שתף קטע נבחר

רוכש דירה דרש תיקונים - והיזמית תבעה אותו

לקוח ששילם על דירה שקנה מ"י.ד עשוש תשתיות" דרש לטפל בליקויים לפני שיחתום על אישור מסירה. החברה תבעה לבטל את ההסכם. מה נקבע?

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה את חברת הנדל"ן "י.ד. עשוש תשתיות", שדרשה לבטל את החוזה שחתמה עם לקוח שרכש ממנה דירה, משום שסירב לקבל את החזקה בנכס עד שיתוקנו בו ליקויי בנייה. השופט יונה אטדגי קבע כי מדובר בדרישה מופרכת, קל וחומר נוכח העובדה שהרוכש כבר שילם את מלוא התמורה.

 

הסכם המכר נחתם ב-2013. כשנתיים וחצי לאחר מכן קיבל הרוכש את הדירה אך סירב לחתום על אישור מסירה בטענה שבדירה ישנם ליקויי בנייה רבים שלא מאפשרים לגור בה, והודיע כי הוא מתכוון להגיש תביעה בנושא. כעבור כחודש ימים הגיבה החברה בתביעה למחוזי לביטול הסכם המכר עקב הפרתו. עילת התביעה התבססה על הטענה שהרוכש מסרב לקבל את החזקה בדירה ומונע מהחברה להחזיר את הערבויות לבנק המלווה, מה שעלה לה בעמלות של עשרות אלפי שקלים.

 

הרוכש טען להגנתו שאין לחברה כל עילה לבטל את ההסכם: הוא שילם את מלוא התמורה, קיבל את המפתחות והכניס לתוכה חפצים, והסירוב היחיד שלו היה לחתום על אישור המסירה ולגור בה בפועל לנוכח הליקויים הרבים שמצא בה.

 

במקביל פנה הרוכש לבית משפט השלום והגיש תביעה לפיצויים על ליקויי הבנייה ואיחור במסירה. בתגובה הגישה החברה תביעה נגדית לפיצויים המוסכמים שנקבעו בחוזה, בנוסף ל-30 אלף שקל פיצויים על ההוצאות שנגרמו לה עקב העיכוב בשחרור הערבויות.

 

בעוד התביעה בבית משפט השלום עדיין מתנהלת, השופט יונה אטדגי מבית המשפט המחוזי החליט לדחות את התביעה של החברה לביטול החוזה. הוא קבע כי התביעה קרסה ברמה העובדתית מאחר שאין כל מחלוקת שהרוכש מחזיק בדירה מאוגוסט 2015.

 

"הנתבע לא היה חייב להתגורר ממש בדירה, גם אם לא הייתה נמצאת כל סיבה שלא להתגורר בה (ולטענת הנתבע היתה לו סיבה טובה לכך), כדי לקבוע שהוא קיבל את החזקה בדירה. לצורך זה, די בקבלת המפתח ובהכנסת מיטלטליו", כתב בפסק הדין.

 

מכאן קבע השופט שהעילה האמיתית שעומדת מאחורי התביעה היא סרבנות הרוכש לחתום על טופס המסירה ולא סירוב לקבל חזקה – ודי בכך כדי לדחות אותה.

 

מעבר לזה נקבע בפסק הדין שגם אם הרוכש היה מסרב לקבל את החזקה, אין הצדקה משפטית להורות על ביטול עסקה שהתמורה בגינה שולמה במלואה ויש מחלוקת כנה לגבי קיומם של ליקויי בנייה. נפסק כי מדובר בסעד קיצוני, לא הוגן ולא מידתי שאינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב, שכן העניין יכול להיפתר באמצעות פיצוי כספי ככל שיוכחו נזקים (כפי שהחברה אכן דרשה במסגרת התביעה שהגיש הרוכש).

 

לפיכך התביעה נדחתה והחברה חויבה בשכר טרחת עורך דין של 35 אלף שקל ובהוצאות משפט של 5,000 שקל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אילוסטרציה
צילום: shutterstock
צילום: חיים אפריאט
עו"ד שמעון חזן
צילום: חיים אפריאט
מומלצים