו כמו מה שאתן עושות.

     

    פעילות בקורסים של נשים שורדות זנות  ()
    "בלי "המכללה" הייתי חוזרת לשתייה והייתי נופלת חזרה כי לא הייתה לי תמיכה, לא היה מישהו שהבין אותי, שהשקיע את הכוחות בי"

     

    אני נקייה כבר שנתיים וחודש. בלי "המכללה" הייתי חוזרת לשתייה והייתי נופלת חזרה כי לא הייתה לי תמיכה, לא היה מישהו שהבין אותי, שהשקיע את הכוחות בי. תשומת לב וכסף, כל מה ש״המכללה״ משקיעה בתלמידות שלומדות כדי לעזור לצאת מהזנות. אני מאד מעריצה נשים שלא מוותרות. כמו טלי (שם בדוי) שהכרתי ב"מכללה" שנופלת וקמה, עוד פעם, נופלת עוד פעם קמה ומנסה. זה נדיר ומאד קשה. קשה מאד.

     

    חשוב שכמה שיותר אנשים יבואו לאירוע של ״המכללה״. זו חגיגה מפנקת לנשים של "המכללה", שזה בשבילן יום חג. וזו בעיקר עזרה לכל הנשים שעכשיו נמצאות בבעיות ורק התרומה הזו תעזור להן לעבור את הדרך, כמו שאני עברתי, ולהגיע לתוצאות שאני הגעתי אליהן.

     

    • אירוע ההתרמה "ערב של מלכות " יתקיים במוצ"ש ה- 16.11.19, החל מ-20:00 באברהם הוסטל, לבונטין 21, תל אביב יפו, בהשתתפות נטע ברזילי ובסיוען/ם של אמניות/ים ועשרות מתנדבות/ים.

     

    • כל ההכנסות הן תרומה לעמותת "המכללה " הפועלת לשיקומן התעסוקתי של נשים שורדות זנות ואלימות באמצעות הכשרות מקצועיות במגוון תחומים, ומתאימה עבורן מרחב לימודי נגיש ובטוח.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גיל נחושתן
    "ולא יכולתי אפילו להסתכל לאנשים בעיניים בלי אלכוהול"
    צילום: גיל נחושתן
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים