טיפולי הפוריות הסודיים שלי

"המסע שלי החל כשבתי השנייה הייתה בת ארבע. הרגשתי שהתינוקת שלי כבר מספיק גדולה ושהגיע הזמן להביא ילד נוסף לעולם", מספרת האמנית והמעצבת סיגל יער, אמא לשלושה ילדים (22, 18 ו-6). "ידענו שלוקח לנו זמן להרות, ולכן לא נלחצתי כשגם הפעם זה לקח זמן. אולם, כשהשנים עברו, הבנו שיש בעיה והתחלנו בבדיקות, ובהמשך גם בטיפולי פוריות".

יער, שנסתה להרות במשך שבע שנים, מספרת על האתגרים עימם התמודדה בגילוי לב: "אחד מהאתגרים איתם התמודדנו היה איך להסתיר את העובדה שאנחנו מנסים להרות", היא אומרת. "היה לנו חשוב שלא ירחמו עלינו, שלא ישאלו, כך שאף אחד בסביבתנו לא ידע שאנחנו מתכננים היריון שלישי. מדי פעם הגיעו השאלות: 'מה עם ילד שלישי?' שתמיד גרמו לדקירה מפלחת בלב. כמובן, כלפי חוץ שום דבר לא ניכר עלינו".

"כל הזמן נשים מסביבי היו בהיריון"(צילום: שרי אופק)

הם ניסו להתחמק משיחות על היריון ולידה אך בסופו של דבר היה לא פשוט להסתיר. "הקושי היה בעיקר בעבודה שלי. לאורך התקופה כולה, היו כל הזמן נשים סביבי שהיו בהריון. היו אפילו בדיחות בנושא, כגון -  'במשרד הזה אפשר להיכנס להיריון אפילו מסתם ישיבה על הכיסא'.

"היו תקופות שבהן קמתי מאוד מוקדם והלכתי לבית החולים לבדיקות ומשם הגעתי לעבודה עם חיוך, שפתון והתנהגות שמקרינה שהכל טוב. אני חייבת לומר כי היה בשגרה הזו גם משהו מרגיע. מדי פעם, כשהייתי מקבלת טלפון שאומר ששוב זה לא הצליח ואין היריון, הייתי יוצאת החוצה וחוזרת לחדר בעיניים אדומות. החברים הטובים שלי בעבודה גילו מה קורה לאחר אחת ההפלות שעברתי, ואז כבר סיפרתי להם הכל.

"אגב, הניסיון להסתיר מהמשפחה הצליח לנו, עד שיום אחד אושפזתי. הסתבר לי אז שתרופת הפוריות, עליה נאמר לנו שאין לה תופעות לוואי, גרמה אצלי דווקא לגירוי יתר שחלתי. וכך בפעם הראשונה, למשפחה שלי נודע העניין, ולהם בדרך כלל סיפרתי עד אז הכל. לשאר, לא הסברתי דבר".

"עצות" שנשים קיבלו במהלך טיפולי הפוריות:

בימים אלו חושפת יער את סיפורה באמצעות תערוכת אמנות בשם "אלת הפריון" - סיפור משא, שתפתח ב-28 בנובמבר בגלריה "טובה אוסמן" שבתל אביב. "יש קשר של שתיקה סביב הנושא", היא אומרת. "מנקודת מבטה של החברה הישראלית זוהי הנורמה - שלושה ילדים וכלב, כאשר נושא הפריון הופך למהותי בתפיסת ה'אני'. כאישה מצופה ממך להביא ילדים לעולם אך מה קורה אם אינך מצליחה? מה זה אומר עליך? לעיתים קרובות, זוהי בכלל בעיה של הגבר אך לרוב את כל הטיפולים והתהליכים עוברת האישה". 

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

בשלב מסוים יער נכנסה להיריון אבל כשהייתה בחודש רביעי התברר כי העובר חולה. "הפכנו עולמות, התייעצנו עם מומחים ושוחחנו עם הורים לילדים חולים", היא מספרת. "בלית ברירה התברר לנו כי עלינו לעשות הפלה. אני חייבת לציין כי ההחלטה על הפלה הייתה קשה מנשוא. הרגשתי שאין החלטה קשה מזו. וכאילו לא היה די בכך, כנגד כל הסיכויים, מספר שנים לאחר מכן, ושוב בחודש רביעי, נאלצנו לחזור על אותה החלטה מזעזעת".

מתוך תערוכת "אלת הפריון"(צילום: אלבום פרטי)

האם גם בשלב הזה ניסיתם עדיין להסתיר הכל מהסביבה?

"כן, רק שבערך באותו הזמן, קיבלתי טלפון מבית הספר של בני. התברר שאחות בית הספר דאגה לשלומי, וכך נודע לי כי באותו היום שבני הלך לברר אצל האחות מדוע לאימא כואבת הבטן. בשלב הזה הבנו שעלינו לספר לילדים מה קורה, וכך שיתפנו את הילדים ברצון להביא ילד נוסף לעולם וסיפרנו על הקשיים, כמובן בלי לפרט יותר מדי כי בכל זאת מדובר בילדים. בהמשך, חשפנו את סיפורינו לחלק מהאנשים בסביבה הקרובה".

ובכל התקופה הזאת המשכתם לנסות להרות?

"כן, וזה לא היה פשוט. השנים עברו, והגיעו הספקות - אנחנו מבוגרים מדי, ונהיה הורים זקנים מדי, מה עושים? ובכל זאת לא רצינו לוותר. ואז הגיע הריון נוסף, והפעם הילדים כבר גילו בשלב מוקדם. בשלב הזה מצד אחד הייתי בעננים, ומצד שני חששתי מאוד. בדיעבד התברר שהחשש שלי היה מוצדק. בשבוע 11 הלכתי לבדיקה שגרתית ולעובר לא היה דופק. הסתובבתי מספר ימים עם עובר מת עד שבבית החולים ביצעו את ההפלה".

כיצד התמודדתם?

"כולנו נשברנו, גם הילדים. ולכן, לאחר כשבע שנים של ניסיונות להרות, סיכמנו שנעשה הפעם ניסיון אחרון, הזדמנות אחרונה ודי. בכל הזמן הזה הייתי בטוחה בעמקי לבי שילדי מחכה לי ושאסור לי לוותר, והפעם זה הצליח".

מתוך תערוכת "אלת הפריון"(צילום: אלבום פרטי)

יער מספרת כי מבחינה פיזית הכל הלך חלק אבל מבחינה נפשית ההיריון היה מלווה בהמון חרדה, לחץ נפשי וחלומות קשים. "דאגנו מאוד מכל בדיקה ולא האמנו שהכל באמת בסדר. ביום הלידה הרגשתי שהמתח בעיצומו ושאם יקרה משהו בלידה, לא אעמוד בזה, ולכן ביקשתי ללדת בניתוח קיסרי, ובקשתי נענתה. אגב, בהכנה לקיסרי היה לי מפגש עם אחת האחיות שליוותה אותי בטיפולי הפוריות וגם באחת הגרידות. היא הסתכלה עליי ואני עליה, ובלי מלים, הדמעות זלגו מעצמן".

קראו עוד:

היריון טבעי אחרי שנים של טיפולי פוריות

רגע המפנה בטיפולי הפוריות שלי

"אם היו מגבילים לי טיפולי פוריות - לא הייתי אמא"

"כפי שהזכרתי, הרבה מאוד זמן הסתרתי מהסביבה. בהמשך, השתדלתי לשתף רק את אלו שידעתי שיהיה לצידי. למעשה בניתי מסביבי חומות הגנה. כל מי ששיתפתי אותו תמך בי, ובכל זאת, היו גם הרמות גבה, ושאלות בנוסח - 'מדוע הצורך הזה בעוד ילד? הרי יש לך שני ילדים בבית'.

"היה גם רופא אחד שציין שאני מסכנת את בריאותי ושאני עלולה לחלות בסרטן. בהמשך רופאים אחרים ביטלו את דעתו של הרופא ואמרו שאין שום הוכחה לכך. בכל מקרה, אני הייתי בשלי. התשובה שלי לעצמי הייתה שאני לא יכולה לסיים את הסיפור הזה עם סוף כל כך רע, ולא יכול להיות שעברתי כל כך הרבה לשווא. ולכן, התעלמתי מכל מה שאמרו לי, ניתקתי את עצמי ונכנסתי למעין שגרה אוטומטית ששמרה עלי מהעולם החיצון וגם מעצמי".

מתוך תערוכת "אלת הפריון"(צילום: אלבום פרטי)

האמנות תמיד היוותה עבורה מקום מפלט עבורה - "יש בה כוח מרפא, ובאותה תקופה יצרתי המון", מספרת יער. "הפוריות הרבה באמנות היוותה סוג של פיצוי על חוסר הפריון והיכולת להרות. חברתי ומורתי לפיסול, דלית מוסרי, שחוותה דרכי את הקשיים והכאב, נטעה בי את הרעיון לתערוכה בנושא. זה נתן לי תקווה ומטרה. לאורך התקופה, אספתי חפצים, מזרקים, תרופות ומסמכים ששימשו לי בהמשך מצע לעבודות. הבטחתי לעצמי שתהיה לי תערוכה בנושא אחרי הלידה. רק לאחר שמלאו לבני עידן ארבע שנים, התחלתי ליצור. השריטות היו כה עמוקות, שלפני כן לא הרגשתי מספיק חזקה על מנת להתמודד עם כל מה שעברתי.

"גם כשרציתי לצאת עם התערוכה, נתקלתי ברתיעה מהנושא, שהעלתה עימה הרבה שאלות ותמיהות. לקח לי הרבה זמן ולבסוף אזרתי אומץ ופניתי לשולמית נוס, האוצרת והממונה על אוסף בנק דיסקונט שמיד נרתמה לעזור. היא 'שידכה' ביני לבין נורית טל-טנא שהיא האוצרת של התערוכה. הקליק איתה היה מיידי ובזכות ההיכרות איתה, נוצרו עבודות נוספות ומרגשות.

"החשיפה האישית שלי בעצם מבטאת את הקשיים, הדרך והתקווה למימוש והגשמת החלום, באמצעות כוחה המרפא של האמנות והיצירה שאינה נדרשת לתיווך. התערוכה היא יומן תיעודי ויזואלי, בו אני משתפת בתהליך הממושך, הרגשי והפיזי שעברתי בשנים אלו בכמיהתי לילד שלישי, תוך חשיפת הדרך המפרכת אותה עברתי על מנת לזכות בו. סיפורה מבטא סיפור קולקטיבי של נשים רבות, ובוחן את התפיסה המיתית של דמות האישה כ'אלת פריון' בהיבט חברתי, תרבותי ומגדרי".

"המסר שלי הוא כי לא כדאי לחכות ולדחות את ההיריון מכיוון שמסתבר שיש תאריך תפוגה והוא מגיע מוקדם מהצפוי. זאת למרות העובדה שארבעים זה השלושים החדש. כמו כן, אני ממליצה גם לשתף את הסביבה ולא להסתיר. בסוף הרי הכל מתגלה וזה גובה מחיר נפשי יקר.

"בנוסף, כדאי לבדוק היטב את כל המידע, האינפורמציה הרפואית, את כל האלטרנטיבות ולא לעצום עיניים. והכי חשוב בכל התהליך הזה - כדאי להמשיך להאמין שזה יקרה, בדרך זו אחרת".

מתוך תערוכת "אלת הפריון"(צילום: אלבום פרטי)