מנדלבליט חייב להתערב
קולות רבים ממליצים למערכת המשפט להשאיר לפוליטיקאים להכריע אם ניתן להטיל הרכבת ממשלה על נאשם בפלילים. זו גישה מוטעית ומסוכנת
היועמ"ש אביחי מנדלבליט ורה"מ בנימין נתניהו(צילום: רויטרס)
השבוע יידרש היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להשיב אם בכוונתו להביע עמדה בשאלה אם הנשיא יוכל להטיל על בנימין נתניהו להרכיב ממשלה בעודו נאשם בפלילים. בצד הדיון המהותי בשאלה מה אומר "חוק יסוד: הממשלה" בנושא זה, ובדרך שבה יש לאזן בין חזקת החפות לבין אמון הציבור בשלטון, עולה שוב ושוב טענה זו: את הפלונטר הפוליטי שנוצר עקב הגשת כתב האישום צריכה לפתור המערכת הפוליטית, והתערבות של היועמ"ש או של בית המשפט, שעלולה להוביל לסיום כהונתו של נתניהו, תגרום נזק כבד למערכת המשפט. אלא שלטעמי, הסכנות הטמונות באימוץ הטיעון הזה דווקא חמורות יותר.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ראשית, עצמאות מערכת המשפט מחייבת אותה לפעול במנותק משיקולים פוליטיים, לרבות שיקולים הקשורים למעמדה שלה עצמה. גם אם הטענה שלפיה ייגרם נזק למערכת המשפט אם תקבל החלטה בעניין נובעת מרצון להגן על המערכת, היא מובילה לאותה תוצאה שאליה מכוונים הגורמים המנסים להלך עליה אימים על מנת שלא תקבל החלטה בנושא.
התחמקות ממילוי חובה זו תפגע באמון הציבור במערכת המשפט לא פחות מקבלת החלטות לא פופולריות על ידה. על כן, אם הפרשנות המשפטית הנכונה של חוק היסוד מחייבת את העברת נתניהו מכהונתו, על מערכת המשפט להורות על כך גם אם הדבר יגרור פגיעה בדימויה.
שנית, הטענה שלפיה יש להשאיר את ההכרעה בידי המערכת הפוליטית מתעלמת מתפקידו הקלאסי של בית המשפט כמוסד המתקן עיוותים בזירה הפוליטית, הנובעים משיקולים אינטרסנטיים המובילים לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים. תפקיד זה הוא חלק מהאיזונים והבלמים בין רשויות השלטון, וזו הסיבה שבגללה בית המשפט מתערב לעיתים במינויים פוליטיים, פוסל חוקים (למשל חוקי הפטור מגיוס, המשרתים סקטור אחד על חשבון הציבור הכללי) ונאבק בשחיתות השלטונית.
העובדה שהמערכת הפוליטית נגררת בפעם השלישית תוך שנה לבחירות משיקולים שנחזים להיות זרים, הקשורים לאופן בו מבקש נתניהו לנהל את תיקיו המשפטיים או לזכות בחסינות מפני העמדה לדין, מצביעה על חשש ממשי לכשל במערכת הפוליטית, המוביל לפגיעה קשה באינטרס הציבורי הכללי.
זהו בדיוק המקרה שבו נדרשת התערבות בית המשפט, על מנת להגן על הנורמה הציבורית המתבקשת: נאשם בשחיתות לא יכול להמשיך לכהן בנסיבות שבהן הדבר פוגע קשות באמון הציבור בשלטון, או לפעול בניגוד עניינים ולתקוף את המערכות עליהן הוא מופקד.
גם מבחינה מעשית, ספק אם צודקים אלה הטוענים שמערכת המשפט תצא ניזוקה יותר מהתערבות בהמשך כהונתו של נתניהו מאשר מאי-התערבות. כל יום שבו נתניהו ממשיך לכהן כראש ממשלה כנאשם בשחיתות, מחליש את הלגיטימציה הציבורית של המאבק בשחיתות ומעודד יחס סלחני כלפי התופעה, וכל יום שבו ראש הממשלה מנצל את מעמדו על מנת לתקוף את מערכת המשפט, מוביל לשחיקה נוספת באמון הציבור בה.
בסופו של יום, על בית המשפט לפרש את חוק היסוד במנותק משיקולים הקשורים להגנה על מערכת המשפט, ואסור לו בתכלית האיסור לאמץ פרשנות מגמתית של החוק על מנת להגן על המערכת מפני נתניהו. אך שגוי גם הטיעון ההפוך, שלפיו על בית המשפט להימנע מלפרש את חוק היסוד ככתבו, כלשונו ולפי תכליתו משיקולים של הגנה על מערכת המשפט.
אימוץ הטיעון בדבר הצורך בהימנעות מערכת המשפט מהחלת הדין על השאלות המשפטיות המתעוררות סביב המשך כהונתו של נתניהו עלול לגרום לה גם להתנסות באכילת הדג המסריח של הפוליטיזציה של המשפט, וגם למצוא עצמה מגורשת מהעיר, בלי אמון הציבור.
- פרופ' יובל שני הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופ' מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה 16/12/2019 08:34
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' יובל שני
מומלצים
