שתף קטע נבחר

"רוכבת למרחקים עם הידיים"

איילה סויסה בת ה-15 סובלת מנכות ברגל, שבגללה היא נאלצת לעבור אינספור ניתוחים ושיקום ארוך בבית חולים אלי"ן בירושלים, משתתפת במסע "גלגלי אהבה" כשהיא רוכבת על אופניים ומפדלת בידיים. "אם אני יכולה, אז כל אחד יכול", היא אומרת בגאווה

"אני רוכבת היום למרחקים של כ-15 ק"מ בכל רכיבה, ושוחה כשלושה ק"מ במסגרת פעילות שאני עושה על בסיס קבוע כמה פעמים בשבוע", מספרת בגאווה גדולה איילה סויסה בת 15, מפסגת זאב בירושלים, רגע לפני שהיא מצטרפת לעוד מסע רכיבה על אופניים הנקרא "מסע גלגלי אהבה" שמסתיים היום (ה'), כשהזרועות שלהן מפדלות למרחקים.

 

מדובר במסע אופניים שמתקיים פעם בשנה והוא אירוע הצדקה הבינלאומי הספורטיבי השנתי המורכב ביותר בישראל, בו משתתפים מאות רוכבים ומתנדבים מהארץ ומרחבי העולם. כאשר הכוכבים האמיתיים של המסע הם ילדי אלי"ן, ילדים אשר עברו או עודם עוברים שיקום ומצליחים, כנגד כל הסיכויים, להשתתף במסע.

 

מסע "גלגלי אהבה" יצא בבוקר יום א' לדרך ויסתיים ביום חמישי הקרוב. במסגרתו משתתפים כ-500 רוכבים ומתנדבים מהארץ ומ-18 מדינות ברחבי העולם ביניהם גם ילדים עם מוגבלויות שונות. איילה סויסה, היא אחת מהן והיא נרגשת מאוד לקראת המסע הראשון בו תיקח חלק, כאשר מסלול הרכיבה ביום עומד על 40 קילומטרים".

 

 

  (  )
המהפך הגדול בחיים שלי. איילה סויסה

 

איילה, נולדה עם לקות מולדת שגרמה לה לנכות. איילה: "יש לי בעיה ברגל שמאל שנקראת pffd שזה בעצם רגל אחת שקצרה יותר מהשנייה ובעיה במפרק הירך וחוסר רצועות בברך. זה התגלה בלידה ומאז עברתי כעשרה ניתוחים אורטופדיים. עד היום, אני עוברת ניתוחים שיקומיים בבית חולים אל"ין, שניים מהם, אלה הם ניתוחי הארכה של הרגל שבו מאריכים את העצם על ידי מקבע חיצוני, וזה בעצם אחד הקשיים שאיתם אני נאלצת להתמודד.

 

כילדה קטנה, היו משתדלים לאשפז אותי בבית חולים אל"ין, בחדר פנימי כזה, על מנת לא להפחיד את הילדים האחרים כי פשוט הייתי צורחת מכאבים. הייתי עם מקבע חיצוני (ברגים וברזלים יוצאים ונכנסים לרגל ). כחלק מהטיפול היומיומי למשל הייתי צריכה על בסיס קבוע, ארבע פעמים ביום לקחת מברג מיוחד ולהאריך את הרגל ולעשות מתיחות של השרירים והגידים. אלו היו הכאבים היו נוראיים שחוויתי בחיים שלי".

 

ואיך התחברת לעולם הרכיבה ומצאת את עצמך יושבת על שלדת אופניים מתחילה לפדל עם הידיים?

"לפני שנה קרה המהפך הגדול בחיי. התחלתי לרכוב על האופניים אחרי ששמעתי על האופציה הזו מאחת הפיזיותרפיסטיות. מהרגע הראשון שעליתי על האופניים, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הכל בראש שלנו. אין דבר שהוא לא אפשרי. מאז שאני רוכבת על האופניים, זה כל פעם מדהים אותי מחדש לראות מה אני מסוגלת לעשות עם הידיים ולאן אני יכולה להגיע גם בלי להשתמש ברגליים שלי".

 

איך נראית השגרה שלך?

"במהלך היום אני נמצאת בבית ספר. במקביל, אני עדיין מטופלת בבית החולים, שם אני נאלצת לעבור ניתוחיים שיקומים להארכת הרגל. אחרי כל ניתוח כזה אני חייבת לעשות הרבה פיזיותרפיה והידרותרפיה אינטנסיבית בין שלוש לארבע פעמים בשבוע כדי להאריך את השרירים והגידים.

 

"השלמתי עם העובדה שהטיפולים האלה חשובים מאוד ועוזרים לשמור על הטווחים של המפרקים. כך שחלק מהשגרה שלי זה אחרי כל ניתוח להארכת הרגל, זה כמובן עסקת חבילה עם ההליך השיקומי שכל פעם עוזר לי לחזור לשגרה שלי".

 

בנוסף לסבל הפיזי, הכאבים, באילו עוד קשיים זה מלווה?

"הקושי הפיזי היה בלהתנייד. הייתי צריכה את עזרת המשפחה מילדה שהולכת לילדה שצריכה לבקש כל דבר שיעזרו לה. שלא לדבר, על הקושי הרגשי - במבטים של האנשים שהיו רואים אותי עם הברזלים ברגל. חלקם היו מביעים אמפטיה, חלקם לא מגיבים, חלקם מסתכלים עליי ונתקעים הרבה זמן במבטים".

 

איך משתלב תחביב הרכיבה בשגרה שלך?

"יש לי שלושה אימונים בשבוע, אימון של האופניים פעם בשבוע שנמשך שעתיים (מדובר ברכיבה של לפחות 15 קילומטרים). בנוסף, יש לי גם אימון כדורסל על גלגלים ועוד פעם פעמים בשבוע אני שוחה בשחייה פראלימפית. אגב, בפעם הראשונה שהלכתי לתחרות שחייה זכיתי במקום הראשון במדליית זהב ורק אז הבנתי עד כמה אני טובה גם בזה. אני לא מוותרת לעצמי בשום דבר, לא בטיפולים, לא בספורט וגם לא בלימודים".

 

מה המסר שלך לילדים אחרים עם מוגבלות פיזית ?

"אם אני יכולה אז כל אחד יכול, כי השמיים הם הגבול!".

 

איילה מסכמת ואומרת: "אני מרגישה שהספורט בחיי תרם לי המון. זה נתן לי הרבה ביטחון עצמי. גיליתי עולם שלם של פעילויות ואני מאוד מאוד נהנית ומחכה לאימונים ונרגשת לקראת מסע הרכיבה. אני משתתפת בחלק ממנו המסע עצמו הוא יום שלם 40 קילומטר לפחות, ומי יודע אולי אחצה גבולות ואצליח לרכוב הפעם גם למרחק של 60 קילומטרים לפחות".

  

ד"ר' מורית בארי, מנכ"ל בית החולים אלי"ן אומרת: "בבית החולים מעודדים ילדים לשלב ספורט בהליך השיקום, לא רק בשל הצורך לחזק את הגוף, אלא ואף בעיקר בשביל תחושת המסוגלות של הילדים וכן תחושת השייכות.

 

"במסע, הם אינם שונים. הם לא מיוחדים ובוודאי שלא מסכנים. הם חלק מקבוצת ספורטאים שלא נרתעים ממכשול או קושי וצולחים את המסלולים, כל אחד על פי יכולת מציינת כי ללא "מסע גלגלי האהבה", אלי"ן לא יוכל לאפשר בין היתר, את הניסים שאנחנו רואים בכל שבוע".

 

מסע "גלגלי אהבה" ה-20 ייצא לדרך ביום א' ה-10.11 ויסתיים ביום ה', ה-14.11 בכניסה לבי"ח אלי"ן בשעה 15:00. בנוסף יתקיים מסלול חד-יומי 'גלגאלי"ן' ומסלול טיול רגלי. לפרטים נוספים

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים