46 אלף ניתוקים בשנה: "אי אפשר לשרוד בלי חשמל"

כבר חצי שנה שגדעון שריאור בן ה-90 מתגורר בביתו בלי חשמל. בכל יום הוא מחפש מקום אחר עם מים חמים להתקלח בו, הוא אוכל רק מזון שלא מצריך קירור או בישול, לא מכבס, לא רואה טלוויזיה, סובל מחום או מקור בהתאם לעונה ורגיל להעביר חלק משעות היום בחושך. "ביקשתי מהשכנים שייתנו לי קצת חשמל למנורת שולחן, שאוכל ללכת לשירותים לא בחושך", הוא מספר.

שריאור לא היחיד. מסמך שהגיש משרד המשפטים בתחילת השבוע לבג"ץ מציג עלייה של 13 אחוזים בשיעור מנותקי החשמל בשנת 2018, כ-46 אלף ניתוקים בשנה. זאת על אף התחייבות רשות החשמל וחברת החשמל לשפר את אמות המידה הנוגעות לניתוקים, לרבות מקרים של צרכנים במצוקה כלכלית. מנגד, בחברת החשמל מכחישים את הנתונים האלו וטוענים כי היקף הניתוקים נמצא במגמת צמצום.

המספרים הללו נחשפו במסגרת בקשה שהגישו עורכי הדין ערן נריה ומרב שיבק מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים, כחלק מבקשה של הסיוע המשפטי להצטרף כידיד בית המשפט לעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח. בחודש יולי האחרון פרסמנו באולפן ynet את סיפורה של סיגלית מויסה, אם חד הורית לילד עם צרכים מיוחדים שנותקה מחשמל, והחליטה לעתור לבג"צ נגד ההחלטה.

הילה. "איך להסביר לילד דבר כזה?"(צילום: גיל נחושתן)

גדעון שריאור. "ביקשתי מהשכנים קצת חשמל"(צילום: שרון צור)

"ריבוי ניתוקי החשמל ב-2018 אינו מתקבל על הדעת, בוודאי על רקע הצהרות רשות החשמל וחברת החשמל בעבר - הצהרות שהתבדו", מסבירים נריה ושיבק. "חשמל הוא שירות תשתית חיוני, וככזה גם אוכלוסייה ענייה זכאית ליהנות ממנו. ניתוק מחשמל אינו צריך לשמש כאמצעי גבייה כשמדובר בצרכן עני. יש להבטיח כי גם לצרכן זה תהיה אספקה מינימלית של חשמל שהיא חלק מהזכות לקיום בכבוד".

את המאבק מול חברת החשמל התחיל שריאור לפני כשש שנים ומאז חווה שלושה ניתוקים, האחרון משתרע על פני חצי השנה האחרונה, עד היום. "אני גר בדירה קטנה וישנה בתוך בניין שנבנה לפני כשבעים שנה", הוא מסביר. "אין לי מונה חשמל בדירה ואין לי גישה אליו. אני חי בצמצום מקצבת זקנה של 700 שקלים בחודש, אין לי אפילו מכונת כביסה. בגלל שאין גישה למונה שלי, חברת החשמל הייתה שולחת לי חשבונות כמו של משפחה גדולה. הם לא יכולים להמציא חשבונות".

שריאור פנה בבקשה לחברת החשמל להתקנת מונה בתוך דירתו. הם נענו לבקשתו, אולם דרשו ממנו לשלם סכום של 1,200 שקלים עבור ההתקנה, כמעט פי שניים מהקצבה החודשית שלו. מאז הוא מנהל מולם מאבק משפטי מתמשך. "שלחתי להם לפחות 20 מכתבים, שאני רוצה לשלם אבל לא יכול כי הם לא אומרים לי בדיוק כמה", הוא מסביר בתסכול רב. "הם יכולים לתבוע אותי אבל הם לא יכולים לקחת לי את הזכות לחשמל. אני עוד מעט בן 90. זה לא כוחות. הם נלחמים מול אנשים שלא יכולים להילחם בחזרה. בחורף שעבר הייתי בלי חשמל. זאת סכנת חיים, אנשים בגילי מתים מקור. איך המדינה שלנו מתנהגת לאזרחים שלה? הייתי ב'הגנה', נלחמתי על המדינה הזאת. איך אפשר להתייחס ככה לבן אדם שנתן כל כך הרבה? אני גם ככה במצב כלכלי קשה".

אוכל לילד או חשמל

את החורף שעבר עופרה סמדג'ה מקריית חיים לא תשכח לעולם. כשסמדג'ה (54) מספרת על עשרים הימים שהייתה מנותקת מחשמל, היא בקושי מצליחה לעצור את הדמעות. "הייתי בלי אוכל, בלי חימום, בלי מים חמים", היא מספרת בכאב. "אני אישה חולה עם 100 אחוז נכות, חיה מקצבה של הביטוח הלאומי. בגלל המחלה אני כל היום בבית, אין לי לאן ללכת או למי לפנות, הייתי ימים שלמים בלי חשמל עד שהלכתי לבקש הלוואה מהשכנה. בכל פעם שניתקו אותי הייתי צריכה לראות איך אני מעבירה את הימים הקרובים עד שאמצא מאיפה לשלם, אין לי משפחה או מישהו שאני יכולה לפנות אליו. אני לבד.

"הכל זה בירוקרטיה בין הרווחה לחברת החשמל, וכשאת נופלת בין הכיסאות את נשארת בחושך, תרתי משמע. זה קשה מאוד. אני חסרת אונים, אין לי תקציב לכלום. אני מרגישה דחויה מהמדינה, שאני לא בסדר עדיפויות של אף אחד".

חברת החשמל: "מספר הניתוקים בירידה"

"כיום לא ניתן להתקיים בכבוד, אפילו לשרוד במקרים מסוימים, ללא חשמל", מוסיפה עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח. "חשמל הוא זכות יסוד, בדיוק כמו מים, ויש להתייחס לכך בהתאם. הוא אינו מצרך בשוק הפרטי שניתן למנוע את אספקתו בשל אי תשלום, ועל המדינה לוודא זאת ולקבוע מדיניות בהתאם. אי אפשר לחיות בלי חשמל, אי אפשר לשמור על תרופות או על אוכל בלי מקרר. אי אפשר להתקלח במים חמים, לכבס, להפעיל חימום או קירור בבית".

בתחילת 2019 הגישה בנדל, בשיתוף עו"ד עדי ניר-בנימיני מאוניברסיטת ת"א, עתירה לבג"ץ בשם האגודה לזכויות האזרח. לדבריה, המידע בדבר עליית היקף הניתוקים מדאיג מאוד ומחזק את הצורך בהתערבות בג"ץ. "חייבים להפסיק את הפרקטיקה של ניתוקי חשמל לאנשים עניים שאין ידם משגת לשלם את חשבון החשמל", היא מבהירה.

הילה, אם חד הורית בשנות השלושים לחייה שמשתתפת בעתירה, הייתה מנותקת מחשמל במשך שלושה וחצי חודשים. לדבריה, היא שילמה סכומים חלקיים מתוך חשבון החשמל שלה, אך חובותיה הצטברו ל-5,500 שקלים. "יום אחד הגעתי הביתה והחשמל היה מנותק. פשוט הגענו ואין אור", היא משחזרת. "איך אפשר להסביר דבר כזה לילד? במשך שלושה חודשים וחצי נדדנו בין בתים. בהתחלה הוא ישן אצל חברים ואני נשארתי בבית לבד. לאחר מכן אירגנתי שנישן אצל מישהי שהייתה בעבר שכנה שלנו, אבל זה היה בעיר אחרת, רחוק מהבית, ובמשך קרוב לשלושה חודשים הוא לא הלך לבית הספר".

- איך נראים החיים ללא חשמל?

"זה דבר נורא. זה היה לקראת הקיץ אז איכשהו בבוקר היו קצת מים חמים, אבל לא יכולתי להכין אוכל. בהתחלה המקפיא הצליח להחזיק את הקור, בהמשך פשוט חילקתי את האוכל לאנשים, שלא ייזרק. אפילו כוס קפה לא יכולתי להכין. פעמיים ביום הלכתי להטעין את הטלפון אצל השכנה. לא סיפרתי, לא רציתי שירחמו עליי".

כאם חד הורית עם נכות שמתקיימת מקצבה של הביטוח הלאומי נאלצת הילה לעשות לא פעם בחירות ושיקולים קשים. "אני יכולה להתמודד עם הכל, רק שהילד שלי לא יצטרך. אני מתנדנדת כל הזמן בין שיקולים כלכליים שקשורים אליו. לפעמים אני סופרת את הכסף ומתעדפת - אוכל לילד עדיף על חשמל. אז אני מעדיפה לקחת את מאה השקלים ששמתי בצד ולקנות לו אוכל".

- איך זה נגמר?

