שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    האם אתם הורים חרדתיים? כך תזהו

    לצד השמחה וההתרגשות של תינוק חדש במשפחה, מגיע גם "שק" של דאגות שחלקן לגיטימיות ומוצדקות, אך לפעמים חרדה של ההורים עלולה לפגוע בבטחונו של הילד. מהם הסימנים שהדאגה מוגזמת ומה אפשר לעשות עם זה?

    מי מאיתנו ההורים לא רוצה לגדל ילד מוצלח, מלא בביטחון עצמי ומאושר? מי מכם ההורים לא מייחל לכך שילדיו יהיו הישגיים, מובילים, ויהיה מוכן לעשות כמעט הכול על מנת שזה יקרה? סביר להניח שרובכם. כך גם חשבו והאמינו הוריו של עומרי (שם בדוי), כשהסבירו בכאב רב את הקושי בו הם נתקלים עם בנם.

     

    אמו של עומרי האמינה בו והרעיפה עליו אהבה עד אין קץ. הוא היה בנה הבכור ועל פי ראייתה היה אמור לגדול ולהפוך לאדם בטוח ויציב. גם אביו של דאג לטפח ולהעשיר את בנו, החל מחוגי העשרה וספורט וכלה בחוויות משותפות וטיולים משפחתיים למקומות שונים ומגוונים בארץ ובעולם.

     

    הורים (צילום: sjutterstock)
    ההורים מייצרים לעצמם תסריט בראש(צילום: sjutterstock)

    על פניו, הוריו של עומרי דאגו לו הן ברמה הפיזית, המנטלית והן ברמה הרגשית, והשתדלו לתת לו את הפלטפורמה הבטוחה והנכונה ביותר לצמיחתו. אולם, לצד ההשקעה בבנם, החלה אט אט לבצבץ אצל הוריו מנה גדושה של חשש וחרדה: "האם הוא מספיק חברותי ומקובל בכיתה?", "האם הוא מצליח להתבלט לימודית?", "האם הוא מאושר?" ו"למה הוא חזר מיום הלימודים מסוגר וזעוף? האם יש משהו שאנחנו לא יודעים?" וכך, במעין מחול אינסופי של דאגות החלו הוריו של עומרי להבנות חרדות בעודם מייצרים בראשם תסריטים.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    בניגוד מוחלט לרצונם לטפח בילדם יציבות וחוסן, כדרכם של תהליכים פסיכולוגים בהם ילדים מושפעים מהוריהם, העבירו אט אט הוריו של עומרי אל בנם חרדה והססנות שכרסמו באיטיות אך בנחישות עמוק אל תחושותיו.

     

    מהי חרדה אצל ההורים?

    מרגע לידתנו כהורים, לצד ההתרגשות, השמחה והסיפוק שבגידול ילדינו, נברא יחד עם ילדנו גם "שק" עיקש וגדוש של דאגה ואחראיות. תפקיד ההורות דורש משאבים רגשיים ומנטליים עצומים ופעמים רבות ההורות מביאה איתה גם דאגנות וחשש. החל מגיל צעיר ניתן לשמוע בגינת המשחקים חרדה שנשמעת: "אל תרוץ! תיזהר! זה מסוכן!", "אל תקפוץ או תטפס כי את/ה עלול/ה ליפול".

     

    בגילאי היסודי ניתקל במשפטים כגון - "למה את לא יוצאת להיפגש עם חברות? קרה משהו? את נראית לי מוטרדת", ובגילאי ההתבגרות החרדה ותחושת אובדן השליטה על ילדינו המתבגר מרקיעה שחקים והחרדות והדאגות מטפסות לגבהים חדשים בהם איננו עוצמים עין עד שאנו שומעים את המפתח מסתובב במנעול הדלת בשעה שילדינו המתבגר חוזר הביתה באישון לילה.

     

    הורים (צילום: sjutterstock)
    "קרה משהו? את נראית לי מוטרדת"(צילום: sjutterstock)

    דוגמאות אלה הן ביטוי לדאגות הוריות שחלקן לגיטימיות ומוצדקות ואף במקרים מסוימים מייצרות רשת הגנה לילדינו, אך בחלק בלתי מבוטל של המקרים דאגנות היתר והחרדה של ההורה למעשה משיגות בדיוק את המטרה האחרת שעלולה לפגוע בילד ובבטחונו.

     

    הדאגה והחשש הם צורך אבולוציוני המובנה בנו כיצורים חיים וביצר ההורות שלנו על אחת כמה וכמה. העוללים הנולדים ללא יכולת להגן על עצמם הם בתחום אחריותנו ומפתחים אצל ההורה אחראיות וערנות לשמירה על ביטחונם. בנוסף, ישנם דפוסי התקשרות בין ההורה לילדו החל מרגע לידתו שמאופיין בשני המישורים: הראשון, דפוס התקשרות בטוח, והאחר דפוס התקשרות חרדתי ולא בטוח.

     

    קראו עוד:

    לעזור לילדים עם קשיים בוויסות החושי

    אולי די עם ההודעות השוטפות להורים?

    איך להשיג חינוך והישגים כמו בסינגפור

     

    דפוסי התקשרות אלו הם הפלטפורמה לתחושותיו של הילד בעולם ולרוב נמצא כי דפוסי התקשרות אלו יאפיינו גם את דור ההורים, דהיינו החשש והחרדה או לחלופין הביטחון והשלווה שהורה יעניק לילדו הם ביטוי של דפוס ההתקשרות אותו ספג ההורה מהוריו שלו. בנוסף לחיקוי ההתנהגותי המתואר כאן ישנם גם מאפיינים גנטיים וביולוגים. מחקרים אחרונים מעידים כי חרדה היא בעלת מרכיב תורשתי מובהק, כך שלילדים להורים חרדתיים יש סיכוי של 30% יותר להיות חרדתיים בעצמם ביחס לאוכלוסייה הכללית.

     

    סימני אזהרה לכך שהדאגה הפכה לחרדה מוגזמת

    חרדה פעמים רבות היא ביטוי סובייקטיבי של ההורה למציאות אותה הוא וילדיו חווים, ולכן תחושות אלו הן אותנטיות ונחוות כראויות על ידי ההורה, אך יש לשים לב היכן עובר הגבול:

     

    1. איך אתם לעומת האחרים? לדוגמה, אם אמא חוששת שבנה יטפס על המגלשה וייפול זהו חשש לגיטימי ואף בעל סבירות, אולם יחד עם זאת שימו לב מה קורה מסביב, האם יש עוד ילדים בגיל של בנך על המגלשה? איך מגיבים ההורים שלהם?

     

    2. האם החרדה פוגעת בתפקוד של ילדכם? האם כתוצאה מהחרדה שלכם ילדכם הופך לנמנע יותר? לחרד בעצמו? האם כתוצאה מהחרדה ההורית הילד לא משתתף בפעילויות חברתיות, בטיולים כיתתיים או לחלופין נמנעת ממנו האפשרות להיות חלק מקבוצת בני גילו?

     

    הורים (צילום: sjutterstock)
    אל תאשימו ואל תשפטו את ההורה החרד(צילום: sjutterstock)

    3. האם החרדה פוגעת בתפקוד האישי שלך? לעיתים ישנה פגיעה בתפקוד אחד ההורים. הפגיעה באה לידי ביטוי בקושי של ההורה לשחרר, חוסר יכולת להשאיר את הילד אצל סבא או סבתא, חוסר היכולת לשים את הילד במסגרת גן או פעוטון ובכך לפגוע בתעסוקה, חוסר יכולת לישון ללא הילד ועוד. החרדה אף עלולה להכניס את ההורה למתח ולדיכאון.

     

    4. האם החרדה פוגעת בתפקוד המשפחתי? כאשר אחד מההורים מצוי בחרדה גם התפקוד המשפחתי נפגע, הדבר מתבטא בפגיעה באינטימיות בין בני הזוג. כמו כן, לעיתים החרדה היא סביב ילד אחד בלבד ואז הילדים האחרים נפגעים מהיעדר נוכחות הורית. לעיתים החרדה מגיעה בתצורה של היעדרות או הימנעות מפלג אחד של הצדדים במשפחה, דבר המגביר מתיחות וקונפליקטים משפחתיים.

     

    מה עושים?

    ראשית זכרו כי הורה חרדתי הוא הורה שכוונותיו ורצונותיו טובים, ולכן:

     

    • לא להאשים ולא לשפוט: לא את עצמכם, במידה ואתם החרדתיים ולא את בן או בת הזוג במקרה והחרדה נוכחת אצלם. היו סבלניים נוכח הסיטואציה ונסו להעלות למודעות את הקיצוניות שבחשיבה או בהתנהלות.

     

    • נסו לקבל פידבק מהסביבה: הביטו סביב על סיטואציות דומות, בחנו האם התגובות שלכם או של בני זוגכם קיצוניות או מותאמות לתגובות האחרים.

     

    • שתפו ומצאו קבוצת שווים: חפשו הורים נוספים הקרובים לסטטוס בו אתם וילדכם נמצאים, שתפו אותם בקושי ובחרדה והעלו מולם את הדילמות שלכם. לא פעם כאשר יש קבוצת תמיכה הדומה לכם, היא מאפשרת שיח כן ופתוח והתבוננות שוויונית ואמיתית בסיטואציה העדינה של הורות.

     

    • עזרה מקצועית: כאשר הקושי מתעצם וישנה פגיעה בתפקודים או לחלופין פגיעה בתפקוד הילד, יש לפנות להדרכה הורית ולעזרה מקצועית על מנת לקבל כלים להתמודדות.

     

    • במקרי קיצון בהם הפגיעה רבה בהורה, בילד ובחיי המשפחה, ניתן לפנות גם לטיפול תרופתי אנטי חרדתי על מנת להקל על סבלם ופגיעתם של כל המעורבים.

     

    מרגע הולדת ילדינו, נולדת יחד עימם גם אחראיות הטומנת בחובה חשש ודאגה אינסופיים, זהו חלק ממסע ההורות ונדבך עמו עלינו להתמודד. עם זאת, במקרים מסוימים רב הנטל הרגשי על כתפי ההורה והדאגה הופכת לחרדה ופוגעת ומשתקת הן את ילדינו והן אותנו. במקומות הללו חשוב לעצור לרגע, להתבונן ולהעלות למודעות את הכתוב כאן.

     

    הכותב הוא מומחה בטיפול התנהגותי קוגניטיבי (M.S.W) ומדריך מוסמך

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: sjutterstock
    שימו לב - האם החרדה פוגעת בתפקוד המשפחתי?
    צילום: sjutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים