הבעיות ברעיון החנינה לנתניהו
עסקה שתפטור את רה"מ ללא משפט יכולה להתבסס על קו 300 ולקבל השראה מהחנינה לניקסון, אבל היא תהווה אפליה מול הנאשמים האחרים בפרשות
לאחרונה שבה לדיון הציבורי האפשרות שנשיא המדינה יעניק לראש הממשלה בנימין נתניהו חנינה מכתבי האישום התלויים כנגדו בתמורה לפרישתו מהחיים הפוליטיים. מעבר לסוגיות הפוליטיות והמוסריות ביחס לעסקה זו, עולות השאלות האם ישנה היתכנות משפטית לעסקה מסוג זה, והאם היא תעמוד במבחן העתירה לבג"ץ? שתי פנים לסוגייה זאת: הראשונה, האם יש לנשיא המדינה סמכות לחון אדם בטרם הורשע בדינו? השנייה, האם נתקיימו התנאים למתן חנינה למי שלא הורשע, בהנחה שסמכות כזו קיימת?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בכל הנוגע לשאלת הסמכות, "חוק יסוד: נשיא המדינה" מעניק לנשיא את הסמכות "לחון עבריינים". בפסיקה התעוררה השאלה אם היא כוללת גם סמכות להעניק חנינה לאדם טרם הרשעה בבית משפט; כלומר, אם גם מי שלא הורשע בדין יכול להיות מוגדר "עבריין" לצורך סמכות החנינה.
השאלה התחדדה והוכרעה על רקע העתירות שהוגשו כנגד החנינות טרם משפט שהעניק נשיא המדינה חיים הרצוג לבכירי השב"כ בעקבות מעורבותם בפרשת "קו 300" בשנות ה-80. הנשיא הרצוג הצדיק את מתן החנינה ומניעת העמדתם לדין של אנשי הארגון על רקע חשש שייאלצו לחשוף סודות ביטחוניים במהלך המשפט. כמו כן הוא סבר שיש לתת חנינה טרם משפט "מתוך מטרה לסיים את מחול השדים סביב הפרשה ולמנוע פגיעה קשה נוספת בשרות הבטחון הכללי".
כנגד החלטת הנשיא הרצוג הוגש בג"ץ, ובפסק הדין נחלקו הדעות ביחס לסמכות נשיא המדינה: דעת הרוב מפי נשיא העליון מאיר שמגר והשופטת מרים בן-פורת סברה שיש לנשיא סמכות לחון אדם טרם משפט. דעת המיעוט מפי השופט אהרן ברק התנגדה, בטענה לפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות, והאפשרות הבלתי ראויה של הנשיא להתערב בהליך שיפוטי תלוי ועומד.
ביחס לתנאים שבהם ניתן להעניק חנינה לפני משפט קבע הנשיא שמגר כי יהיה זה במקרים קיצוניים ונדירים ביותר, שבהם עולים אינטרס ציבורי עליון או נסיבות אישיות קיצוניות ביותר, ואשר בהן לא נחזה פתרון סביר אחר. רק במקרה שכזה, סבר, ניתן להצדיק התערבות מוקדמת של נשיא המדינה במהלך הרגיל של סדרי המשפט. השופטת בן-פורת ציינה כי השימוש בסמכות החנינה טרם משפט חייב להיות "נדיר ביותר" לאחר ששוקלים את חומרת העבירות מול אינטרס ציבורי משמעותי אחר.
על רקע זה, ביחס לעסקת "חנינה תמורת פרישה" לנתניהו, יש לקחת בחשבון שני נושאים: ראשית, הנשיא ריבלין יצטרך להצדיק את החנינה החריגה באינטרס ציבורי עליון ביותר כגון יציאה מהמשבר החוקתי שאליו נקלענו, מניעת מערכת בחירות רביעית ומניעת פגיעה קשה במערכת המשפט. כלומר, האקט הנשיאותי החריג יהיה למען מדינת ישראל, ולא למען נתניהו.
הוא יוכל להיתלות בתקדים של נשיא ארה"ב ג'ראלד פורד, שהעניק חנינה טרם משפט לנשיא שקדם לו ריצ'רד ניקסון בגין מעורבותו בפרשת ווטרגייט. פורד הצדיק את החנינה השנויה במחלוקת בצורך להימנע מהמשך פגיעה במוסד הנשיאות, וטען שלאחר התפטרות ניקסון יש לשוב ולעסוק בבעיות האמיתיות של ארה"ב בכלכלה ובביטחון. פורד הדגיש שהחנינה לא מכוונת כדי לסייע לניקסון אלא לארה"ב כולה.
הנושא הנוסף שיכול להקשות משפטית על חנינה כזאת הוא מעורבותם של נאשמים נוספים בפרשות, שאינם אישי ציבור. ככל שתינתן חנינה לנתניהו תעורר בעיה קשה של פגיעה בשוויון ביחס לשאר נאשמים המצויים עמו בכתבי האישום. יהיה קשה מאוד להצדיק מתן חנינה טרם משפט לבני הזוג אלוביץ' ולנוני מוזס, וככל שלא תינתן להם החנינה יהיה בידם טיעון משפטי משמעותי לאפליה שיכול להוביל להתערבות בג"ץ במתן החנינה לנתניהו.
- מתן גוטמן הוא דוקטור למשפטים מאוניברסיטת בר אילן, מומחה למשפט חוקתי ומינהלי, ומרצה מן החוץ במרכז הבינתחומי הרצליה. בשבע השנים האחרונות שימש ראש מטה משרד מבקר המדינה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
