שתף קטע נבחר

ביהמ"ש נגד סיווג ארנונה "אנכרוניסטי" בת"א

עסק לחיתוך פירות לחבילות שי שמוזמנות ברשת טען שהוא זכאי לתעריף מופחת בהיותו "בית מלאכה". העירייה התנגדה, אבל השופט חשב אחרת

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור על החלטת העירייה לסווג ארנונה של עסק לחיתוך ואריזת משלוחי פירות שהוזמנו באינטרנט כ"שירותים ומסחר", וקבע שהעסק זכאי לסיווג של "בית מלאכה" שהארנונה עבורו מופחתת. השופט חגי ברנר פסק כי סיווגי הארנונה האנכרוניסטיים לא מתאימים עוד לחלק מסוגי העסקים הפועלים כיום ולכן יש לבחון זאת באופן גמיש יותר.

 

חברת "אר.אס.אס. שיווק יינות ומזון" מפעילה אתר אינטרנט שמאפשר ללקוחות להזמין חבילות שי של פירות, שוקולדים ויינות. בשנים האחרונות היא החזיקה בנכס ברחוב המנוע בתל אביב שבו הוכנו המשלוחים על ידי פועלים שעסקו בחיתוך פירות, גילוף לצורות ואותיות, ואריזת החבילות שהוזמנו.

 

בשנה שעברה התגלעה מחלוקת בין החברה לבין העירייה בנוגע לחיוב הארנונה, שכן העירייה סיווגה את העסק כ"שירותים ומסחר" שהתעריף עבורו הוא 380 שקל למטר רבוע, ואילו החברה טענה שהסיווג הנכון הוא "בית מלאכה" שהארנונה עבורו היא 166 שקל למטר בלבד.

 

בערעור שהגישה החברה לבית המשפט, לאחר דחיית ערר בנושא, היא טענה כי בעסק אין לקוחות או קופה רושמת, לא מוכרים או משווקים בו סחורה, ומי שנמצא במבנה הם פועלים שעוסקים במלאכת כפיים. משכך, החלטת ועדת הערר אינה סבירה.

 

מנגד טענו העירייה ומנהל הארנונה כי הפעולה העיקרית של העסק היא קבלת הזמנות להכנת מגשי פירות ללקוחות, ולכן מדובר במתן שירות. לדבריהם הפעילות בעסק לא יוצרת מוצר חדש ומרכז הפעילות בו אינו יצרני.

 

אך השופט ברנר כתב כי "קביעתה של ועדת הערר לפיה לא הוכח שהמערערת מייצרת או מגדלת פירות בנכס ולכן פעילותה אינה בגדר 'מלאכה', מחמיצה את העיקר, ואינה מתמודדת כהלכה עם טענתה המהותית של המערערת, שלפיה חיתוך הפירות, עיצובם, גילופם ואריזתם באריזות שי עולה כדי 'מלאכה'".

 

הוא התרשם שהפעילות בעסק היא "בעלת אופי ייצורי מובהק" שצריכה להיות מסוגת כ"בתי מלאכה" ואינה מתאימה לסיווג של "משרדים, שירותים ומסחר". בפסק הדין צוין כי חלק מהסיווגים שעל פיהם פועלות הרשויות המקומיות אנכרוניסטי ולא מעודכן לדינמיות של חיי המסחר ולמאפיינים החדשניים של חלק מהעסקים. על כן, יש ליצוק להגדרות תוכן המותאם למציאות המודרנית ולא להיצמד ל"הגדרות מילוניות אשר במידה מסוימת אבד עליהן הכלח".

 

לגופו של עניין, השופט סבר כי מרכז הכובד של העסק אינו הענקת שירות ללקוחות, בדומה למשרד עורכי דין או רואי חשבון. המאפיין העיקרי שלו הוא עבודת כפיים שמתבצעת באמצעות פועלים מקצועיים כפי שמעידים צילומים של המקום, בהם נראים שולחנות עבודה, מכשירי חיתוך וציוד טכני.

 

לדבריו, עצם העובדה שהאריזות נמכרות ללקוח לא מצדיקה לסווג את העסק כמתן שירותים ומסחר, שהרי גם מפעל תעשייתי רשאי למכור את מוצריו מבלי לאבד את הסיווג התעשייתי. לפיכך הוא קיבל את הערעור והורה לעירייה לסווג את העסק תחת הקטגוריה של "בתי מלאכה". העירייה ומנהל הארנונה חויבו בהוצאות משפט של 20 אלף שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המערערת: עו"ד אלירן חליבה
  • ב"כ המשיבים: עו"ד שירה הרניב
  • עו"ד משה פרץ עוסק במיסים
  • הכותב לא ייצג בתיק
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Google Street View
עיריית תל אביב
צילום: Google Street View
עו"ד משה פרץ
מומלצים