שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    פחדנים, נמאסתם! / צביקה נעים סוגר מחזור

    בזמן שחלק מהמאמנים בליגת העל מסבירים לנו שקיבלנו עוד תיקו אפס בגלל "משמעת טקטית", דראפיץ' וברדה זוהרים מעל כולם כשהם מעדיפים התקפה – אפילו בנחיתות מספרית. וגם: תפסיקו לספור כמה קפיצות עולצות שועה עשה מול האוהדים ואוטו באריץ' שומר על צלילות מחשבתית

    פחדנים. יותר מדי מאמנים פחדנים יש בליגת העל. זה מייצר יותר מדי משחקים כאילו טקטיים-זהירים (גונבי הדעת מסבירים את זה נפלא בסיום) כאשר למעשה אנחנו מקבלים עוד תיקו אפס מדכא מבלי שאף אחת מהקבוצות מעזה לקחת סיכון כדי לזכות בכל הקופה.

     

    על רקע הפחדנות הכרונית הזו אי אפשר שלא לפרגן לסלובודן דראפיץ' ושי ברדה על הגישה הבריאה שלהם למשחק, ועל התעוזה לקבל החלטות לא פשוטות (פה מגיע השלב שאני מזכיר שאני אוהד מכבי נתניה, אבל הייתי כותב זאת גם במקרה של מאמנים אחרים) גם ברגעים קשים.

     

    סלובודן דראפיץ' ושי ברדה (צילום: ראובן שוורץ)
    דראפיץ' וברדה. בניגוד לאחרים, הם מהמרים על התקפה(צילום: ראובן שוורץ)

     

    קל לפרגן עכשיו, אחרי שמכבי נתניה רשמה שני ניצחונות רצופים (לא נכחיש, הניצחון לפני הפגרה על רעננה היה עם מעט כדורגל והרבה מזל) והתרחקה מעט מהתחתית, אבל ראוי שמאמנים יקבלו קרדיט גם כשהם מנסים להוביל שינוי ולא ממש הולך, גם כשיש רעש גדול מסביב וכולם רק מחפשים איזה ראש לערוף.

     

    כי הרי חלק מההחלטות של דראפיץ' את ברדה בקלות היו עלולות להתפוצץ להם בפרצוף. למשל ההתעקשות להמשיך לתקוף באינטנסיביות את הפועל חיפה גם בעשרה שחקנים הייתה יכולה להיגמר עם מתפרצת מהירה של המארחת ושער שהופך את התוצאה. ואז כמובן היו מספיק קופצים שמזדעקים על ההפקרות השערורייתית.

     

    עוד החלטה שיש בה מן האומץ הלא מקובל במחוזותינו המבוהלים – ודי עברה מתחת לרדאר התקשורתי – היא הבחירה לשלוח לדשא מגן שעלה מהנוער, כארם ג'אבר. להזכירכם, מאמני נתניה הימרו עליו בהרכב הפותח כבר בקרב התחתית הלחוץ מול הפועל רעננה, כשהקבוצה מגיעה אליו אחרי חמישה הפסדים ברציפות. רק לדמיין מה הם היו חוטפים אם ג'אבר היה מאחר בסגירה ורעננה הייתה כובשת גול מהצד שלו.

     

    קניקובסקי ונתניה חוגגים (צילום: אלעד גרשגורן)
    שחקני נתניה חוגגים ניצחון, אפילו שהיו בעשרה שחקנים(צילום: אלעד גרשגורן)

     

    למזלם של דראפיץ וברדה, יש להם בוס, אייל סגל, שלא עומד עם סטופר ומאפשר להם להעיז מבלי לחשוש למעמדם אחרי כל טעות, והם כבר עשו כמה. זה חלק מהמשחק. כדי לטפח מאמנים ושחקנים שיפרקו את הפועל חיפה בחיסרון מספרי, אתה חייב לאפשר להם מרווח של ניסוי וטעייה שלעיתים יעלה במכה כואבת מול מ.ס אשדוד או הפועל באר-שבע.

     

    אז בוסים ומאמנים יקרים, די להתנהל בהיסטריה שהורגת את הענף. תנו לנו כדורגל הרבה יותר התקפי, קבלו החלטות נועזות, מפתיעות ומתישהו זה עוד ישתלם לכם. כי כמו שאמר אדמו"ר הכדורגל ממנצ'סטר, בסופו של יום זה: "פוטבול, בלאדי הל".

     

    זה הזמן לכדורגל, שועה

    זהו, קיבלנו מספיק הוכחות ואפשר להתקדם: ירדן שועה יודע כדורגל. הוא אפילו ממש טוב בזה. נמאס מכל העיסוק האובססיבי בבעיות משמעת מומצאות ולא מומצאות (להערכתי חלק מהכותרות מנופחות לתפארת) והגיע הזמן לאפשר לבחור בן ה-20 להציג את הכישרון שלו במכבי חיפה מבלי להתעכב על כל חצי פרצוף שעשה למאמן או לטריבונה.

     

    ירדן שועה חוגג (צילום: ראובן שוורץ)
    שועה. כדורגל הוא יודע(צילום: ראובן שוורץ)

     

    והכי מביך: הז'אנר המתפתח מתחילת העונה של דיווחים הנרגשים מתי שועה ירד לחדר הלבשה, עד כמה חגג מול האוהדים ואם הוא רקד בקפיצות עולצות או רק בתנועות ידיים מאופקות. תתאפקו.

     

    קלינגר, באריץ' והמהפכה התקועה

    ועוד כמה קטנות לפני שהולכים להתענג על מחזור אמצע השבוע:

    1. ניר קלינגר באמת מתאמץ להישמע בלתי מתבכיין

    ("זה מה יש, לא בונה על מציאות בינואר"). איכשהו זה לא מצליח לו. וחכו כמה הוא יתאמץ מחרתיים בדרבי.

    2. פלומן כבש יופי של שער, בית"ר ירושלים ניצחה, אבל לרוני לוי יש כלים לשחק כדורגל הרבה יותר מהנה.

    3. מהפכת ה-VAR הגיעה לשלב המוכר של כל מהפכה בהיסטוריה. הפקידים הופכים לעריצים החדשים וההמונים שוב סובלים.

    4. אוטו באריץ' נערך ליורו 2020: "ישראל היא הנבחרת הכי קלה שאפשר לקבל מהפלייאוף". הנה ההוכחה שגם בגיל 86 אפשר לשמור על צלילות מחשבתית.

    5. ואם כבר באריץ', מתי שלמה שרף מחזיר קונטרה?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים