לפיד ויתר על הרוטציה, לא על ראשות ממשלה
השאיפה לעמוד בראש הפירמידה היא הורמונלית ולא אינטלקטואלית. הצעד של יו"ר כחול לבן מראה שהילד הפך למבוגר אחראי עם סבלנות של מרתוניסט
יאיר לפיד עם בני גנץ(צילום: שאול גולן)
יאיר לפיד עסק בצעירותו באגרוף תאילנדי, ספורט אכזרי למדי שבו אפשר להכות ביריב הן באגרופים והן בבעיטות. בגיל 26 הוא התמודד נגד צדוק כהן, שכונה "טייסון", על שם המתאגרף האמריקני הידוע. בסרטון של האירוע, שהפך מאז לקאלט, נראה כהן מסתער על לפיד וחובט בו קשות עד שנפל לקרשים. הפוליטיקאי לעתיד קם והמשיך להילחם עד שהופל שוב. לפיד לא ויתר, קם והסתער פעם נוספת על יריבו, אבל הופל בפעם השלישית. ניסיונו לקום שוב נכשל משום ששבר צלע. הצפייה בסרטון יכולה לעורר רחמים על לפיד המובס, אבל אהוד ברק התרשם ממנו אחרת. "שימו לב לנחישות שלו ולחוסר נכונותו לוותר", אמר לאחר שצפה בו.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לפיד הודיע בשבוע שעבר שהוא מוותר על הסכם הרוטציה בינו לבין בני גנץ בראשות כחול לבן. לכאורה המשמעות היא שהוא גנז את שאיפתו להיות ראש ממשלה, שעליה הצהיר בפומבי בעבר. אולם זאת לכאורה בלבד: הצעד שנקט דווקא יכול לקדם אותו בעתיד לתפקיד. הוא רכש במהלך הזה את התכונה החשובה ביותר הנדרשת ממועמדים לראשות ממשלת ישראל: אורך הנשימה של רצים למרחקים ארוכים.
כשלפיד החליט לעבור לפוליטיקה לקראת בחירות 2013, התעורר חשש מובן אצל בנימין נתניהו. הוא ידע לזהות בו מרכיבים שהובילו להצלחה הפוליטית שלו, בעיקר היכולת לייצר על המסך הקטן את הדמות שהאמריקנים מכנים "מראה הנשיאותי": שילוב של מי שעובר מסך, משדר כריזמה, יוצר חום אנושי, ובמקביל גם מקרין עוצמה פיזית. כלומר - מתאגרף תאילנדי, אבל חביב.
יש עתיד זכתה ב-19 מנדטים בבחירות 2013 ולפיד סומן כדבר הבא בפוליטיקה הישראלית, אז נתניהו טמן לו את מלכודת הדבש המסורתית והציע לו את תפקיד שר האוצר. כשאריאל שרון הציע לנתניהו ב-2003 לכהן כשר האוצר בממשלתו הוא התלבט. "התפקיד הזה הוא נשיקת מוות למי שרוצה לחזור ולהיות ראש ממשלה", אמר ליועציו.
שר האוצר הוא הוא האיש הרע של השלטון. במציאות הביטחונית של ישראל, מרבית התקציב הולך לצרכים צבאיים על חשבון נושאים חברתיים. המכהן בתפקיד הזה ראוי יותר לתואר "המקצץ הלאומי". נתניהו, בוגר מנהל עסקים בבית הספר היוקרתי MIT בארה"ב, זכה בדברי שבח של כלכלנים על מילוי תפקיד זה, אבל נפגע פוליטית מהשכבות החלשות בימין בשל הקיצוצים שערך. הליכוד בראשותו קיבל רק 12 מנדטים בבחירות 2006.
לפיד העדיף את תפקיד שר החוץ אולם נתניהו שיסה בו את הדודי-אמסלמים של אז, שאמרו בתקשורת: "הבטחת שתעזור למעמד הביניים, אז קח את האוצר". לפיד נאלץ לשמור על אמינותו ואיבד את דימויו. ללא שום ידע כלכלי הוא נאלץ להתמודד עם המשרד המקצועי ביותר בממשלה. כשכבר החל ללמוד את התפקיד ולהתנהל כראוי הוא פוטר בידי נתניהו וסומן ככישלון בדעת הקהל.
לפיד הפך ממי שטוען לראשות הממשלה למנהיג מפלגת אווירה. תנועות כאלו היו לא מעט במערכת הפוליטית - מד"ש דרך מפלגת המרכז ועד שינוי בראשות האב טומי לפיד. את כולן נשאה הרוח במהרה משום שמפלגות הנשענות על מצב רוח מסוים, מתפוגגות כשהוא משתנה. יש עתיד ספגה מכה בבחירות 2015, אז קיבלה 11 מנדטים, אולם היא הוכיחה שהיא כאן על מנת להישאר. האיש שהיה בעיקר מנחה טלוויזיה בעברו, הפגין יכולת ארגונית פוליטית לא מבוטלת, הקים סניפים וגיבש קהל מצביעים יציב.
לקראת בחירות אפריל 2019 הבין לפיד שעדיין חסר לו המיצוב של מועמד מתאים לראשות הממשלה. נתניהו כפה סדר יום ביטחוני על המערכת הפוליטית ולא הייתה לו תשובה לכך. הוא היה זקוק באופן נואש לגנרל שישלים את החסר ביכולתו לכהן כמנהיג לאומי. ניסיונו לגייס את בני גנץ ליש עתיד נכשל ולפיד הסכים לכהן כמספר 2 שלו, אבל עם רוטציה בתפקיד ראש הממשלה.
זה נתפש כמשחק אגו, אבל לפיד היה ועדיין גורם מכריע בהצלחת כחול לבן. הוא סיפק את המנגנון לגנרלים חסרי הרקע הפוליטי, ובעיקר את הניסיון שרכש בהתנהלות שלו מול נתניהו. ראינו את זה במו"מ (לכאורה) על האחדות: גנץ וגבי אשכנזי הם אנשי צבא שעבורם העיקר הוא להשיג את המטרה והדרך להגיע אליה היא פחות חשובה. לפי הפרסומים הם היו מוכנים למתווה הנשיא, שלפיו נתניהו יכהן ראשון ברוטציה וייצא לנבצרות. לפיד התעקש על העיקרון שיש לעמוד במילתם כלפי הבוחרים.
הוויתור שלו על הרוטציה נעשה מטעמים טקטיים – לבלום את התעמולה של נתניהו שהתמקדה בו כמועמד לראשות הממשלה. בינתיים הוא צבר נכסים תדמיתיים נוספים. ילד הפלא לשעבר הפך למבוגר אחראי. אם גנץ ירכיב ממשלה לפיד יכהן כשר בכיר ויוכל לשפר את המאזן הביצועי ואת קורות החיים שלו.
בעידן שאחרי נתניהו יהפוך לפיד למנהיג הטלוויזיוני הבולט ביותר. יש לו הן את יכולת הארגון הפוליטית הנדרשת והן את הייצר והאמביציה. השאיפה לעמוד בראש הפירמידה הוא עניין הורמונלי, לא אינטלקטואלי. לצורך זה הוא ישתמש בעמידות והקשיחות שבאו לידי ביטוי בקרב שלו עם טייסון.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר ברוך לשם
מומלצים
