שתף קטע נבחר

7 קלישאות ההורות שעדיף להימנע מהן

"עד החתונה זה יעבור", "אמא ואבא יודעים הכי טוב" ו"אם תתמיד בסוף תצליח" הן רק חלק מקלישאות שהורים אומרים. האם הן באמת עוזרות ומתי עדיף פשוט לוותר עליהן?

אנחנו שואפים להיות אותנטים מול הילדים ולפעמים מתפלקות לנו קלישאות, אבל אם נעצור רגע לחשוב על המסר שעובר לילדים, כנראה נימנע מהן בפעם הבאה.


שירי בכר, מנחת הורים ומרצה:

 

1. אמא ואבא יודעים הכי טוב

"כי אבא שלי הוא הכי בעולם", כמה מעצימה המחשבה שבעיני הילדים שלנו אנחנו הכי-הכי. סביר להניח שהיינו רוצים לחשוב שאנחנו באמת הכי-הכי עבורם - הכי חזקים, טובים, חכמים ויודעים הכול. במבחן המציאות, זה לא באמת כך. אין ספק שאנחנו רוצים עבורם את הכי טוב בעולם, אבל לא תמיד אנחנו יודעים הכול, ולפעמים אנחנו חסרי אונים, בדיוק כמוהם.

 

חשוב להכיר בזה ומרגיע להודות בזה, כי זה נותן לנו מקום להרהר ולהתלבט. זה נותן לגיטימציה לשאול, להתייעץ וללמוד, ונותן לגיטימציה לטעות. ואולי יותר מהכול, זה מאפשר לנו להתייעץ גם איתם, קטנים ככל שיהיו. לפעמים הילדים שלנו יודעים טוב מאיתנו מה נכון עבורם.

 

"כי אבא שלי הוא הכי בעולם" (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
"כי אבא שלי הוא הכי בעולם"(צילום: shutterstock)

 

2. עד החתונה זה יעבור

הילדים חווים מפח נפש, אכזבה, תסכול, צער? "עד החתונה זה יעבור", קלישאה שעונה על הצורך שלנו להכניס דברים לפרופורציה ולהתקדם, אבל יכולה לתת לילדים את ההרגשה שאנחנו לא מבינים, מתעלמים או מזלזלים בעוגמת הנפש שהם חווים ובצורך שלהם שהעניין יחלוף תכף ומייד. עד החתונה? זה עוד מלא זמן.

 

מנגד, זו גם יכולה להיות קלישאה נהדרת, כל עוד נאמרת במידתיות והומור, לצד תמיכה, עידוד וחיבוק, כי ההומור אופטימי, כי יש הבטחה לדד ליין, וסביר מאוד להניח, שגם הקטנטנים מבינים את המשל, ויודעים שלא יצטרכו לחכות כל כך הרבה זמן.

 

שיר דרור, עובדת סוציאלית קלינית (.M.S.W), מטפלת בילדים ובני נוער:

 

3. אמא יש רק אחת

אמירה נפוצה וקלישאתית משום שכיום יש מגוון רחב של משפחות אחרות - חלקן חד מיניות עם שתי אימהות, וחלקן חד מיניות עם שני אבות ובלי אימא כלל. באופן כללי בשנים האחרונות, קיימת מגמה הולכת וגוברת לתת מקום של כבוד לשני ההורים במשפחה, כשישנם. וכמובן שגם במשפחות במבנה המסורתי שבהן יש אם ואב, לא בהכרח התפקיד הטיפולי המרכזי הוא של האם.

 

4. אישה בונה אישה הורסת

אמירה ששמה על האישה את כל האחריות לתפקוד הבית והמשפחה, ונאמרת במיוחד במצבים שבהם נגרם נזק למשפחה, בדגש על אישה הורסת לכאורה. מחד, הדינמיקה המשפחתית היא תולדה של דפוסי הזוגיות, שעליהם אחראים שני בני הזוג, ומאידך לעיתים יש בן או בת זוג שתורמים יותר לדינמיקה שלילית, אבל אין המדובר בהכרח באישה, באותה המידה זה יכול להיות הגבר.

 

קראו עוד:

למה ילדים "חולי שליטה" מתקשים חברתית?

האם אתם הורים חרדתיים? כך תזהו

הדייט שיעזור לכם להבין את ילדיכם

 

5. אמא תמיד תשים את הילדים לפני צרכיה

אמירה גורפת, מכלילה שמתייחסת לאימהות כאל המרכיב המרכזי או היחיד בזהותה של האישה. כיום, כשנשים מגשימות את עצמן במרחבי חיים שונים של הורות, קריירה, זוגיות ופיתוח תחביבים, הרי שאמירה זו לא תמיד נכונה וגם לא תמיד מומלצת.

 

אחד החלקים ההתפתחותיים החשובים עבור הילד, הוא להכיר באימו כסובייקט נפרד עם צרכים משלה. אם, שמספקת את צרכי הילד, אבל בו בזמן גם ממלאת צרכים שלה, שלעיתים באים לפני הילד, מעודדת את תפיסת הנפרדות ואף מספקת מודל חיובי לילד כהורה לעתיד.

 

 

הדס שמואל, מטפלת באמצעות מוסיקה (MA), מומחית בהתפתחות ילדים (B.ED חינוך מיוחד):

 

6. אם תתמיד בסוף תצליח

התמדה היא מדד אחד מתוך כמה מדדים להצלחה. אחד החשובים אך מה אם הילד בחר ללמוד נגינה והוא לא מצליח לרכוש מיומנויות שיגרמו להצליח לנגן? מה אם לילד אין את הכישורים והיכולות המתאימות בתחום מסיבות שונות (קושי מוטורי, קושי קוגניטבי ועוד)? האם התמדה לבדה תגרום לו להצליח?

 

מחקרים הוכיחו שהתמדה היא אכן מדד חשוב להצלחה אך הוא אינו עומד לבדו, וגורם משמעותי ממנו אגב הוא מוטיבציה פנימית. כמו כן, הצלחה היא מדד אינדיבידואלי בעל מדדים משתנים. לפעמים להיות ברצף, למשל בחוג במשך שנה שלמה זו תהיה ההצלחה, ביחוד לילדים עם קושי להתחייב או להתמודד עם קשיים שונים שיכולים לעמוד מולם בחוג.

 

נכון שהתמדה ותרגול חשובים וכאמור נחשבים למדד הצלחה חשוב, אך כמו שאינשטיין אמר "אם תשוב ותעשה את אותו דבר, שטות יהיה לצפות לתוצאה שונה". למען הסר ספק, כדאי לדבר בשבחו של תרגול והתמדה בכל תחום, אך נכון יהיה להשאיר רווח לכך שלמרות ההתמדה, ככל הנראה יראה שיפור אך לא בהכרח הצלחה, בייחוד אם לא הוגדרה מהי מראש.

 

7. כשתראי אותו הכל יעבור

משפט שיכול להיות בעייתי מצד אחד משום שהוא אינו מעודד שימוש בכוחות פנימיים לנחמה, אלא ממתין למשהו חיצוני שיש בו תלות לשם נחמה או הקלה במצב לחץ. מצד שני, הוא כמובן מראה על משמעות האוביקט או האדם לו מצפים עבור האיש או הילד שנמצא במצוקה. בנוסף, הוא נושא תקווה גדולה ואחריות על דבר שאינו בשליטתנו. מי אמר שכאשר אפגוש מישהו לו אני מצפה הכול יעבור או שהוא יהיה באותו רגע נכון עבורי, כלומר, מה שאני מצפה ממנו?

 

בשעת מצוקה ממליצה לשקף את הרצף שהביא לתחושה הלא נעימה - "לא קיבלת את... והתחלת לבכות", ולהרחיב את נקודת המבט ואת אפשריות ההתמודדות ללא תלות חיצונית, על מנת לחזק את היכולות להתמודדות עם האתגר הבא לאחר סיום המשבר הנוכחי.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
האמת עדיפה על קלישאות
צילום: shutterstock
מומלצים