"המסדרון זה הממ"ד שלנו": תושבי העוטף שלא זכאים למיגון

"אם יש עכשיו אזעקה - אנחנו עוזבים הכול ומתחבאים פה בין שני הקירות האלו". כך מספרת סימה בן גיגי מהמושב אוהד שבמועצה האזורית אשכול. בעלה, מיכה, לא טורח אפילו ללכת למרחב המוגן שבפועל הוא מסדרון בין החדרים. "המקלט כל כך רחוק שזה לא משנה, תוך 6-5 שניות שומעים את הבום", אומר מיכה.

מיכה וסימה בן גיגי, ממקימי ישוב אוהד. במסדרון המשמש ממ"ד מאולתר בביתם(צילום: בראל אפרים)

בני הזוג בן גיגי הם ממקימי היישוב, שממוקם במערב הנגב הצפוני צמוד לשלושה יישובים נוספים: שדה ניצן, תלמי אליהו וצוחר. מעבר למזג האוויר החמים, המשותף לארבעת היישובים הוא מטרים ספורים שמבדילים ביניהם לשאר היישובים באזור המוגדרים כיישובי עוטף עזה. 200-100 מטרים שמפרידים בין תושבי היישובים להטבות, בעיקר הביטחוניות, שמקבלים שאר תושבי המועצה האזורית.

תושבי ארבעת היישובים כבר ניסו לפעול בעבר על-מנת להיכלל עם שאר יישובי העוטף. במאי 2007 החליטה הממשלה להעניק להם מיגון והטבות, ולהגדירם באופן חריג 'יישובים בקו עימות דרומי'. אך כמה חודשים לאחר מכן נאלצה המדינה לחזור בה בעקבות הסתייגות שהוגשה להכללתם.

החוק היבש, שנחקק לפני יותר מעשור, קובע שרק יישובים שנמצאים בטווח 7 ק"מ מהרצועה יהיו זכאים להטבות כיישובי עוטף. אך המחוקקים לא לקחו בחשבון שהמצב בשטח ישתנה - וכך גם מרקם החיים של התושבים שהיומיום שלהם מתנהל כולו בטווח שבעת הקילומטרים.

התושבים והמועצה השביתו את בתי הספר ודרשו התייחסות בעיקר לעניין הפקרת בתיהם ללא מיגון מהמדינה. התושבים טוענים כי פעם אחר פעם, כשהמאבק חוזר לכותרות - כולל בסבב ההסלמה האחרון - הרשויות מנסות "להרגיע ולהשתיק" את הקולות בעזרת מיגוניות במרחבים הציבוריים.

מיגונית בשדה ניצן(צילום: ריקי כרמי)

"הסופרמרקט המרכזי, המרפאות, בתי הספר ובית העלמין נמצאים בטווח 7 ק"מ מעזה", מספר תמיר פישטיין, חקלאי המתגורר בשדה ניצן יותר מ-18 שנים. פישטיין מצביע על מושב מבטחים, הנכלל ביישובי העוטף - ועל הגבול המטושטש בינו לבין שדה ניצן. "200 מטרים זה המרחק שעושה את ההבדל. הם נהנים מהמיגון - ואנחנו לא", מסביר.

גבול שדה ניצן ומבטחים(צילום: ריקי כרמי)

פליקס וקרט, מזכיר המושב באוהד מסכים עם פישטיין ואומר: "אנחנו חלק מעוטף עזה. מה שקבעה הממשלה זו קביעה שרירותית שאין לה אחיזה במציאות". לטענתו, המדינה החריגה את ארבעת המושבים שלא בצדק: "אנחנו מקבלים יותר פגיעות מיישובים שנמצאים בעוטף עזה", הוא טוען.

"צריכים לרוץ 70-60 מטר מהבית"

תמונתם של תושבי צוחר יושבים במקלט יום ולילה עשתה את שלה ברשתות החברתיות. מהר מאוד גילויי האהדה לתושבים שלא יכולים להרגיש מוגנים בביתם בשל זמן ההתרעה הקצר (כחמש-שש שניות בלבד - ר"כ). סמדר כחלון ואבישי נתיב מצוחר סיפרו כי המקלט היה הבית שלהם לאורך כל ההסלמה.

שבוע לאחר מכן, כבר היו תמונות חדשות שכיכבו ברשתות - הפעם של מיגוניות חדשות. עבור התושבים הייתה זאת סטירת לחי מצלצלת. "חבל, זה כלום. אף אחד לא יצליח להגיע", אמרה כחלון. "בשביל מה? זה בשביל הרעש בתקשורת. שמו מיגונית שאין לה אפקטיביות בכלל", אומרים השניים.

אבישי נתיב וסמדר כחלון מצוחר(צילום: בראל אפרים)

מיגונית בצוחר שהוסבה לאחר ההסלמה האחרונה(צילום: ריקי כרמי)

לדבריהם, המיגוניות אולי טובות למרחב הציבורי, וטוב שיש עוד ועוד מהן, אבל הן לא הפתרון שהם מייחלים לו - וככל הנראה גם בהסלמה הבאה שוב יופיעו תמונות של תושבי צוחר יושבים יומם וליל מחוץ למקלט.

המצב ביישובים האחרים לא שונה מזה שבצוחר. "מהבית שלנו אנחנו צריכים לרוץ סדר גודל של 70-60 מטר, ולהיכנס למיגונית של תחנות הסעה או למקלט, אבל זה לא אפקטיבי", אומר פישטיין. "זה כסת"ח לכל דבר. כל מיגונית היא נהדרת, אבל אנחנו לא חיים במרחב הציבורי. אנשים צריכים לקבל את הביטחון בבית שלהם כדי להוריד את מפלס הפחד", הוא אומר.

ראש המועצה גדי ירקוני מבין גם הוא שהמיגוניות הן לא הפתרון. "זה אפילו לא סוג של כסת"ח. אין שום קשר בין מיגוניות לממ"דים. אני לא רוצה שהתושבים יהיו באשליות, זה לא קשור לזה שהיישובים האלו צריכים לקבל מיגוניות בבתים", אומר ירקוני.

אורלי יפרח, מזכירת הישוב תלמי אליהו שמתגוררת בו יותר מ-20 שנה, טוענת כי היעדר המיגון בבתים הוא לא הבעיה היחידה. "יש לנו רבש"צ יישובי שמועסק בחצי משרה. איך אני יכולה להגיד לו שבסבב הסלמה יעבוד חצי משרה? הוא עובד בזמנים האלו 24 שעות", היא אומרת. "הכל מתחיל ונגמר בהגדרות. אם ניכנס ל'חוק עוטף דרומי', יוכל הרבש"צ לקבל יותר שעות כיאה לישובים באזור אשכול".

חבר הכנסת לשעבר חיים ילין, שכיהן בעבר כראש המועצה, אמר שהוא מבין את מצוקתם, אך מניסיונו המדינה לא תוכל להעניק את ההטבות מבלי שתגדיל את טווח היישובים. "המשמעות היא שגם נתיבות ואשקלון ייכנסו", מסביר ילין. "מדובר במהלך מסוכן שעלול להכניס את האזור כולו לסחרור, לפגוע בתקציבים וליצור הגירה שלילית".

לפני כשנתיים, כשילין עוד היה בכנסת, הוא הציע לחבר את ארבעת היישובים ליישוב אחד עם היישוב עמיעוז הסמוך, שנכלל ברשימת יישובי העוטף - ובכך לכלול את התושבים בהטבות. ההצעה נפלה. התושבים החליטו באסיפה כללית שאין אפשרות לאחד יישובים השונים אחד מהשני באופיים החקלאי, העסקי ואפילו הקהילתי.

מפוני גוש קטיף, המרוחקים יותר מעזה, קיבלו הכרה

בערך באותה התקופה, בפברואר 2017, קרה אירוע משמעותי נוסף עבור התושבים - שמאז מרגישים מופקרים עוד יותר. ועדת החוץ והביטחון, שבראשה עמד חבר הכנסת, אבי דיכטר, השתכנעה כי יש להכליל את כלל היישובים על ציר כביש 232 כיישובי עוטף. ההחלטה היתה מעודדת - אך רק עבור שני יישובים של מפוני גוש קטיף: נווה, המרוחק 8.4 מגבול עזה, ובני נצרים, המרוחק 9.4 מגבול עזה.

בדיון החריג שהתקיים בנושא העיד אלוף פיקוד דרום לשעבר, אל"מ במיל' יום טוב סמיה, כי "מתקיימים בהם שיקולים ביטחוניים הקיימים בשאר יישובי עוטף עזה, ולמעשה הם חלק מהם, שכן כביש הגישה היחיד המוביל ליישובים הוא במרחב ה-7 ק"מ המגדר את עוטף עזה וכל מרכזי השירותים הניתנים לתושבים גם הם בתוך המרחב הזה".

הטענה הנוספת, שככל הנראה הייתה זו שהכריעה בנושא לטובת שני היישובים, היא חשיפתם לגבול המצרי. נווה נמצאת במרחק של 3.4 ק"מ מהגבול עם השכנה מדרום, ובני נצרים במרחק 1.3 ק"מ בלבד. תושבי צוחר, תלמי אליהו, שדה ניצן ואוהד טוענים כי גם מבחינתם קיים חשש לירי תועה ממצרים - גם אם התרחיש טרם התממש.

יפרח סיפרה כי לתחושתה תושבי ארבעת היישובים הם כמו 'ילדים חורגים': "אנחנו גרים באותה המועצה, חווים גם את מצרים, גם את ג'יהאד וחמאס, הכל ביחד. זו הרגשה נוראית לדעת שלתושבים אחרים במועצה סללו דרך נפרדת - ואותנו הותירו מאחור. זה כואב".

אך התושבים לא מפסיקים להתאכזב גם השנה. במהלך מבצע "חגורה שחורה" ביקר שר הפנים אריה דרעי באשקלון - והצהיר על כוונתו להגדיר אותה כיישוב בעוטף עזה ולהעניק לה את כל ההטבות הנלוות שבאשכול נלחמים עליהן כבר שנים. ירקוני התעקש כי מדובר בהבטחה ריקה מתוכן שאף "פוגעת באינטלגנציה של תושבי אשקלון", לדבריו. "היה לי ברור שאין לדרעי גיבוי לדברים האלה", אמר.

"אני רואה אותם כחלק מעוטף עזה. אני רואה מועצה שלמה", אומר ראש המועצה ירקוני. "חייבים להשוות בתוך המועצה, אי אפשר להפלות ככה תושבים". ירקוני טוען שפנה לא אחת לממשלה וביקש שיתחשבו במצב המיוחד של ארבעת היישובים - ואף ביקש שיחשבו על תוכנית מיוחדת להלוואות עבור בניית המיגון.

ירקוני עם הנשיא ריבלין שביקר באזור לפני מספר חודשים(צילום: מארק ניימן / לע"מ)

היו תושבים שהצליחו להרשות לעצמם מיגון על חשבונם, אבל עבור תושבים מבוגרים יותר, וכאלה שידם אינה משגת - נאלצים להסתדר ללא ממ"ד. "עבור ההגנה שלנו אנחנו מוכנים לשלם 300 שקל לחודש", אומר וקרט - שהציע תוכנית לקבלת הלוואות בערבות המדינה. לדבריו, לא בטוח שביישובים יהיו כאלו שבכלל יוכלו לעמוד בסכום הזה, אבל המטרה שלו היא שלא ישכחו את התושבים. "אנחנו חלק בלתי נפרד מהמועצה", הוסיפה יפרח. "בואו, תרדו אלינו ותדברו איתנו בגובה העיניים. ככה יהיה לכם יותר קל לקבל את ההחלטות".

ראש המועצה ירקוני וקודמו בתפקיד ילין אמרו כי הפתרון יגיע רק כשמקבלי ההחלטות יגיעו לאזור. "יש צורך לפתרונות יצירתיים כדי סוף סוף לתקן את העוול ההיסטורי כלפי תושבי ארבעת היישובים", אמרו.

במשרד האוצר הפנו את בקשת התגובה למשרד הביטחון ופיקוד העורף והסבירו כי "משרד האוצר קשוב לצרכים המועלים על ידי משרד הביטחון, אך תיעדוף הפרויקטים לאור הצורך המבצעי והאזרחי נעשה על ידי משרד הביטחון בהתאם למסגרת התקציב הנקובה בחוק.

"יש לציין, כי על מנת שניתן יהיה להוציא אל הפועל תכנית רב שנתית למיגון העורף, על משרד הביטחון ופיקוד העורף לתעדף אותה במסגרת דיוני התכנית הרב שנתית של צה"ל ומשרד הביטחון בכלל, ותקציב 2020 בפרט".

ממשרד הביטחון טרם נמסרה תגובה.