שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אולי די עם ההודעות השוטפות להורים?

    אתם מקבלים עדכונים על החוברת שנשכחה בבית, הפרעה בשיעור או אי הכנת שיעורים, אבל האם תפקיד ההורה להיות במעקב צמוד כל כך על פעילות הילד בבית הספר?

    אתם יושבים לכם בנחת בעבודה, אחרי שפיזרתם את הילדים בבתי הספר, נשענים לאחור בכיף ולרגע מודים לאל ולקומוניזם על הברכה הנקראת "עבודה", שמספקת לכם מפלט מהכביסות, הסעות, שיעורי בית וטריקת דלתות של מתבגרים.

     

    והנה, עוד לא הספקתם ללגום מהקפה של המשרד, ושלוותכם מופרעת כשמתחילות לקפוץ לכם במסך הטלפון הודעות שוטפות על ביצועי ילדיכם בבית הספר: הפריע בשיעור גאוגרפיה, לא הכין שיעורים באזרחות, שכח ציוד בשיעור מתמטיקה ואיחר לשיעור אנגלית.

     

    גם היום לא הכין שיעורים במדעים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    גם היום לא הכין שיעורים במדעים(צילום: shutterstock)

    משוב שלילי וחקירה צולבת

    "תודות" לאפליקציות האח הגדול שנכנסו לחיינו, אנו מדווחים בזמן אמת על כל דבר שקורה בבית ספר, כשבאופן אירוני המערכת קרויה בחלק מהמסגרות - משוב. והרי משוב אין כאן, ובטח שלא חיובי, כי כמות הדיווחים החיוביים והשבחים בטלה בשישים, וכולנו - המורים, הילדים ואנחנו ההורים - מתרגלים להתמקד בחצי הכוס הריקה - הדיווחיים השליליים.

     

    ובעקבותיהם, בסוף היום, כשאנחנו חוזרים הביתה ופוגשים את הילדים, אנחנו מגיעים אליהם כשאנחנו כבר במצב רתיחה, ובשנייה כשמבטינו מצטלבים עם מבטם הם זוכים לחקירה צולבת: למה לא הכנת שיעורים? למה הפרעת? למה לא הבאת ציוד? והנה גם האיומים שלא מאחרים לבוא - "נראה לך שאתה יוצא היום עם חברים?", "אין מחשב", ו"תשכח מהמסיבה בשישי".

     

    קראו עוד:

    איך להשיג חינוך והישגים כמו בסינגפור

    9 אפליקציות להורים שכדאי להכיר

    הדייט שיעזור לכם להבין את ילדיכם

     

    דמיינו לרגע שבסוף יום ארוך ולא מוצלח של מריבות עם הבוס, אתם חוזרים הביתה מהעבודה, בטוחים שסוף סוף הגעתם למרחב הפרטי שלכם, והנה שם בדלת, מחכה לכם מישהו שכועס עליכ על כל מה שעוללתם במהלך היום. יותר מזה - דמיינו שבן הזוג שלכם, שכבר יודע איכשהו את כל הפרטים על היום שלכם, יאמר לכם שהוא מצדד בבוס שלכם והצדק אתו. גם הילדים שלנו זקוקים להפרדה הזו בין בית הספר לבית, ולמקום המוגן שבו יוכלו לנוח ממאורעות היום, וגם לצבור חוויות הצלחה שיאזנו את אירועי הבוקר.

     

    גילוי מעורבות - איפה עובר הגבול?

    מרוב מידע, ציפיות ולחצים, הרבה מאוד הורים מתבלבלים בין גילוי מעורבות לבין שיכפול של בית הספר בשעות אחר הצהריים, כשהמורים מצפים מאיתנו להעניש את הילדים על חוסר ביצועיהם בבית ספר. והרי בדיוק כפי שהמורה של בתי כנראה לא תפתור את הקושי שלי לשכנע את הילדה להתלבש מהר יותר ולא למרוח זמן בבוקר, אני לא אצליח - וגם לא חושב שנכון, לפתור את יחסיה של בתי עימה כדמות סמכות, או שאבדוק אם הכינה שיעורים או הכניסה ציוד.

     

     

    אני, כהורה, נותן לבית הספר סמכות להיות אחראים על הילד ולהחליט במשך היום, ואני סומך על הצוות שיידע לעשות את שיקול הדעת הנכון, וגם אם טעה - זה חלק מההתמודדות של הילד, כהכנה להתמודדויות שיהיו לו גם כבוגר. אז האם זה אומר שאין לנו אחריות הורית או שאנחנו הורים מזניחים? בוודאי שלא, אך יש לנו מספיק הזדמנויות להנחיל את המצפן ההורי שלנו , גם ובעיקר במרחבים שבתחום שיפוטנו.

     

    זכות השתיקה

    כשהמשוב מציף אותנו במידע, והילד שלנו יודע שאנחנו יודעים כל מה שקרה בבית ספר, נשללת ממנו בעצם היכולת להחליט במה לשתף אותנו ובמה לא, וביחד איתה נשללת ממנו גם היכולת לשקר לנו. ומה הבעיה בזה? מי רוצה ילדים שקרנים? הבעיה היא בכך שהילדים אולי פחות משקרים אבל הם עושים את זה מהסיבות הלא נכונות ולאו דווקא בגלל שבחרו לספר לנו את כל האמת.

     

    המשוב חוסך מהילדים שלנו את הבחירה מה לספר, את ההחלטה האם לומר את האמת ואת ההתמודדות עם השלכותיו של השקר. ואילו אנחנו מפסידים את זווית הראיה של הילד - של הדברים שאותם הוא בוחר להביא ולשתף כמשמעותיים עבורו, כי הרי המשוב במילא כבר מגלה לנו את הכול, אז מתי נותר לילד עוד להוסיף בכלל? ומתי נותר לנו כהורים לבנות אתו יחסי אמון ולבסס את התקשורת?

     

    חזרו לתקשורת הישנה והטובה עם הילד  (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    חזרו לתקשורת הישנה והטובה עם הילד (צילום: shutterstock)

    עוד סיבה אחת שבגללה אני מסתייג מהמשוב ובאופן אני בוחר לא להיכנס אליו בכלל, היא עצם העברת האחריות להורים, שהופכים להיות ממונים, כמעט בלעדיים על עשיית השיעורים, הבאת הציוד, ההגעה בזמן בבוקר וכו'.

     

    זאת משום שבכך לא רק שהמשוב מייצר חוויית הורות רודפנית שהופכת את הזמן המשפחתי המשותף למתוח ולחוץ, אלא שהוא גם מונע מהילדים לפתח מוטיבציה פנימית משל עצמם, לחוש אחריות וללמוד להתמודד עם המחירים וההשלכות של הבחירות שלהם. כי הרי המעורבות ההורית המוגזמת מונעת מהילדים מראש ליפול למלכודות, וכשלא נופלים לא לומדים לקום ולא לומדים איך להימנע מנפילות נוספות בעתיד.

     

    איך להתמודד נכון עם נפלאות הטכנולוגיה והמשוב?

    • זכרו שמערכת היחסים שלכם עם ילדיכם הרבה יותר חשובה מכל ציון והישג לימודי. בילוי ביחד בגינה, יציאה לקניות עם אמא או לבית קפה עם אבא, אלו לא רק הזדמנויות לפתח אצל הילדים מיומנויות שונות מאלו שהם מפתחים בבית ספר - אלא גם החומרים מהם עשויים הזיכרונות המשפחתיים שלנו.

     

    • חזרו לתקשורת הישנה והטובה עם הילד וחזקו אותה - שאלו אותו שאלות פתוחות על היום שעבר עליו, ועודדו אותו לשתף בחוויות שהיו משמעותיות בעיניו.

     

    • הגדרות באפליקציה - הגדירו בתפריט האפליקציה אילו התראות ברצונכם לקבל והחליטו שאתם נכנסים אליהן באופן יזום רק אחת לתקופה של מספר ימים או שבוע, כשביתר הזמן אתם מקיימים עם הילד שיחות על החוויה שלו בבית הספר.

     

    • קחו את הציונים וההישגים הלימודיים בערבון מוגבל והבהירו לעצמכם מה המטרות שבאמת חשובות לכם כהורים, ומה חשוב לכם לפתח בילד. זכרו שכדי לפתח תחושת ערך עצמי, יכולת קבלת החלטות, ומוטיבציה פנימית - נדרשים כמעט חיים שלמים, או לפחות ילדות שלמה, הרבה יותר זמן ומאמץ מאשר למשל להשלים בגרויות – משימה שניתן להשתלט עליה בתוך חודשים ספורים בתקופה שלאחר הצבא.

     

    הכותב הוא אב לשניים, פסיכותרפיסט , עובד סוציאלי קליני (M.S.W), מייסד ומנהל "מרכז לימן " ומרצה בחוג לחינוך בקריה האקדמית אונו

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    שאלו את הילדים שאלות פתוחות על היום שעבר
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים