שתף קטע נבחר
צילום: אוהד צויגנברג

מנדלבליט סיכל את קמפיין הבחירות של נתניהו

ראש הממשלה בנה על שני דברים לקראת הסיבוב ה-3: למצוא דמון שמאלני שרודף אותו, ולשכנע שאין שוחד כי לא קיבל כסף. היועמ"ש הקדים תרופה

 

אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו(צילום: רויטרס)

עימות הטלוויזיה בין שמעון פרס לבנימין נתניהו התקיים כמה ימים לפני בחירות 1996. המשדר הוקלט בשעות הבוקר באולפן טלוויזיה בתל אביב, ועמד להיות מוקרן בערב בתשדירי הבחירות. העיתונאים שנכחו במקום הבחינו בנתניהו חיוור ולחוץ לפני פתיחת העימות, מדביק בקדחתנות פתקי נייר לדפנות הדוכן שלידו ישב, אבל כשנדלקו אורות המצלמות השתנו פניו כליל. לפתע הוא נראה נינוח, פניו מוארות ומקרינות ביטחון עצמי רב.

 

 

זה היה הכישרון הגדול של נתניהו - היכולת להפריד בין דמותו האישית לדמותו הציבורית. גם הפרסומים לאורך השונים, על היותו לחוץ ולחיץ, נשלט בידי אשתו ובנו המנצלים את חולשתו, לא התקבלו באמון בקרב תומכיו. הופעתו בטלוויזיה תמיד נראתה חזקה ובוטחת, קולו עמוק ויציב והוא נראה חסין בפני כל ביקורת ומשברים פוליטיים ומשפטיים שפקדו אותו.

 

הנכס המרכזי של נתניהו היה מראה ראש הממשלה שלו. במשך שנים רבות הצליח לשרוד בתפקידו, למרות הסתירות בדבריו, שלא לומר שקריו. ההופעה היא המסר ומנהיגים טלוויזיוניים יודעים שהציבור שופט אותם על פי הדרך שבהם הם אומרים את הדברים ולא לפי תוכנם. כל זה היה נכון, ואז הגיע יום חמישי האחרון.

 

כאשר הגיב על החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה להגיש נגדו כתב אישום, זה היה נתניהו אחר שנראה מבוהל, דמעות בעיניו והבעה מעוררת רחמים. הוא כנראה הבין שלא נותרו לו עוד שפנים לשלוף ממגבעתו. בעיקר, לא יצליח להעלים, בלחשי הקסם המצליחים שלו מן העבר, את הפיל הגדול של שוחד שהעמיד אביחי מנדלבליט במרכז החדר. במסכנות לא בונים מנהיגות.

מנדלבליט נתפש, במשך השנים שבהן הוא מטפל בתיקי ראש הממשלה, כדמות אפורה שלא מצליחה להתמודד ציבורית עם השיסוי של נתניהו כנגד מערכת אכיפת החוק. דם המשטרה והפרקליטות הוקז בראש חוצות והדמות הבכירה ביותר במערכת הזו נראתה חסרת אונים.

 

מנדלבליט הוא אדם יסודי ומאורגן, מה שיכול להסביר כיצד הגיע לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי, מזכיר הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה. אדם עם אמביציה כזו בוודאי חותר להימנות על שופטי העליון. אולי זו גם הסיבה מדוע אימץ לעצמו מזג שיפוטי גם בתפקידו הנוכחי.

 

הגישה המינורית שלו, של משפטים ארוכים ומלומדים, אולי מתאימה לשופט שצריך להתייחס בפרוטרוט לנקודות הזכות והחיוב בפסק הדין. זוהי גם הדרך שבה ההכרעה המשפטית של היועץ הייתה צריכה להיכתב.  

 

 

 

מנדלבליט הבין שאי אפשר להסתפק בכך. את נתניהו קשה לבלבל בעובדות. היה צורך גם באמירה ציבורית שתפגע קשה ביכולת של נתניהו לנהל קמפיין בחירות נוסף. בעיקר, כאשר היה ברור שכדי להינצל פוליטית ירמוס נתניהו בדרכו את מערכת אכיפת החוק.

 

מרכיב חשוב בקמפיינים של נתניהו, גם הפוליטיים וגם הציבוריים, הוא בריאת דמות האיש הרע. זה מאפשר לו לעקוף את אונות ההיגיון של האנשים ולהכות ישירות בבטן. בתחום הפוליטי הוא רמס את שמעון פרס כמי שייחלק את ירושלים ואת בני גנץ כמי שיקים ממשלה עם אחמד טיבי. בתחום החקירתי הוא הפך את המפכ"ל רוני אלשיך לאויב הציבור ואת פרקליט המדינה שי ניצן לשמאלן שרוצה להפיל איש ימין.

 

ביום חמישי החליט מנדלבליט להקדים תרופה למכה ואמר: "כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן בגין עבירות חמורות, הוא יום קשה ועצוב מבחינת הציבור בישראל - ומבחינתי באופן אישי... זכיתי לעבוד עימו ולעמוד על כישוריו הרבים ויכולותיו כראש הממשלה".

 

כלומר, ההחלטה של היועמ"ש אינה אישית. היא גם לא יכולה להיות פוליטית. מנדלבליט הוא אדם דתי שמונה על ידי נתניהו לתפקיד מזכיר הממשלה וגם ליועץ המשפטי לממשלה. האם ניתן לשווק אותו כשמאלן אוהב ערבים? לא כל כך מתאים. הפתרון של נתניהו הוא להפוך את שי ניצן לשרה נתניהו, שהשפיע על היועץ בהחלטותיו. נשמע מפוקפק אפילו לאוזן ליכודניקית.

הטענה הנוספת שבה השתמש נתניהו בקמפיין הבחירות שלו היא ששוחד זה רק כסף. לציבור גדול, שאינו מתמצא בנבכי החוק, זה נשמע הגיוני. מנדלבליט שלל את ההנחה הזו בהצהרה שלו, אבל גם הדגיש את סכומי הכסף שמעורבים בתיקי נתניהו. מאות אלפי שקלים שקיבל נתניהו בשווה כסף, סיגרים ושמפניה, ויותר ממיליארד שקל שלכאורה קיבל שאול אלוביץ' כהטבות רגולטוריות מן המדינה, בתמורה לסיקור אוהד ב"וואלה".

 

נתניהו כבר הכין את ארגז המסרים שלו לקראת מערכת הבחירות השלישית ברציפות: הקונספירציה להפיל ראש ממשלה, האיום האיראני והממשלה שתקים כחול לבן עם ערביי ישראל.

 

ניהול קמפיין כזה מותנה ביכולתו לשכנע שהוא עדיין כשר ציבורית להתמודד על ראשות הממשלה. מנדלבליט הצליח לפגוע אנושות באפשרות הזו בסוף השבוע, עוד בטרם הביע עמדה אם נתניהו כשר משפטית להקים ממשלה.

 

  • ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים