אחת ולתמיד: מה עושים עם יד חזקה בפוקר, צ'ק או אול-אין?

להסתפק בהשוואה לפני הפלופ עם יד מפלצתית זה מהלך נפוץ הרבה יותר בקרב חובבנים(iStock)

עם קלפים לא משחקים מחבואים.

פעם בכמה שנים יש סצנה של יד פוקר בסרט הוליוודי, ותמיד היא נראית אותו הדבר. בשלושת הסרטים שפוקר משחק בהם תפקיד מרכזי ושאתה חייב לראות — Rounders ,Molly's Game, ו־Casino Royal — ביד האחרונה במשחק, היד השנייה הכי חזקה שיכולה להיות על הלוח פוגשת ביד החזקה ביותר. בשלושת הסרטים, שני השחקנים משחקים בצורה ערמומית ומנסים להסוות את עוצמת היד שלהם על ידי משחק פסיבי. בריבר, שני השחקנים מהמרים בהתלהבות את האול אין שלהם לא חשוב כמה הוא לא פרופורציונלי לקופה.

רוצים גליון "בלייזר" במתנה הביתה? לחצו כאן

הסצנות האלה ממחישות אסטרטגיה שכל שחקן פוקר התענג עליה לפחות פעם אחת: לפגוע ביד חזקה מאוד ולהחביא אותה באמצעות צ'קים או השוואות בלבד. כשהמלכודת עובדת, אתה מרגיש ששיחקת כמו גדול ושהכסף שהרווחת מגיע לך על ההצגה שדפקת. ברוב המקרים, היריב יהיה בהלם שהיד החזקה מאוד שלו נתקלה ביד חזקה יותר. העניין הוא שכששתי ידיים נדירות מתנגשות אחת בשנייה, כל הכסף נכנס בדרך זו או אחרת. לכן, כשאתה נמצא עם אחת מהידיים החזקות ביותר בהתאם לסיטואציה, אתה חייב לגבות עבור הידיים האלה את הערך הראוי להן בלי להתמהמה.

יש מיס קונספציה מאוד נפוצה לגבי איך כדאי לשחק ידיים גדולות. ככל ששחקן משחק באופן סבלני יותר, כך הוא יבחר להיות זהיר יותר כשנופלת בחיקו הזדמנות לשחק קופת ענק עם יד עדיפה. להקטין גדלי הימורים, לשחרר צ'קים במקום להמר ולא לבצע העלאות מעל הימורים כדי לא להבריח את השחקנים. להחלטה אם להגדיל את הקופה עם יד גדולה יש שלושה קווים מנחים: מה הסבירות שהיריב מחזיק ביד חלשה, כמה אגרסיבי הוא, ואיזה סיכון אנחנו לוקחים כשאנחנו בוחרים להשאיר כל מיני ידי זבל במשחק.

התחושה הזאת מגיעה לשיא כשהסבלנות שלך סוף־סוף משתלמת ואתה יודע שיש לך משהו טוב ביד. כאן הפחד יכול להניע אותך להבריח את היריב כדי לא להישבר ושהחלום לא יתנפץ לאלף רסיסים, או לשתק אותך מלהכניס עוד כסף לקופה כדי לא לאבד את הקליינטורה.

הנה שתי הטעויות הנפוצות ביותר בנוגע להחבאת ידיים:

1) להסתפק בהשוואה לפני הפלופ עם יד מפלצתית (JJ+ ,AK). זה מהלך נפוץ הרבה יותר בקרב חובבנים מאשר אצל מקצוענים. בעוד שמי שבא להרוויח ישווה רק כשיש לו סיבה מצוינת להאמין ששחקן אחר הולך להעלות את ההימור, מי שבא ליהנות יתפתה לעשות זאת בכל הזדמנות בשביל להגדיל את הסיכוי לצאת גאון ולשלוף זוג אס שאף אחד לא צפה. המקצוען יביא בחשבון את הסיכון שבהכנסה של שחקנים נוספים לקופה, כמו גם להשאיר אותה מרחק עצום מאול אין. תוסיף לזה את הקלות של היריב לנקות אותך כשיפגע בזוגיים אומללים, ותקבל מלכודת שבטווח הארוך עלולה לקבור את היד המטורפת שלך.

2) לא להמר בפלופ עם פגיעות חזקות (זוגיים או טוב יותר). טיעון נפוץ כאן הוא "מה ישלם לי?". ובכן, הכל. ידיים הגיוניות, כאלה שפחות וכמובן כאלה שיסתמרו לך כל השערות בגוף אם יתפקסנו עליך ולא תוכל להאמין לעזאזל עם מה הם שילמו. המצב היחידי שבו צריך לבצע צ'ק בפלופ עם מפלצת הוא עם טופ סט / פול האוס על לוח ללא ריצות משמעותיות לצבע או לרצף.

5,300 יורו כניסה. מתחילים עם 30 אלף ואני מצליח לטפס כבר ל־60. הצרפתייה גאל באומן עוברת לשולחן שלי, מעלה בעמדה ראשונה ביד הראשונה שלה, ואני מסתכל על זוג אסים שני כיסאות לשמאלה.

זו לא הסיטואציה הקלאסית שבה תיקח למישהו את הערימה, מפני שעמדות מוקדמות לא רבות ביניהן הרבה. סיבה נוספת היא שגאל שחקנית סולידית (שלא כמו ונסה סלבסט, ששתיהן חלקו את היד המפורסמת של רביעיית שביעיות נגד פול אסים בשולחן המצולם של אליפות העולם בשנה שעברה). אני יודע שהיא תקפל יותר מ־50% מהפעמים כשאחזור עליה כאן. ובכל זאת, חזרה חייבת להיות תוכנית המגירה.

אלא שאז אני מסובב את הראש ורואה ששני השחקנים הכי אגרסיביים בשולחן יושבים בעמדת הדילר ומימינו בקאט אוף. אאוריקה. אם רק אשווה, אייצר לשניהם הזדמנות מעולה לבצע סקוויז ולהעלות את ההימור גם עם יד בינונית, ושחקן אגרסיבי הוא כזה שידוע בלקיחת הזדמנויות.

אני בוחר לשלם, וכולם מקפלים עד לפול טדשי, ילד הפלא הצרפתי שמעלה את ההימור מ־1,300 ל־4,800. קיפולים עד לגאל שמקפלת גם, ואני בוחר להשוות.

הפלופ מגיע 347r. אני בצ'ק, הוא 4,000, אני משלם.

טרן 9 לב. צ'ק צ'ק.

ריבר אס עלה, מה אתה עושה?

יש לי החלטה קלה לעשות צ'ק בפעם השלישית. פול נוגס בפיתיון ומהמר 8,800, משאיר מאחור שני ז'יטונים של 5K בלבד. ההימור שלו הוא כמו מוזיקה לאוזניי, ונותרה לי אחת הדילמות המהנות ביותר במשחק: כמה שניות ״לחשוב״ לפני שאדחף אול אין כדי להיראות כמה שיותר חלש. אחרי כחצי דקה אני תופס את הערימה ומכריז: "אול אי־“, אבל פול לא משתהה וכבר מעיף את הקלפים בעצבים לעבר הדילר.

רוב הסיכויים שבזמן שקראת את היד חשבת לעצמך למה לא עשיתי רייז בשלב מוקדם יותר ביד — ספציפית, אחרי שנפתח הפלופ. זו בדיוק הנקודה: המלכודת עמוקה יותר ככל שאתה נותן לשחקן האגרסיבי לכרוך את החבל סביב צווארו כשהוא בעמדה עדיפה, וככל שהסיכוי שלך להישבר נמוך יותר.

פוקר הוא משחק של סטטיסטיקה ותוחלת, אבל היופי בו הוא שהוא אינו מצריך חישובים מסובכים אלא הבנה בסיסית איזו אסטרטגיה עדיפה בטווח הארוך, ואילו משתנים לגבי היריב והסיטואציה עשויים להפוך את הקערה על פיה.

בסופו של דבר, האתגר במשחק הוא לשחק עם הידיים הבינוניות. עם הידיים החזקות והחלשות ביותר כל שחקן אמור להסתדר אם הוא ייצמד לאסטרטגיה הפשוטה וההגיונית — תהמר כשיש לך ותוותר כשאין. או שתיתן סיבה טובה מספיק כדי לשנות את ההחלטה ולנצח עם הברקה.

____________

הכותב הוא מייסד האקדמיה לפוקר ושלוש פעמים אלוף ישראל בפוקר

למקרה שפספסתם:

• אלוף ישראל בגלישה (9 פעמים ברציפות!) אמנם כמעט נהרג, אבל נתן לנו שיעור גלישה אחד על אחד.
  

• דני קושמרו עף על הטנרה 700 (לפחות לא עף מהטנרה 700).
  

• 5 גאדג'טים חכמים לבית טיפש (אחד מהם זה מפצל שקעים ששולט במכשירי החשמל שמחוברים אליו, לא תאמינו).