שקרים, בלוקים וסטטיסטיקה. מילון הבחירות
הערבים לא נוהרים, אין מקום לארבעה בקוקפיט, אין באמת קולות צפים, הימין הרך הוא אגדה והבלוק הטכני הוא פיקציה. כל כזבי הקמפיין
בחודשיים הקרובים נשוב לימי מערכת בחירות, עם תשדירי תעמולה מיותרים, שלטי חוצות מכוערים, מבול של סקרים, עימותים והשמצות, אולפנים מיוחדים והמון מילים. כדי להישאר שפוי בימים של שפ"ב (שוב-פעם-בחירות), הנה מילון שימושי למונחים מטעים, אוקסימורונים וביטוים כוזבים שבהם נוצף.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
"בלוק טכני": שם קוד ל"אנחנו ממש לא סובלים אותם ונתפרק מיד אחרי הבחירות". זה איחוד קצר מועד שבו חובקים זה את זה שונאים מובהקים שנדחקים לברית זמנית. תשאלו את נפתלי בנט ואיילת שקד איך היה להתחבק עם בצלאל סמוטריץ'. כבר במוצאי יום הבחירות מיהר בנט לפרק את השותפות הטכנית, ללמדכם כמה הבלוק הוא לא באמת בלוק.
"הרביעייה בקוקפיט": אין קוקפיט בעולם שבו נדחסים ארבעה טייסים. אפילו באל על מזמן יש רק שניים בתא הטייס. כלומר, כשיש ארבעה בקוקפיט של כחול לבן, זה גם צפוף מאוד וגם כרוך בבעיות תפקוד קשות. הבעיות בקוקפיט כזה כמובן יתגלו רק בטיסה עצמה, אם אכן יופקדו הגאי המטוס בידי הארבעה.
"הערבים נוהרים": ביטוי חביב על ראש הממשלה בנימין נתניהו שהפך למטבע לשון והוא כמובן לחלוטין לא נכון. אזרחי ישראל הערבים אינם נוהרים להצביע, ולמעשה זה הסקטור שבו אחוז ההצבעה הנמוך ביותר: 49% בבחירות אפריל 2019 ו-59% בספטמבר. אלה אחוזים נמוכים יותר מאשר בעבר (למשל 63.5% בבחירות 2015) וכמובן נמוכים יותר בהשוואה למצביעים היהודים.
צפוף בקוקפיט. אשכנזי, גנץ, יעלון ולפיד(צילום: אלעד מלכה)
"ממשלת מעבר": נכון חלקית. זה במעבר אבל לא ממשל מתפקד. זו ממשלה שאינה מושלת, אינה מחוקקת, אינה מוציאה לפועל תוכניות שאליהן התחייבה ממשלה קודמת, מתעלמת מכל מצוקה ובעיה של החברה הישראלית. גם הכנסת במצב קטטוני דומה ולמעשה כל מה שהיא עשתה הוא להעלות את תקציב הבחירות של המפלגות.
"קולות צפים": הדימוי של מצביעים צפים באופן חופשי אינו מדויק. יש מתלבטים אך "אזור הציפה" שלהם מוגבל. הם אינם מתלבטים, למשל, בין בל"ד לליכוד, או בין אגודת ישראל למרצ. הם צפים בין מפלגות קרובות, ולכן אינם טרף קל לכל מפלגה.
"מדגם בחירות מייצג": אין כזה, כי מדגמי הבחירות הטלפוניים נתקלים בכ-95% מסרבים לענות. כלומר, הם מבוססים רק על אלה המוכנים לענות. וגם מבין אלה יש לרוב כשליש מתלבטים או לא יודעים. יתר על כן, מדגמים אלה אינם מטיבים לייצג אוכלוסייה חרדית, עולים, מיעוטים ועוד. מדגמים רבים נשענים על סקר אינטרנטי שמידת הייצוג בו לקבוצות שונות פגומה. אם תוסיפו לכך את הנשאלים המשקרים, לא ייפלא כי בכל מערכות הבחירות, אצלנו ובעולם, כושלים הסוקרים בתחזיותיהם.
"תעמולת הבחירות של הליכוד": אין דבר כזה. לפחות לא במערכות הבחירות האחרונות. יש תעמולה של בנימין נתניהו, אבל הליכוד שם הוא סטטיסט. ביבי הוא המוביל של הקמפיינים, הנושא היחיד של הקמפיינים והמנצח (לא תמיד) של הקמפיינים. זהו תמיד קמפיין אישי. ממוקד במנהיג ומשולל כוכבי משנה. "הנסיכים" נשלחו מזמן לבתיהם ודודי אמסלם או דוד ביטן הם לא ממש להיטי קמפיין בחירות.
"מצביעים אסטרטגיים": מיתוס שכיח על מצביעים שלא בוחרים במי שהם רוצים באמת אלא במסגרת תכנון מתוחכם שמים פתק עבור מישהו אחר מתוך שיקולים אסטרטגיים (הוא יחליש את האויב, הוא יצטרף אחר כך, הוא יהיה בגוש). אלה ללא ספק מצביעים מתוחכמים מאוד אבל באותה מידה נדירים מאוד. הבוחרים בישראל מצביעים בהתאמה לעמדותיהם ולא לפי משוואות של הסתברויות היפותטיות.
בנט ושקד במסע אחר הימין הרך(צילום: טל שחר)
"פרשן אובייקטיבי": כמעט ואין כזה. ברשתות החברתיות כל הפרשנים נותנים דרור לעצמם, מבטאים בחופשיות רבה את דעתם הפוליטית. אך גם מעל בימות התקשורת הממוסדת הפרשנים כבר מיצבו עצמם, מימין ומשמאל, והם בהחלט מייצגים אג'נדה סדורה ופרשנות שאינה חפה מעמדות אישיות. וזה נכון לגבי עמית סגל מול אמנון אברמוביץ', יעקב ברדוגו, רינו צרור, חיים לוינסון, קרן נויבך או אראל סג"ל ורבים אחרים.
"איום ביטחוני קרוב": אמצעי מקובל להשגת איחוד בין מפלגות, ממשלת אחדות, גוש חוסם או אפילו "בלוק טכני" (ע"ע). האיום אינו כל כך ביטחוני אלא יותר פרלמנטרי: בנימוק ביטחוני ניתן להפעיל לחץ משכנע על סרבני איחוד, כי מי יעז להתגרות בסכנה ביטחונית? ומאידך, זה הכשר נוח לחבור עם המשוקץ והמושמץ, לחבק את היריב השנוא מכל. פעם היה זה הטרור, אחר כך סוריה, החיזבאללה, חמאס ואיראן בתפקיד האיום הקרוב והשימושי כל כך.
- גבי וימן הוא פרופסור לתקשורת פוליטית באוניברסיטת חיפה ובמרכז הבינתחומי הרצליה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה 22/12/2019 09:09
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' גבי וימן
מומלצים
