צילום: אילן שרמן

בלי מקלחת, בלי מיטה, בלי מזגן: הטרנד החדש של טיולי משפחות בשטח

זה קורה כמעט בכל סוף שבוע: עשרות משפחות תל-אביביות אוספות את הילדים, מעמיסות אוכל וציוד על טרנספורטר (רכב אספנות איטי ללא מזגן) ויוצאות לטיול בן כמה ימים בשטח, בלי מיטה נוחה, מקלחת חמה או קליטה בסלולרי. איריס ליפשיץ קליגר פגשה כמה מהם, וניסתה להבין מתי הפך התחביב לדרך חיים ואיך מקלחים תינוק בן חודשיים באמצע שומקום


תמיד נחמד לראות רכב אספנות נוסע לצידנו בכביש. יש משהו מקסים ברכב שצורתו כבר חלפה מהעולם. הוא מסקרן ומעלה תחושות נוסטלגיות, והידיעה שאנחנו צופים כעת במחזה נדיר מחממת את הלב.

 

ואם נחמד מאוד להיתקל ברכב אחד כזה, אז מה תאמרו על שיירה ארוכה של כלי רכב כאלו, עשרה או עשרים או אפילו שלושים טרנספורטרים צבעוניים שנוסעים לצידכם בכביש, כשמדי פעם ילדים מנופפים לכם לשלום מהחלון? סצנה מסרט על היפים מהסיקסטיז, אה?

 

מתברר שהאטרקציה הזו חוזרת על עצמה מדי סוף שבוע, לא בסיקסטיז אלא ממש עכשיו בשלהי 2019, ולא בחו"ל אלא כאן בישראל.

 

צילום: אילן שרמן

 

מדובר בטרנד כזה שהלך והתפתח בשנים האחרונות: חבר'ה עירוניים - צעירים ומבוגרים, זוגות ומשפחות - שמנצלים את השבתות והחגים כדי להיכנס לטרנספורטר שלהם ולצאת לדרכים.

 

יש אפילו מועדון אקסקלוסיבי לאלה שהפכו את התחביב לחלק אינטגרלי מהחיים. 120 טרנספורטרים חברים במועדון הזה. בחג סוכות האחרון התקיים ברמת אשכול (פארק הבשור) מפגש של 67 טרנספורטרים עם משפחותיהם. לרגע הם נראו כמו וודסטוק: רכבים מקושטים, הרבה מוזיקה, בירות, יין, אוכל טוב וילדים בכל הגילים שמכייפים בטבע.

 

מתוך 120 חברי המועדון, ישנו גרעין של 20 רכבים שמטיילים בחברותא באופן קבוע כל סוף שבוע. "זו משפחה של ממש", מספרת נורית גורן, מדריכת סיורי אוכל בשוק הכרמל, "חבורה של תל-אביבים שהתקבצו יחד ומעבירים יחד את הסופ"שים". גורן הצטרפה לחבורה הזו יחד עם בעלה יובל אלפנט, דולה לאחר לידה ומלווה זוגות ואבות טריים, ובתם זוהר בת השלוש.

 

צילום: נורית גורן

 

"מאז ומתמיד יובל ואני אהבנו לטייל. כל אחד מאיתנו היה משוגע לטיולים עוד לפני שנפגשנו. חברה שהכירה אותנו מהפייסבוק שידכה בינינו, התאהבנו בדייט הראשון, למחרת עברנו לגור ביחד ומאז אנחנו לא מפסיקים לטייל. לפני שבע שנים התחתנו, ואחרי ארבע שנים זוהר הצטרפה לחיים שלנו אבל זה לא גרם לנו להפסיק לחרוש את הארץ. כבר בגיל חודש לקחנו אותה איתנו לטייל בשטח, וכשהייתה בת שלושה חודשים רכשנו את הטרנספורטר הראשון שלנו וקראנו לו טוביה. מאז אנחנו יוצאים לטיול כל סופ"ש, וזוהר איתנו. היא פריקית של הטיולים האלה".

 

בטח התעכבתם על השם "טוביה". ובכן, מתברר שלכל טרסנפורטר משפחתי כזה שיוצא לטייל ברחבי הארץ יש גם שם משלו. פגשנו בשלגייה, ווסטי, שמחה, מזל, והרשימה עוד ארוכה.

 

צילום: נורית גורן

 

חוץ משם, רבים מהטרנספורטרים זוכים לעיצוב מחדש על ידי בעליהם.

 

"יש כאלו בחבורה שמעדיפים שהרכב יהיה בצבע חלק אחיד, ויש כאלה שמעדיפים רכב מקושקש, מציירים עליו גרפיטי פריסטייל, אייקון של Peace (שלום) וכו'. השמיים הם הגבול. במקרה שלנו, הטרסנפורטר הראשון שלנו היה בצבע לבן. אחרי שמכרנו אותו קנינו טרנספורטר קצת יותר מתקדם. הוא הגיע בצבע ירוק מזעזע, אז מיהרנו לצבוע אותו בכתום והענקנו לו את השם מיכה. יובל הוא מאלה שכל בוקר יורדים לרכב ומצחצחים אותו. הוא ממש ממרק את מיכה, זו גאוות יחידה כזו".

 

צילום: נורית גורן

 

מיהם האנשים שיושבים מאחורי ההגה בטרנספורטר כזה?

"יש בינינו קונדיטור, עורך דין, פסיכיאטר, צלם... בקיצור מכל הקשת של האוכלוסייה. רובנו גדלנו בעיר, והמכנה המשותף לכולנו הוא אהבה גדולה לטבע. אם לא נצא לטייל עשרה ימים, זה נחשב להמון-המון זמן שלא טיילנו. ולא, אין גיל לג'וק הזה. יש בינינו בני 60 פלוס ויש זוגות צעירים שזה עתה נישאו, עדיין ללא ילדים. יש בחור בשם לאון שהכיר את אשתו הקנדית בזמן שהתגורר בארה"ב. שם הם היו פריקים לטיולים כאלה, וכשעלו לארץ החליטו להביא איתם את הטרנספורטר שלהם ביבוא אישי. כיום הם ממשיכים יחד לחרוש את הארץ בטיולי כיף עם החבורה שלנו".

 

איך הבת שלכם מתמודדת עם התחביב הזה?

"זוהר לומדת בחינוך ביתי ובכל מקרה, היא איתנו כל הזמן. לפעמים לא בא לה להצטרף אליי לעוד סיור בשוק אז היא נשארת עם יובל, ומדי פעם גם באמצע השבוע הוא מעמיס ציוד ללינה בשטח ואוכל ונוסע רק איתה. בשבוע שעבר, לדוגמה, הוא לקח אותה לכמה ימים במצפה רמון. הילדה הייתה בעננים. היא בד"כ ישנה מצוין בנסיעה הלוך וחזור, וכשמגיעים ליעד היא פשוט פורחת בטבע. היא הולכת יחפה שם. מבחינתנו, הילדה שלנו לא גדלה עם מסכים וחשופה הרבה פחות לתכנים שאין צורך בעיניי לתת לילדים. כשאנחנו מטיילים אנחנו מתנתקים מהניידים, כי ממילא אין קליטה באזורים שאנחנו מגיעים אליהם. אלו טיולי שטח של ממש, משמע בלי חשמל, בלי מקלחת חמה, בלי מיטה". 

 

צילום: נורית גורן

 

לא רק הילדה מצטרפת לחבורה - גם שני הכלבים של המשפחה, צביקה ורג'י, צמודים אליהם בכל הטיולים. "צביקה מאוד אוהב את המדבר, ורג'י מתחבא מתחת לגלגלים בכל פעם שאנחנו מגיעים לאזור מדברי. לעומת זאת, רג'י רץ ומשתולל להנאתו כשאנחנו בצפון, וצביקה ממש לא אוהב את ההרים".

 

טיולי שטח עם טרנספורטרים הם טרנד שתופס תאוצה ברחבי העולם, ומטיילים רבים פתחו עמוד אינסטגרם שמתעד את חוויותיהם בשטח. מאות אלפי העוקבים אחרי העמודים הללו צופים בקנאה בצילומים מרהיבים של טיולים בכל מקום על הגלובוס.

 

"זה מאוד מגניב לעשות היום את מה שעשו פעם בשנות ה-60, וזה גם מצטלם יפה", אומרת נורית, "אבל מעבר לזה, התחושה שעוטפת אותי כל פעם מחדש כשאני יושבת ליד יובל ואנחנו נוסעים ברכב היא מדהימה. אני מרגישה בערך כמו מלכת אנגליה, מנופפת לכולם בכביש לשלום ואנשים צופרים לנו. אנחנו לגמרי אטרקציה על הכביש, בעיקר כשאנחנו נוסעים כחלק משיירה של טרנספורטרים.

 

"תכלס, זה כמו להשתייך לאיזו כת", היא צוחקת, "כולם סוגדים לטרנספורטר שלהם. זה לא נגמר רק בלקנות רכב אספנות, יש גם התעסקות באקססוריז של פולקסוואגן. כל המשפחה והחברים מתגייסים לטיפוח השיגעון הזה. מעטים הם החברים במועדון שבת זוגם והילדים שלהם לא לוקחים חלק בחיידק הזה. באחד הטיולים שעשינו, כל הגברים הגיעו עם חולצה שעליה אייקון שקשור לרכב. אני התנדבתי להכין לנשים בחבורה שלנו חולצות עם הדפס של סמל פולקסוואגן עם כתר, ולילדים הדפסנו חולצות עם הכיתוב "נהגי העתיד". יש התעסקות בזה בחיי היומיום של כולנו. זה לא תחביב של מדי פעם - זה אורח חיים, זה בדי.אן.איי של כל אחד מאיתנו".

 

צילום: נורית גורן

 

צילום: נורית גורן

 

כחלק בלתי נפרד מהשגרה של החבורה המתגלגלת בדרכים הזו רצות כל היום הודעות בווטטסאפ הקבוצתי - החל בבחירת יעד הטיול לסופ"ש הקרוב וכלה בהתייעצויות על תחזוקת הרכב.

 

מה מעמיסים על הטרנספורטר לפני שיוצאים לדרך?

"צידניות עם אוכל וגזיות. בחלק מהרכבים יש גנרטורים, ואם אין אז משתמשים בפנסים. אפשר בהחלט לבשל גורמה גם בתנאי שטח. אני מצליחה לבשל דברים שמשאירים את החברים בהלם. אני מגיעה עם כל התבלינים המיוחדים שלי מהבית. בכל טרנספורטר תמצאו גם ארגז של מוצרי מזון יבשים וקופסאות שימורים, למקרה שתנאי השטח לא יאפשרו לבשל. אגב, אנחנו מקפידים לא להשתמש בכלל בכלים חד-פעמיים כדי לא לפגוע בטבע, זה כלל חשוב בחבורה שלנו.

 

"על הגג של כל טרנספורטר יש מכלי מים. באמצעות צינור עם שפריצר שמתחבר למיכל אנחנו יוצרים מעין מקלחת שטח. אומנם לא מדובר במים חמים כמו בבית, אבל הזרם סבבה לגמרי. רק במקרים קיצוניים כמו טיולי שטח של כמה ימים, כשאנחנו כבר מלאי אבק, נעצור בחניון לילה מסודר כדי לתפוס מקלחת חמה כמו שצריך. לרוב אנחנו ממש לא זקוקים לחניונים".

 

איך מסתדר זוג תל-אביבי עם התנאים האלה?

"בבית אנחנו תל-אביבים מפונקים ממש: נהנים משמיכת פוך או ממכונת קפה שטוחנת פולי קפה ומבלים שעות מתחת למים רותחים זורמים. בטיולי השטח אנחנו מתאימים את עצמנו לתנאים. אנחנו מלמדים את הילדה שלנו שבכל מצב אפשר להסתדר וליהנות".

 

צילום: נורית גורן

 

יש לכם גם רכב רגיל חוץ מהטרנספורטר?

"בוודאי. אנחנו משתמשים בו לסידורים ביומיום".

 

החלום הכי גדול של נורית ויובל הוא "להעמיס" את מיכה על אונייה ולטייל איתו בעולם לתקופה של שנה לפחות. בינתיים הם מסתפקים בשטחי ישראל, מהרי הגולן ועד לערבה. לפעמים ללילה אחד, לפעמים לחמישה.

 

"אנחנו רובצים עם הרכב בכל חור בשטח. יש רגעים שאני מתקשה להאמין לאן הצלחנו להגיע עם הטרנספורטר. צריך הרבה אומץ כדי להיכנס למדבר עם רכב משנת 70'. לפעמים אני צוחקת עם יובל ואומרת לו שגם הליקופטר לא יוכל להציל אותנו אם הרכב יחליט פתאום להיתקע כאן. ברוך השם זה לא קרה לנו".

 

כמה עולה לכם לתחזק את התחביב הזה?

"טוביה, הטרנספורמטר הראשון שלנו, היה בן 36 שנה. הוא עלה 31 אלף שקלים והשקענו בשיפוץ שלו בערך מאה אלף שקלים נוספים. הרכב השני שלנו, מיכה, הוא בן 35 שנה, דגם נדיר שאין להשיג כמותו בארץ. לגבי כל מה שמסביב, באופן מפתיע הכול יותר זול. 300 שקלים לשנה עבור הטסט, והביטוח הוא רבע מחיר ביחס לרכב רגיל. החניה היא באמת סיפור לא פשוט, כי אלו רכבים יפים ומיוחדים שכולם רוצים לגנוב. כל מי שיש לו טרנספורטר מסנדל את הגלגלים בחניה. מיכה שלנו חונה בחניה סגורה, ובנינו עבורו גדר מיוחדת".

 

גם את נוהגת בטרנספורטר שלכם?

"עוד לא יצא לי. אני מתה לנהוג בו, אבל עוד לא קיבלתי את האישור של יובל. גם זה יגיע יום אחד. צריך להבין שרכב כזה דורש תחזוקה תמידית: לנקות, לטפל, להבין במנוע... לכל נהג בחבורה יש ארגז הכלים שלו, והם מסייעים זה לזה בתיקונים ובתחזוקה שוטפת. הם לא ממהרים לתת לאחרים לנהוג".

 

שחף שרמן, תינוק בן שלושה חודשים, היה צעיר המשתתפים בטיול המסורתי של חבורת הטרנספורטרים בחג הסוכות האחרון. שחף הוא בנם של אילן ותמר שרמן מרמת גן, בני 45, ואח של אילה בת השמונה וחצי ויובל בן השש.

 

אילן, מהנדס במקצוע, עבד שנים רבות בתעשייה האווירית. כיום הוא מעביר סדנאות מייקינג לחברות, ובזמנו הפנוי מפתח כלי רכב מיוחדים לילדים בעלי נכות מורכבת. תמר שירתה בצבא כנהגת האמרים ועבדה בעבר ב"נשונל ג'יאוגרפיק". שניהם מגדירים את עצמם "חובבי טבע מושבעים".

 

צילום: אילן שרמן

 

"שחף נולד לתוך משפחת מטיילים אז אין לו הרבה ברירות", אומר אילן. "הוא הצטרף אלינו, והוא היה רגוע ושלו כל הטיול. את המקלחת בשטח עשינו לו מתחת לקומקום. לא שמעתי ממנו תלונות", הוא צוחק.

 

ומהילדים הגדולים?

"לפעמים אילה הגדולה אומרת לנו 'אוף! לא בא לי לצאת לעוד טיול כזה...', אבל אחרי שאנחנו יוצאים לטיול כזה היא לא רוצה לחזור הביתה. זה הריטואל הקבוע. צריך להבין שטיול ברכב אספנות כזה, שלא נוסע מהר ואין בו מזגן, מעניק חוויית טיול מיוחדת כבר במהלך הנסיעה, ולא רק כשמגיעים ליעד. פותחים את כל החלונות, מריחים את האוויר. גם חוויית הנסיעה היא כיפית לילדים".

 

צילום: אילן שרמן

 

צילום: אילן שרמן

 

אילן מקפיד לפרסם סרטונים ביוטיוב ובפייסבוק שמתעדים את טיולי השטח.

 

 

 

"אנשים נהנים לעקוב", הוא מסביר, "אני חושב שזה מעביר מסר לכל אחד שאפשר וכדאי לטייל בארץ היפה שלנו. לא חייבים טרנספורטר בשביל זה. אפשר פשוט לקחת את הילדים, להעמיס ציוד ברכב למספר ימים ולתכנן מראש רק את היום הראשון של המסלול. זה לגמרי מספיק. אחר כך אפשר לזרום. השלמות של אוכל אפשר לעשות בדרך. אני באמת מאמין שאפשר בשקט לצאת עם הילדים לכמה ימים לטייל בטבע מבלי לתכנן כל דבר בפינצטה. אנחנו מטיילים ככה שנים עם הילדים, עוצרים בחניוני לילה או בפינה מותרת בשטח ונהנים. תוך יום אחד, כל בני המשפחה נכנסים לאותו קצב ונהנים בטירוף".

 

צילום: אילן שרמן

 

צילום: אילן שרמן

 

אילן הוא פריק אמיתי של רכבי אספנות, והטרסנפורטר המשפחתי הוא רק אחד מהאוסף. "נולדתי עם מפתח שוודי ביד", הוא מחייך, "זה חיידק שיש לי מגיל צעיר".

 

יקיס קדרון בן ה-68 ממרכז הארץ, מהמבוגרים בחבורת הטרנספורטרים, מטייל עם אשתו לורי ונכדיו.

 

צילום: יקיס קדרון

 

"האהבה שלי היא למרחבים באשר הם. את הטרנספורטר, מדגם קרוול משנת 1990, קניתי כמשומש בשנת 1993. עבדתי אז כצלם תעשייה ופרסומות, ובמסגרת העבודה התניידתי עם הרבה ציוד צילום ותאורה ללוקיישנים ברחבי הארץ. מהר מאד מצאתי שהטרנספורטר מאוד שימושי גם בשעות הפנאי: תפקד כרכב טיולי שטח עם שלושת ילדיי שכבר גדלו בינתיים, שימש כצימר נייד לערבים רומנטיים, ואפילו כגורר עגלת אופנועי שטח בסופי שבוע עם חברים. איכות הנסיעה, ביחד עם היכולת לתת תחושה ביתית כשאתה רחוק מאוד מהבית - בחוף הים, בטבע, בשדות - גרמו לי להתאהב בקובייה היעילה הזאת שנקראת טרנספורטר.

 

צילום: יקיס קדרון

 

צילום: יקיס קדרון

 

צילום: יקיס קדרון

 

"בהיותי בעל רקע טכני משירותי בצה"ל בחיל האוויר, ובהיותו של הטרנספורטר זקוק לתחזוקה רבה ושוטפת, למדתי להכיר אותו לעומקו, מה שחיזק את החיבה ההדדית בינינו. הוא הסיע אותי יחד עם שלושת ילדיי אל חופי סיני עשרות פעמים, מנמל חיפה ליוון ולקפריסין באמצעות מעבורות וגם כיום, בחלוף 30 שנה, עדיין מסיע בנאמנות את נכדיי, את זוגתי ואותי לימים של טיולים, טבע ומרחקים. בינתיים נוספו לו על גגו מכלי מים ואוהל גג רחב ידיים, וגם אביזרי מסע שימושיים שארוזים בו תמיד ומוכנים לטיול הבא".

 

אם הסיפורים והתמונות עשו לכם חשק לרכוש טרנספורטר ולהתחיל לחרוש איתו את הארץ לאורכה ולרוחבה, ניאלץ לצנן לכם את ההתלהבות. קהילת הטרנספורטרים כנראה לא תגדל בקרוב, מכיוון שבפועל קשה עד בלתי אפשרי להשיג רכבי אספנות כאלה.

 

גם האופציה לשכור טרנספורטר לסופשבוע ולטייל עם המשפחה לא ממש על הפרק, מכיוון שאף אחד מבעלי הטרנספורטרים לא שש להשכיר את הרכב שלו לאחרים. "מדובר ברכבי אספנות שמשקיעים בהם כל הזמן", מסבירה נורית, "להשכיר רכב שהוא הבייבי שלך זה ממש לא בתכנון של הפריקים שמחזיקים רכבים כאלו".





premuim_image

כתבה זו זמינה רק למנויי +ynet - שנהנים מגישה מלאה לפרשנויות, לראיונות בלעדיים, לכתבות ולטורים של מיטב כותבי ynet ו"ידיעות אחרונות"

כבר יש לכם מינוי? התחברו

הצטרפו עכשיו - החודש הראשון עלינו
רוצים לראות מה יש לנו להציע?