"בנים שקראו לי זונה רוסייה רצו פתאום לצאת איתי"
מהבחור שהתבייש שהוא יוצא עם רוסייה ועד לשאלות החטטניות מצד המשפחה: נשים שהגיעו מברית המועצות לפני יותר מ-20 שנה, משתפות בגילויי הגזענות שחוו בתקופת הרווקות
קבוצת הפייסבוק "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן" היא אחת הקבוצות המרתקות והפעילות ביותר בפייסבוק הישראלי. היא מורכבת מבליל של סיפורי עלייה, הומור על מילים בעברית שנשמעות כמו מילים ברוסית, פיסות תרבות מכאן ומשם והרבה מאוד וידויים על גזענות שחוו חברות הקבוצה שעלו לכאן כבר לפני לפחות 20 שנה, ועדיין סובלות ממגוון דעות קדומות בנוגע לזהותן ולשורשיהן המשפחתיים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כשהעליתי לקבוצה פוסט הקורא לחברות בה להתראיין לכתבה על גזענות בדייטינג, זכיתי לכמות רצינית מאוד של תגובות, ותיבת ההודעות שלי התפוצצה מסיפורים שאין לי אלא להגדיר כ"מביכים"; סיפורי חיים מלאים בדרישה בלתי פוסקת של הצברים והצבריות להוכחות. על פניו, הוכחות לישראליות ויהדות, אבל מתחת לפני השטח, הוכחות לכך שהאדם שעומד מולם שווה להם.
יאנה סטופ (36) מרחובות, עלתה לישראל ב-1990 מבלרוס. "תמיד יצאתי רק עם צברים", היא מספרת. "אני חושבת שזה היה בעצם איזה כלי של ניצחון והשתלבות. אותם בנים שקראו לי 'רוסייה מסריחה' בכיתה ב', כשאני רק הגעתי לארץ, התחילו לרצות לצאת איתי - אז לצאת איתם נתן תוקף לישראליות שלי.
"בדיעבד אני מבינה שהתרחקתי מעצמי כל השנים האלה", היא אומרת בעצב. "זו הייתה התרחקות מהזהות, ממי שאני באמת. נורא רציתי להיות ישראלית, צברית, כמו כולם. מבחינתי לצאת עם רוסי היה מוקצה. גם החברות שלי מהכיתה לא היו רוסיות, אז הרגשתי מהן שזה הדבר הלגיטימי היחיד. כאילו רוסים ואתיופים הם מחוץ לספירה של הקשר האנושי".
למה מבחינת החברות שלך לצאת עם רוסים היה דבר שאינו רצוי?
"לא בהכרח היו דברים ישירים שנאמרו, אבל היו אומרים לי כל מיני משפטים כמו: 'את הכי לא רוסייה שפגשתי', או 'את רוסייה מגניבה'. וכשזה מגיע אחרי משפטים כמו: 'כל הרוסיות זונות', אז הרשיתי לעצמי להרגיש שכן, אני כמוכם! עוד שנייה ואני מתאימה", היא מודה בכנות. "כשאת שומעת הרבה משפטים על איזו רוסייה טובה ומותאמת את או 'הבחור הזה חמוד, אבל הוא רוסי, בלי להעליב', את מבינה שזה לא מה שאת אמורה לרצות עבור עצמך".
האם חווית גילויי גזענות מצדן של המשפחות של בני הזוג שהיו לך לאורך השנים?
"לא הייתה גזענות ישירה, כולם היו חמודים ונחמדים, אבל דרך בן הזוג היו נשאלות כל מיני שאלות שגרמו לי להרגיש פחותה והעלו אצלי את הצורך להוכיח את עצמי. נגיד, לא פעם שאלו אותי, 'איך אתם מנקים את הבית לפסח'? או 'אבל אתם בטח חוגגים נובי גוד!', למרות שבישראל ההורים שלי לא חוגגים נובי גוד. כל מיני שאלות ששמו אותי על ספסל הנאשמים, לא שאלות שנבעו מהתעניינות, אלא האשמות והנחות יסוד מתוך בורות ומתוך חשש.
"זה שאני יהודייה זה מזל גדול מבחינתי", היא אומרת. "הייתה לי תחושה ברורה של 'אני יהודייה ואני כמוכם'. היה בחור שיצאתי איתו והראיתי לו ספרי תורה של הסבא רבא, תמונות, פמוטים. סיפרתי לו בהתרגשות את ההיסטוריה המשפחתית שלי והרגשתי שאולי סופסוף אהיה שווה בין שווים. מצד שני, היה לי חבר אחד בגיל 16 שביקש ממני שנלך בשני צדי הרחוב כדי שההורים שלו לא ידעו שהוא יוצא עם רוסייה, או כדי שהשכנים לא יראו. נפרדנו, כמובן, אבל הכלתי את זה במשך תקופה כי הייתי צעירה".
איך זה גרם לך להרגיש?
"קטנה, ונתן לי עוד יותר מוטיבציה לא להיות רוסיה".
לא רק הצורך להשתלב נחווה אצל סטופ באמצעות זוגיות, אלא גם ההתפכחות הראשונה מהצורך הזה: "בסביבות גיל 16 חשבתי לשנות את השם ל'יעל', ואותו בן זוג שהסתיר אותי מההורים שלו כתב לי ברכה בצורת לב ענק ובפנים היה כתוב 'ליעל אהובתי'. באותו הרגע זה הרגיש כמו סטירת לחי ממנו, מהחברה. פשוט הבנתי שלא אכפת לו אם אמחק את הזהות שלי, שלא אכפת לו באמת מהמהות שלי. בדיוק אז הבנתי שאני בחיים לא אשנה את השם שלי. אני זוכרת שהיה שם המון כעס והתפכחות מול עצמי".
בעקבות אותו מקרה החלה להיפתח לאפשרות של לצאת עם עולים או צאצאים למשפחות של עולים. היום היא נשואה ואמא לילד. "הוא בן לעולים מפולין, לא ברית המועצות", היא מספרת על בן זוגה, "אבל אלו תרבויות קרובות מאוד. במובן מסוים, מבחינתי זה היה סוג של להגיע הביתה. הוא בן הזוג הראשון שהרגשתי שמבין אותי לעומק מכל זוויות הקשר, שאין שם ניואנסים של לצחוק על התרבות, ואם יש הומור אז זה הומור משותף ולא מתנשא".
ואם בהתנשאות עסקינן, מאיה (שם בדוי), בת 33 מחדרה, נתקלה כל תקופת הדייטינג שלה בהתנשאות מכל כיוון אפשרי. כמי שעלתה מקווקז בשנת 1990, היא חוותה דעות קדומות הן מצברים והן מהקהילה הרוסית. "אחד מבני הזוג הרציניים שלי בעבר היה רוסי, אבל הרגיש צורך כל הזמן לצחוק על זה שאני קווקזית. על כמה שאני אוהבת זהב, ואיזה מבטא יש לאבא שלי", היא מספרת. "בן זוג אחר שההורים שלו עלו מברית המועצות - המשפחה שלו פשוט סלדה ממני כי אני קווקזית, מה שהביא לסיום היחסים".
איך הבנת שסולדים ממך?
"היו כל מיני אמירות כמו: 'וואלה? את עובדת? דווקא נשים קווקזיות יושבות כל היום בבית'. וכשהתקבלתי למוסד לימוד גבוהים מוצלח יותר מזה שהוא התקבל אליו, הם היו בהלם".
גם בדייטינג עם צברים הדעות הקדומות שספגה צפו ועלו. "שמעתי משפטים כמו: 'מה, את קווקזית? דווקא לא נראית לי כל כך שעירה', או כל מיני 'מה, תדקרי אותי?', 'אחיך נותן לך לצאת מהבית?' ו-'אם את קווקזית, אני אמור לפחד מאבא שלך?'". "לא הבנתי", הייתה שואלת בפליאה אירונית כשהייתה נתקלת במשפטים כאלו, "יש בחורה שאתה לא אמור לפחד מאבא שלה?"
בסיפור של מאיה ניכרים גם גאוות יחידה וגם תחושה בלתי מתפשרת של השתלבות במרחב הישראלי, למרות ההקנטות שסבלה מהן מגיל קטן. "נראה לי שבגילאים צעירים לא מבדילים בין עולה לעולה, וכולם מקללים אותנו כרוסים. אז עם הזמן הייתי עונה ש'אני קווקזית'", היא מספרת.
"יש עולים שהם מאוד כזה: 'אני לא מדבר רוסית ואני לא שומע מוזיקה רוסית', אבל אין מה לעשות, זה חלק ממני. שם נולדתי, שם גדלתי, אני לא יכולה ולא רוצה להתכחש לזה. וכן, אני גם ישראלית. כשהיו אומרים לי בדייטים: 'וואו, את ממש נראית ישראלית', זה עצבן אותי. אני ישראלית, איך אני אמורה להיראות? יש לי דרכון ותעודת זהות ישראלים. או כשהיו אומרים לי: 'אין לך מבטא'. למה שיהיה לי מבטא? אנחנו בישראל ואנחנו מדברים עברית בבית, אני פה מגיל כלום.
"יש שאלות שמגיעות מעניין, לא הכול מרוע", מדגישה מאיה, "אבל זה לא נעים כששמים זרקור על זה ושזה הופך להיות המרכז של הדייט. לא התחבאתי ולא הסתרתי, עניתי לשאלות ענייניות. אבל ברגע שהיו מתחילים עם השאלות המטומטמות, הבנתי שזה לא בשבילי".
היום היא נשואה לגבר צבר ממוצא מזרחי. "נושא העדה לא עלה בינינו כשיצאנו", היא אומרת. "הייתה בינינו הכרות קודמת ומעולם לא היה צורך לדון בזה. כשהתחלנו לצאת במשפחה שלי כן שאלו 'מה הוא', אבל בסך הסכימו שמה שטוב לי - טוב להם".
כיאה לתופעה תרבותית, התחושות הגזעניות הללו לא מגיעות רק מכיוונם של גברים, אלא גם מנשים - כפי שמספרת סוניה סולוביוב, בת 36 מתל אביב. סולוביוב היגרה לישראל ב-1991 מאוקראינה, ולדבריה, עד היום היא סובלת מדעות קדומות המשפיעות על הרגלי הדייטינג שלה.
כשהייתה בת 19 נתקלה בדחייה מצד משפחתה של בת הזוג. "התחלתי לצאת עם מישהי, בת להורים גרושים. האבא קיבל אותי ממש סבבה, אבל האמא אמרה לה: 'תיזהרי, יכול להיות שהיא רוצה רק את הכסף שלך'.
"לדוברי רוסית לא היה אז כסף לקנות דירות באזורים עמידים", היא מסבירה. "אמא שלה גרה ברמת אביב ואני גרתי בפרדס כץ מגיל 13, אז היא הייתה בטוחה שאני רוצה רק את הכסף של הבת שלה". הנושא הפיננסי לא ירד מהפרק גם בהמשך מערכת היחסים: "אני עבדתי הרבה יותר קשה והרבה יותר שעות ממנה, ובגלל שהיא באה מבית עמיד היא עבדה פחות", מספרת סולוביוב. "היה לי חשוב לחסוך ללימודים, ואומנם היו הרבה דברים לא בריאים במערכת היחסים, אבל אחד השיקולים לפרידה שלנו היה שהיא טענה שאני חושבת רק על כסף".
וזה לא הסתיים רק במקרה הזה. "הייתה פעם מישהי שהכרתי אונליין, דיברנו כמה פעמים בטלפון, והיה נחמד. בזמנו לא ממש תקשרתי עם דוברי רוסית ולא היה לי מבטא רוסי, וכשנפגשנו השאלה הראשונה שעלתה הייתה 'מה המוצא שלך?'. הבנתי שזה הולך להגיע לזה שאני מברית המועצות, אז אמרתי לה, 'תנחשי'. היא שאלה אם אני מדרום אפריקה, צרפת... שום אזכור לברית המועצות. ואז אמרתי לה שנולדתי בקייב, אוקראינה, וראיתי את הבעת הפנים שלה משתנה. מתוך נימוס היא לא סיימה את הדייט שם וגם אני. רציתי שנכיר אחת את השנייה, רציתי לתת לה הזדמנות.
"תוך כדי שאנחנו יושבות, היא שאלה אותי 'את קוראת ספרים בעברית?'. באותה תקופה למדתי באוניברסיטה ספרות אנגלית, אז עניתי שבגלל הלימודים אני קוראת יותר ספרות באנגלית. בכלל, כל מי שלומד באוניברסיטה יודע שמוותרים על דברים שקוראים בדרך כלל ומתמסרים לקריאת שקשורה ללימודים. אין לי שום אנטי לספרות עברית. היא גם למדה באקדמיה, ושאלתי מה היא קוראת, אז היא אמרה שהיא קוראת בעיקר מאמרים ללימודים.
"ואז התחיל להתנגן ברקע במקום שבו ישבנו שיר של עפרה חזה. השאלה הבאה שלה הייתה 'את יודעת מי זו?', אמרתי לה 'ברור שכן', והיא הייתה כזה 'לא, את לא מבינה…', אז עניתי 'לא, זה בסדר, גדלתי בארץ ואני מכירה את המוזיקה שלה ואת מלחמת המעריצים של עפרה וירדנה'. לשמחתי, הכנתי את החברות שלי מראש שאני הולכת לדייט, אז אחת התקשרה אליי כדי לבדוק מה איתי ושם נגמר הדייט", היא אומרת באנחת רווחה. "עצם ההנחה שאני רוסייה ולכן לא מכירה... זה העליב אותי. אל תתנשאי עליי. זה שלא נולדתי בארץ לא אומר שיש לי אפס ידע בתרבות הישראלית. להיפך, לפעמים למהגרים יש יותר ידע מצברים, בגלל הרצון להשתלב ולהיות חלק, אתה לומד הרבה יותר".
בעבר לקחה סולוביוב חלק פעיל בקהילה הקווירית הרדיקלית בישראל, וגם לשם הגזענות הזדחלה. "לפני עשור היו לי רומנים עם כל מיני נשים מחו"ל, שהיו מאוד מוערכות בקהילה הקווירית הרדיקלית. באיזשהו שלב קלטתי שקיבלתי תדמית של Star fucker", היא אומרת. "התחלתי לשאול את עצמי אם זה היה קורה למישהי שלא דוברת רוסית, כי היו נשים אחרות שניהלו רומנים עם אותן נשים לפניי ואחריי, ולא יצא להן שם כזה. באותה תקופה גם הייתי פוליאמורית, ובכל פעם שהייתי יוצאת עם מישהי, מישהו היה טורח לומר לה עוד לפני שהספקתי לדבר בשם עצמי שאני לא מונוגמית. שאלתי את עצמי גם כאן, אם זה נאמר על כולם או בגלל שאני דוברת רוסית".
ומה הייתה המסקנה?
"אני חושבת שגזענות כלפי דוברי רוסית היא הרבה פעמים גזענות שקופה. אדם שאומר 'אני לא גזען, אבל הרוסים האלה הם ככה וככה'. אני חושבת שהיחס שקיבלתי בקהילה הקווירית מאוד שיקף את זה".
איך היחס הזה השפיע על חיי הדייטינג שלך?
"זה גרם לכך שבשמונה השנים האחרונות אני יוצאת בעיקר עם נשים מחו"ל ולא מנהלת קשרים רציניים, וזה כן גרם לי להסתכל יותר בארץ על נשים דוברות רוסית ולנהל יותר קשרים עם נשים דוברות רוסית. חשוב לי לציין, אני לא פוסלת קשרים עם נשים צבריות, אני פשוט נזהרת יותר".