"בסופו של דבר השגתי את הכסף. זו מעידה חד פעמית, אני לא אתן לזה לקרות שוב, גם אם אני אצטרך לשחוט את עצמי. אני לא עשירה שיש לי כסף מתחת לבלטות לזמן חירום. אני חיה מהיד לפה ואני עושה הכל כדי שהבן שלי לא ירגיש ככה. בראש ובראשונה אני דואגת לרווחה שלו, שהוא לא ירגיש בחוסר. החלטתי להשתתף בעתירה כי זה ביזיון מה שהולך בחברת החשמל, זה חוסר אנושיות. לא התנהלות נורמלית. אני עוד צעירה, יש במצבי גם אנשים בני 90-80".

חברת החשמל: "מדובר בסרבני תשלום"

"מדינת ישראל פועלת לאורך שנים במגמת טיוח כדי לטשטש את המדדים האמיתיים של ניתוקי החשמל, כשמאות אלפי ניתוקים כרוניים וסיסטמטיים לא נלקחים בחשבון", טוענת ריקי כהן-בנלולו מארגון "לא נחמדים לא נחמדות". "אף אחד לא סופר את ניתוקי החשמל במוני התשלום המוגבל ומשפחות רבות מוצאות עצמן ללא חשמל באופן קבוע. חשמל הוא מצרך קיום, חסרונו גובל באסון הומניטרי, ואנשים המנותקים מחשמל נמצאים במצבים מסכני חיים. העברת צרכנים עניים למונה שמגביל צריכה לפי תשלום מראש", היא מוסיפה, "היא מגמה אכזרית בה מסירות חברת החשמל ומדינת ישראל את האחריות שלהן ביחס לאזרחים העניים ואף מעמידות אותם בסיכון".

עופרה סמדג'ה: "אני לא בסדר העדיפויות של אף אחד"(צילום: נחום סגל)

אורן הלמן, סמנכ"ל בחברת החשמל, מסר: "אין ספק שכל מקרה של ניתוק חשמל הוא עולם ומלואו ולכן חברת החשמל שינתה בצורה גורפת את התנהלותה מול לקוחות המשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות. יחד עם זאת, צריך להבחין בין שלושה סוגים שונים של אוכלוסיות. הראשונה: סרבני תשלום כרוניים ללא כל קשר לרקע סוציואקונומי. השנייה, אוכלוסייה שנקלעה לקושי כלכלי נקודתי. אנשים אלה לרוב מקבלים מענה מחברת החשמל על ידי עובד אשר זמין 24/7 ונמצא בקשר עם כל הארגונים החברתיים בישראל. הוא מוודא שהלקוח יחובר מיידית לחשמל ושותף למו"מ כדי להגיע לפריסת חוב ותנאי תשלום נוחים ככל הניתן.

"האוכלוסייה השלישית היא זו שמוכרת על ידי רשויות הרווחה, ובהקשר אליה חברת החשמל מיישמת באופן גורף את המדיניות החדשה, לפיה הלקוחות המיוחדים אינם מנותקים מאספקת חשמל סדירה ומתקיים איתם שיח רציף למציאת פתרונות ולהסדר חובות".

תגובת חברת החשמל: "כמדי שנה אנו עדים לקמפיין של האגודה לזכויות האזרח שמתעלם כמדיניות מעובדות ונתוני אמת לטובת גיוס תרומות ל-2020. 

המקרה של גדעון שניאור מבוסס על החלטת בית משפט שקבעה שללקוח, על אף גילו, אין זכות לחשמל ללא תשלום, והוא אף נדרש לשלם את הוצאות המשפט. נתון שמשום מה הוסתר. בפועל, כל מקרה של לקוח מנותק הוא עולם ומלואו הדורש טיפול אישי, לרוב לא של חברת החשמל אלא של רשויות רווחה במדינה.

"אחרי שינוי אמות המידה שנקבעו על ידי הרגולטור עם הארגונים החברתיים, ומגדירות את מי מותר לנתק ובאילו תנאים מגבילים, חלה ירידה גורפת בניתוק חייבים על רקע סוציו-אקונומי או בריאותי. ניצולי שואה לא מנותקים כבר שנים מחשמל. יחד עם זאת, אל מול סיפורים אישיים שלצערנו סרבו למסור לנו כתובת או מספר מונה כדי שנוכל לבדוק פרטנית ולסייע, חברת החשמל מתקשה לסייע.

"עובד חברה זמין זה שנתיים 24/7 כדי לטפל אישית בדיוק במקרי קיצון כאלה. כל הארגונים החברתיים למעט האגודה לזכויות האזרח נעזרים בו ואנו גאים על השירות הזה".