מדינה אחת או שתיים? הקולות של הפלסטינים

שנה חלפה מאז ההכרזה על בחירות 2019, שיהפכו לבחירות 2019 א'. שנה של ממשלת מעבר, של שיתוק פוליטי, שנה שבה תהליך השלום התקוע גם כך עם הפלסטינים נכנס לקיפאון עמוק עוד יותר וירד לחלוטין מסדר היום הציבורי בישראל. גם "עסקת המאה" של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נמצאת בינתיים במגירה.

אבל אצל הפלסטינים דווקא יש תזוזות. אבו מאזן אומנם מציב תנאים וטרם פרסם צו נשיאותי, אבל הודעתו על קיום בחירות ברשות הפלסטינית כבר מקדמת את האפשרות שהדבר יתרחש - לראשונה זה 14 שנה. יו"ר הרשות אומנם אינו ממהר לפנות את הבמה, אבל הוא כבר בן 84 ותהליך החלפת השלטון הוא רק עניין של זמן.

מימין: ענבאווי, חג'אג'רה, עראודי וא-שייח(צילום: אורי דוידוביץ)

בכל מקרה, לדור הבא - שעשוי להיות זה שייקח את המושכות הפוליטיות - יש דעות והצעות שלעיתים שונות מאלו המקובלות בפוליטיקה הפלסטינית. בערוצים הרשמיים מושמעים בעיקר קולות המנהיגים הוותיקים, אבל מה חושבים הצעירים יותר, אלו שעשויים לשבת מולנו במשא ומתן עתידי?

בעזרת עמותת "מחשבות של שלום" שוחחנו עם חמישה פלסטינים מהמעמד הבינוני, נשואים עם ילדים, שהסכימו לשטוח את תפיסת עולמם בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. נפגשנו איתם בבית קפה בתל אביב, לאחר שהם קיבלו אשרת מעבר רשמית לכמה שעות. לחלקם זו הייתה הפעם הראשונה בגוש דן. אז מה הם חושבים על הסיכוי לשלום, על פתרון שתי המדינות ועל האפשרות למדינה שלישית, מדינת חמאס ברצועת עזה? צפו בסרטונים שבכתבה והאזינו לקולות הפלסטינים.

"שלום אמיתי יושג כאשר יתממש החלום הפלסטיני להקים מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים", אומר אברהים ענבאווי, בן 51, תושב מחנה הפליטים שועפאט במזרח ירושלים. ענבאווי, אב לשבעה ילדים ופועל בניין במקצועו, היה פעיל בפת"ח ובמהלך האינתיפאדה הראשונה אף ישב בכלא הישראלי.

הוא מאמין כי "השלום יגיע כאשר יהיה רצון בקרב הישראלים, מפני שהפלסטינים כבר הקריבו. יש פתרון אחד - מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, עם מנגנונים משותפים ושותפות אמיתית בביטחון, בכלכלה ובכל דבר. רק כך השלום יתממש".

גם רים סעוד חג'אג'רה, אם לשלושה שמתגוררת במחנה הפליטים דהיישה שליד בית לחם, מבהירה כי אין לצפות לפשרות מהפלסטינים: "הצד הפלסטיני ביצע ויתורים רבים, כמו למשל גבולות 67', לא יהיו עוד פשרות. כשהצד הישראלי יפסיק להרוויח מהאדמות והמשאבים של הפלסטינים, יוכל להיות שלום. אני מאמינה שבעוד עשר שנים כבר לא תהיה ברירה ולא יהיה פתרון אחר מלבד שלום, אבל אם ישראל לא תתפשר - זה לא יקרה".

מג'די עראודי, איש חינוך בן 61 שמתגורר בדורא, לא מאמין שתהיה פריצת דרך בקרוב: "אני לא חושב שיהיה שלום בחמש השנים הקרובות, אלא רק בטווח הרחוק - אולי עוד עשר שנים".

הפתרון לדעתו לסכסוך? דווקא לא שתי מדינות: "תהיה מדינה אחת שתושביה יהיו יהודים וערבים, ולכולם יהיו אותן הזכויות והחובות. כרגע ישראל לא תסכים לפתרון כזה, והמצב הבינלאומי לא מעודד את ישראל לקבל פתרון כזה. החלום למדינה פלסטינית מת, והרעיון של מדינה פלסטינית עצמאית נכשל. אין מה לדבר על שתי מדינות".

א', פעיל פת"ח בעברו ובכיר לשעבר בביטחון המסכל הפלסטיני שנמצא כעת בפנסיה ומתגורר באזור חברון, פסימי עוד יותר: "אני לא חושב שיהיה שלום גם בעוד עשר שנים, כי החברה הישראלית לא רואה בפלסטינים כשותפים או כבעלי זכויות. ישראל רק משתמשת בכוח. הפלסטינים בפועל ויתרו על כל מה שהם יכולים במסגרת הסכמי אוסלו, אבל נסכים לחילופי שטחים שבמסגרתם יועברו לישראל ההתנחלויות הגדולות". לדברי א' בן ה-55, "הסכם אוסלו הוא הבסיס. אני מאמין בפתרון שתי המדינות שכן זהו פתרון אסטרטגי, אבל אם הפתרון הזה לא יעבוד, אפשר לפתור את הסכסוך באמצעות מדינה אחת".

בניגוד אליו, ליילה א-שייח, אם לחמישה מבית לחם, מאמינה שמדינה אחת היא הפתרון - והיא גם אופטימית יותר ביחס לסיכוי לשלום: "אני חושבת שיהיה שלום כי זה הפתרון היחיד לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני לא חושבת שהצד הפלסטיני יוותר עוד, כי אין לו על מה לוותר. אני גם לא חושבת שצריך להיות פתרון של שתי מדינות, זה לא מתאים לאף אחד מהצדדים. צריכה להיות מדינה אחת משותפת לשני הצדדים, עם פרלמנט אחד משותף. אנחנו - הישראלים והפלסטינים - קשורים זה בזה".

ענבאווי הפעיל בעמותת "מחשבות של שלום" (Minds of Peace / أفكار السلام), שהיה בין אלו שיצרו ב-2006 את המגעים הראשונים בין ממשלת אולמרט לבין הנהגת חמאס כדי לסיים את משבר חטיפתו של החייל גלעד שליט, אמר בשיחה כי "החלום הוא מדינה פלסטינית מהים עד הנהר. אי אפשר להוציא את החלום הזה מהראש של האנשים".

הוא הדגיש כי הפלסטינים לא יוותרו בנושא ירושלים, אבל היו גם קולות אחרים. א', שישב בכלא הישראלי באינתיפאדה הראשונה, אמר כי "הפתרון בסוגיית ירושלים צריך להיות במסגרת מדינה אחת לכולם, כשלכולם תהיה האפשרות להגיע לירושלים. כיום בישראל יסרבו לפתרון כזה, אבל לפני 40 שנה בישראל התנגדו לאש"ף ולערפאת, ולאחר 20 שנה ישבו איתם בשולחן המשא ומתן. קשה לדבר עם יהודים על ירושלים, אבל אני משוכנע שבעתיד הם יתפשרו".

א-שייח, פעילה חברתית, סבורה כי "הפלסטינים יכולים לוותר על שליטה מלאה בירושלים, בתנאי שתהיה שליטה משותפת שבמסגרתה למשל שליטה פלסטינית על המקומות הקדושים למוסלמים. אם הישראלים רוצים שלום, הם חייבים להתפשר". עראודי אמר כי "הפלסטינים תופסים את ירושלים כלב הסוגיה הפלסטינית עקב קדושתה. אנחנו מאמינים שיש פתרונות בנוגע לשלטון על ירושלים, אך ירושלים היא חלק מהשטחים שנכבשו ב-1967 והיא צריכה להיות בירת המדינה הפלסטינית".

ומה לגבי רצועת עזה? ענבאווי מעריך שתקום מדינה שלישית ברצועה, חג'אג'רה משוכנעת כי "בלי עזה לא יהיה שלום", וגם א-שייח אומרת דברים דומים: "הרצועה היא חלק מהפתרון כי היא חלק מפלסטין. היא לא תישאר מבודדת לנצח. לא יהיה פתרון לסכסוך ללא הרצועה".

עראודי מאמין כי בסופו של דבר "ברצועה יחיו תחת השלטון שיקום ברמאללה. יהיה פתרון משותף לגדה ולרצועה", וגם א' בטוח כי "אם מוציאים את עזה מהמשוואה אז כל פתרון לסוגיה יהיה חלקי בלבד". אבל המשפט האחרון שלו משמעותי, ולא נשמע לרוב בפומבי מצד הפלסטינים: "בפועל, הבעיה היא עם הגדה ולא עם הרצועה. ישראל נסוגה מהרצועה לגבול הבינלאומי, אך היא עדיין שולטת בפועל בגדה".