טייקונים לא מתים, הם רק מתחלפים

נדל"ן מול מניות ואג"ח: מה עשו המדדים בעשור האחרון

מחליפים קידומת: סיכום עשור בכלכלה הישראלית

ב-2011 הגיעה המחאה החברתית עם מאות אלפים שמחו על יוקר המחיה. בסוף ההפגנה הוקמה ועדת טרכטנברג, שדנה בריכוזיות במשק והשפעתה על יוקר המחיה. שנתיים מאוחר יותר חוקק החוק לקידום תחרות וצמצום הריכוזיות.

נוחי דנקנר(צילום: אוראל כהן)

חוק הריכוזיות נועד להגדיר מי הם השחקנים הריכוזיים במשק הישראלי - אלו שהם בעלי השפעה מהותית על המשק - ולמנוע את ריכוז הכוח בידיהם. כך נדרשו בעלי שליטה שהחזיקו ביד אחת בחברה יצרנית (תעשייה, נדל"ן, שירותים וכדומה) וביד השנייה במוסד פיננסי גדול (בנק או חברת ביטוח) להיפרד מאחת משתי האחזקות. כן נדרשו אותם טייקונים לפרק את הפירמידות הפיננסיות שהקימו ולשטח אותן.

פירמידה פיננסית איפשרה לטייקונים להשיג שליטה בחברות ציבוריות דרך גיוסי חוב מהציבור בשורה של חברות. למשל: אי-די-בי אחזקות של דנקנר שלטה באי-די-בי פיתוח ששלטה בדיסקונט השקעות, ששלטה בשופרסל ובסלקום. עם מעט כסף מהבית והרבה מהציבור, דנקנר השתלט על החברות. המשבר הגלובלי, המחאה החברתית וחוק הריכוזיות הביאו לנפילת טייקונים רבים. אך מי שהאמין כי זה סוף עידן בעלי השליטה הדומיננטיים התבדה, כשדור חדש של אנשי עסקים שחלקם לא היה מוכר עד לאחרונה, וחלקם היו בצללים של המשק הישראלי, קם ותפס את מקומם, כפרפראזה על הפתגם הידוע: "הטייקונים לא מתים. הם רק מתחלפים".

אדוארדו אלשטיין הוא איש עסקים יהודי שחזר בתשובה וחי בארגנטינה. הוא בעל פעילות ענפה בתחום הנדל"ן, והבעלים של קרסוד - מחברות החקלאות הגדולות בדרום אמריקה. פעילותו בישראל החלה ב-2013, כשנוחי דנקנר הציע לו להשקיע באי-די-בי, כדי לשפר את מצבה הפיננסי של הקבוצה. משותף הפך אלשטיין ליריב, ובסופו של דבר לאחר מאבק משפטי הוא רכש את השליטה באי-די-בי עם מוטי בן משה.

גם היחסים עם בן משה עלו על שרטון, ואלשטיין רכש את חלקו בקבוצה והפך לבעל השליטה היחיד. ההשקעה באי-די-בי נראתה חסרת היגיון כלכלי לאור חובותיה הכבדים, אך אלשטיין סירב להרים ידיים והזרים לה בשנים האחרונות מעל לשני מיליארד שקל. אי-די-בי כבר אינה אותו תמנון רב-זרועות השולט במשק, אולם זו עדיין קבוצה משמעותית בשוק ההון. נראה שלמרות הקשיים הרבים שהוא חווה, אלשטיין כאן כדי להישאר.

אדוארדו אלשטיין (צילום: מוטי קמחי)

 

נוחי דנקנר

חטא ההיבריס הוביל לקריסה

הביטוי "מאיגרא רמה לבירה עמיקתא" מעולם לא היה מדויק יותר כמו במקרה של נוחי דנקנר. בתחילת העשור עוד החזיק דנקנר בשורה של חברות מהבולטות במשק - מסלקום ושופרסל ועד כלל ביטוח. נוחי היה הטייקון בהגדרתו. אלא שחטא ההיבריס גרר אותו לטעויות עסקיות, שלצד גורמים חיצוניים כמו הרפורמה בשוק הסלולר והמחאה החברתית דירדרו את עסקיו.

קונצרן אי-די-בי התקשה להתמודד עם החוב הכבד, שעליו בנה דנקנר את האימפריה העסקית שלו. דנקנר ניסה לשמור על שליטה בקונצרן, אלא שהוא הלך רחוק מדי, ובהנפקת אי.די.בי אחזקות ביצע צעדים לא חוקיים, בגינם נפתחה נגדו חקירה, שאף הבשילה להרשעה ולעונש מאסר אותו הוא מרצה כיום. בתווך איבד דנקנר את השליטה בקונצרן לטובת אדוארדו אלשטיין במסגרת הסדר חוב והוא עצמו נאלץ להתמודד עם חובות אישיים גדולים שטרם פרע לבנקים.

דוד פורר

מתחת לרדאר הציבורי

דוד פורר, יליד תל אביב, אינו שם חדש במשק הישראלי. משפחתו היא מהאמידות בישראל, אך עד לשנים האחרונות הוא עצמו התנהל מתחת לרדאר הציבורי וגם היום מעטים ברחוב ידעו לזהות אותו. פורר הוא היו"ר ומהבעלים של חברת הפצת התרופות הפרטית ניאופרם, שהקימה משפחתו, ופעילה גם בתחומים כמו נדל"ן, היי-טק ועוד.

לפני כארבע שנים נכנס פורר להשקעה בחברת כלכלית ירושלים, שהייתה אז בשליטתו של אליעזר פישמן. החברה, שבינתיים מוזגה למבני תעשייה, אמנם מוגדרת כחברה ללא גרעין שליטה, אולם פורר הוא בעל המניות הגדול בה עם החזקה של קרוב ל-19%. את קפיצת המדרגה המשמעותית בעסקיו עשה פורר באחרונה כשהצטרף לגרעין השליטה בחברת בזק, ביחד עם קרן סרצ'לייט שרכשה את השליטה בקבוצת התקשורת הגדולה בישראל, שנשלטה עד לאחרונה ע"י שאול אלוביץ'.

דוד פורר

שאול אלוביץ'

טייקון תקשורת בחדר החקירות

את קפיצת המדרגה בקריירה העסקית שלו חייב שאול אלוביץ' לרגע שבו זיהה מוקדם את המגמות בשוק התקשורת והפך ליבואן של נוקיה, אז החברה השולטת בשוק הטלפונים הניידים. רכישת השליטה בבזק בתחילת העשור האחרון סימנה שיא מבחינתו, אך שנים ספורות חלפו עד שהמגמה התהפכה. אלוביץ' הסתבך עם חובות גבוהים לבנקים, והחל לנקוט פעולות שיאפשרו לו להחזירם, כשהריסת שני לוויינים בחברת חלל כמו גם הרפורמה בענף התקשורת פגעו ביכולת החזר החובות שלו.

עסקת בעלי עניין שביצע למכירת החזקותיו ביס לבזק, במטרה להניב לו מזומנים, התבררה בהמשך כבעייתית וגרמה לפתיחת חקירת רשות ני"ע, שהתפתחה לתיק 4000, בו הואשם אלוביץ' בעסקת שוחד מול ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם זה לא הספיק, בלחץ הבנקים המלווים, איבד אלוביץ' בשנה שעברה את השליטה באימפריית התקשורת שבנה.

שאול אלוביץ' (צילום: מוטי קמחי)

נתי סיידוף

הסבלנות השתלמה

סיידוף החל את דרכו כסוחר יהלומים, ונכנס לפעילות בשוק הנדל"ן במשבר בסוף שנות ה-80, אז החל לצבור את הונו בעיקר בפעילות זו, כשאת המשבר הפיננסי של 2008 ניצל לפעילות בתחום הפיננסי וההשקעות. אחרי שצבר הון לא מבוטל, החליט לפני כשלוש שנים לבחון כניסה משמעותית לשוק הישראלי. הוא ניסה לרכוש את כלכלית ירושלים, שנמכרה בגלל חובותיו של פישמן, את אפריקה ישראל מלב לבייב, ואת קבוצת יורוקום מהבנקים הנושים של אלוביץ'.

אלא שסיידוף הוא קודם כל איש עסקים, וסוגיית המחיר קודמת אצלו לכל. בסופו של דבר הסבלנות השתלמה, סיידוף ניצל את הרצון של שרי אריסון להיפטר מהשקעותיה המרכזיות בישראל, ורכש ממנה את השליטה בשיכון ובינוי לפני כשנה וחצי. נכון לעכשיו נראה כי השקעתו הראשונה בישראל התחילה ברגל ימין, ושווי החזקותיו בשיכון ובינוי יותר מהוכפל עד כה.

נתי סיידוף (צילום: אוראל כהן)

שרי אריסון

התאיידה מהתודעה הציבורית

לשרי אריסון יחסים מורכבים עם השוק הישראלי מאחר שהיא מרגישה הרבה פעמים שלא מפרגנים לה ולחזונה. ב-2003 היא עזבה למיאמי, אבל חזרה שנה לאחר מכן. חוק הריכוזיות אילץ אותה להיפטר מאחת מהחזקותיה, בנק הפועלים או שיכון ובינוי. אלא שאריסון החליטה להיפטר משתי ההחזקות בתוך מספר חודשים.

לאחר ששיכון ובינוי הסתבכה בחקירה בחשד לשוחד באפריקה, שהגיעה עד לאריסון שמצאה עצמה בחדרי חקירות, עם המלצה להעמידה לדין, היא מיהרה למכור את החברה לסיידוף ושלושה חודשים לאחר מכן החליטה להיפטר גם מהחזקתה בפועלים. בסופו של דבר היא הסתפקה במכירת המניות בבורסה.

לאריסון יש עדיין החזקה בבנק, אך היא כבר לא בעלת השליטה. האישה, ששלטה בבנק הגדול בישראל ובאחת מחברות הנדל"ן והתשתיות הגדולות, החליטה להתאייד מהתודעה הציבורית בארץ, ולהתמקד בהשקעות בחו"ל.

שרי אריסון(צילום: מוטי לבטון)

יעקב לוקסנבורג

בדרך לאפריקה

לוקסנבורג החל את דרכו כמנהל תיקים ופתח בהמשך בית השקעות. לאורך השנים ביצע השקעות פיננסיות שונות, כשלפני כ-20 שנה רכש את השליטה בלפידות חלץ, שהייתה בעלת זכויות לקידוח נפט ונהנתה בהמשך מההייפ סביב שותפויות הגז. לפני כ-15 הורשע לוקסנבורג בעבירות ני"ע ונענש בעבודות שירות, ובנוסף אולץ להתפטר מתפקידו כדירקטור בחברות שבהן הושקע. כמה שנים לאחר מכן הוא זוכה מאותן עבירות. בהמשך החליט לוקנסבורג לנצל נפילת טייקונים כדי להרחיב את עסקיו.

לפני כארבע שנים ניצל את נפילת אילן בן דב, והפך לבעל השליטה בסאני, יבואנית סמסונג. אולם את קפיצת המדרגה המשמעותית עשה לאחרונה: לוקסנבורג צפוי להשתלט על אפריקה השקעות, שהייתה בשליטת לב לבייב. זו אמנם לא האימפריה המלאה שהייתה של לבייב, אך היא כוללת בין היתר את דניה סיבוס ואפריקה מגורים.

לב לבייב

לא הצליח לבלום את הנפילה

לבייב החל את פעילותו העסקית בתחום היהלומים לפני 40 שנה, התפתח והתרחב עד שצבר הון רב. לשוק ההון הישראלי הגיע כשרכש את השליטה באפריקה ישראל לפני 24 שנה. ללבייב היה תיאבון להרחיב את פעילות החברה, בעיקר ברוסיה ובארה"ב, ובשיאה היא הגיעה לשווי של כ-30 מיליארד שקל.

אלא שמאז משבר 2008, שהכה גם בשוק הנדל"ן בארה"ב וברוסיה, נכנסה אפריקה ישראל לסחרור והתקשתה לצאת ממנו. לבייב לא הרים ידיים, עשה הסדרי חוב באפריקה ישראל והזרים לה מיליארדי שקלים. בשנים האחרונות התרופף הקשר שלו לישראל: ב-2007 הוא עבר ללונדון, ואז לרוסיה. באחרונה גם החליט לוותר על אפריקה ישראל, שהתפרקה מנכסיה. בנוסף, בשנה שעברה נפתחה נגד לבייב ומקורביו חקירה בחשד להברחת יהלומים במאות מיליוני שקלים. אלא שלבייב מתגורר ברוסיה, ולא ברור מה יעלה בגורל החקירה.

לב לבייב( צילום: ישראל ברדוגו )

מוטי בן משה

הגיע משום מקום והפך לשם דבר

כשמוטי בן משה החליט לפני כשבע שנים שהוא רוצה להשתלט על אי.די.בי במקום נוחי דנקנר, הרבה גבות הורמו בתהייה מי האיש הצעיר שאינו מוכר בשוק הישראלי ומהיכן הכסף שלו לרכישת הקבוצה? בן משה פעל באותה תקופה בעיקר בשוק הגרמני בתחום עסקי חיוב לקוחות (בילינג), וכך צבר את הונו, אך בשוק הישראלי ובמיוחד דנקנר פיקפקו ביכולות הפיננסיות שלו. שבע שנים אחרי, בן משה הוכיח לכולם שטעו.

בשנים הללו הוא הספיק להשתלט על אי.די.בי עם אלשטיין, אך גם להסתכסך איתו ולצאת מההשקעה בהפסד של כחצי מיליארד שקל. בן משה לא הרים ידיים ורכש בהמשך את השליטה בקבוצת אלון רבוע כחול, שחולשת על תחנות דלק ונדל"ן בהם קניון TLV. בזאת לא הסתיים התיאבון של בן משה, שניסה גם לרכוש את אפריקה ישראל אך לא הצליח, אבל נראה שהמילה האחרונה שלו במשק המקומי טרם נאמרה.

מוטי בן משה (צילום: אוראל כהן)

אליעזר פישמן החזיק עסקים רבים בישראל, ובראשם חברות נדל"ן, קמעונאות ותקשורת. הוא הרחיב את פעילותו בעיקר בזכות אשראי שמינף עוד ועוד. הייתה לו גם חיבה להשקעות במט"ח, שכבר סיבכה אותו בעבר עם הפסדים בלירה הטורקית. פישמן סחב חובות עתק במשך שנים, וגילגל אותם מחדש. מי ששם סוף למעגל הייתה רשות המסים שדרשה ממנו כ-200 מיליון שקל, וביקשה מבית המשפט להוציא נגדו צו כינוס נכסים לפני שלוש שנים.

אליעזר פישמן(צילום: מוטי קמחי)

אז החל להיחשף ולהתמוטט מגדל חובות העתק שצבר פישמן לאורך השנים, מעל שלושה מיליארד שקל, כשמולם נכסים משועבדים בפחות משני מיליארד שקל. החברות של קבוצת פישמן נמכרו, ומונה מנהל מיוחד לטיפול בחובות שהשאיר. הקופסה השחורה שנפתחה, חשפה את דרכי הפעילות של פישמן, עם טענות על משיכת כספים מהחברות באופן לא ראוי. במשפחה מכחישים, והתיק טרם התברר.