שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הראשון בלטביה אחרי השואה: בית הכנסת של האוליגרכים

    על פני כ-300 מטרים משתרע בית כנסת שנראה כמו מלון מפואר: הוא משקיף אל חופיה של עיירת הנופש הלטבית יורמלה, הרצפות מחופות שטיחים - והכיסאות מרופדים בקטיפה. בקיץ לא תמצאו בו מקום, אך בחורף פוקדים אותו יהודים בודדים, רובם עשירים מאוד - שחזרו ליהדות אחרי שנים של ניתוק

    בית הכנסת
    בית הכנסת "בית ישראל" ביורמלה, לטביה(צילום: כנען ליפשיץ)

     

    בקיץ עמוסים חופיה של עיר הנופש יורמלה, לשפת הים הבלטי, במשתזפים בבגדי חוף מעוצבים. גם כשהשמש שוקעת הם נשארים לבלות, לשתות ולרקוד סביב עשרות עמדות די.ג'יי הפזורות לאורך החוף. אך כשמגיע החורף - מתחילה הנטישה ההמונית. כמאה אלף נופשים שבים לבתיהם ומותירים את יורמלה נטושה כמעט לחלוטין. חמישים אלף תושבי הקבע של העיר פרושים על פני 100 קילומטרים רבועים של אזור חוף מיוער, אבל בלי התיירים, קשה לראות הרבה סימני חיים.

     

    <<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

     


      

    בין אם כעיר רפאים חורפית או כעיר הקיט של האוליגרכים, יורמלה הלטבית ודאי איננה הבחירה המתבקשת להקמת בית כנסת חדש. אבל זה בדיוק מה שקרה בשנה שעברה, כשבעיר המרוחקת כ-25 ק"מ ממערב לבירה, ריגה, נחנך בית הכנסת החדש הראשון בלטביה - מאז תקופת השואה.

     

    עוד קהילות בערוץ היהדות : 

     

    "בית ישראל" הוא בית כנסת מהודר שנועד לשרת את עשירי העולם דוברי הרוסית, ונחנך ביורמלה בקול תרועה רמה. הוא משדר אווירה של מלון מפואר: המבנה משקיף אל החוף, ומעוצב בהשראת הסגנון האדריכלי של בתי הכנסת האייקוניים של לטביה, שנבנו מעץ. הרצפות מכוסות בשטיחים פרסיים, הרהיטים כולם מעץ מלא והכיסאות מרופדים קטיפה. מארק וולפסון, אחד המתפללים הקבועים, מספר כי בקיץ עמוס מגרש החניה במכוניות יוקרה, "באופן שגורם לך להרגיש כאילו אתה במונקו". 

      

    חוף יורמלה בלטביה, ב-8 ביוני, 2005 (Jurmalastic/Wikimedia Commons)
    בקיץ אין כיסא פנוי בבית הכנסת. חוף יורמלה בלטביה(Jurmalastic/Wikimedia Commons)

     

    מגלים את היהדות מחדש

    בית הכנסת החדש הוא אבן דרך חשובה בתקומת הקהילה היהודית של לטביה, המונה כיום כעשרת-אלפים בני אדם. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו במדינה הקטנה שבין ליטא לאסטוניה, כ-90 אלף יהודים, אולם רק קומץ מזערי - כ-200 נפשות - שרדו את השואה. חנוכת בית הכנסת החדש היא גם עדות לקשר המתחזק ליהדות של דוברי רוסית רבים, שכמעט ולא ידעו דבר על דתם.

     

    אחד משלושת בתי הכנסת הנטושים ביורמלה שבלטביה, 29 באוקטובר 2019  (צילום: כנען ליפשיץ)
    אחד משלושת בתי הכנסת הנטושים ביורמלה שבלטביה(צילום: כנען ליפשיץ)

     

    עם נפילת הקומוניזם ואחרי שזכו להצלחה כלכלית וצברו הון - הקהילה מגלה מחדש את יהדותה. "עבורנו זו התפתחות עצומה", אומר דימיטרי קרופניקוב, לשעבר ראש הקהילה היהודית במקום, לקראת פתיחתו של בית הכנסת החדש, השלישי בלטביה כולה.

     

    לבד בבית הכנסת בשמיני עצרת

    עם חברי הקהילה העשירים ביותר נמנה מייסד בית הכנסת, יזם הנדל"ן והתוכנה עמנואל גרינשפן, יליד מולדובה. הוא עצמו החל לבקר דרך קבע ביורמלה כדי להשתתף בתחרות הזמר "גל חדש" - אירוע מוזיקה פופולרי מהעידן הפוסט-סובייטי, שייסד המוזיקאי הרוסי-יהודי, איגור קרוטוי, בשנת 2002. התחרות אמנם עברה לרוסיה בשנת 2014, אבל הביאה "אוכלוסייה יהודית גדולה מאוד ליורמלה מדי קיץ", מספר גרינשפן, המתגורר עם משפחתו במיאמי. 

      

    "הקהילה היהודית לעולם לא הייתה מתאחדת ללא בית כנסת. ולכן החלטתי לבנות אותו", גרינשפן מספר. הוא שכר רב אורתודוכסי במשרה מלאה, שמעון קוטנובסקי-ליאק, שהגיע עם משפחתו מישראל. למרבה האירוניה קוטנובסקי-ליאק, ששירת בעבר ביחידה מובחרת בצה״ל, מגיע ממשפחה ציונית מאוד שנאבקה בשנות ה-70 כדי לעזוב את לטביה, שהייתה אז עדיין חלק מברית המועצות, כדי לעלות לישראל.

     

    הרב שמעון קוטנובסקי-ליאק, מתפלל עם חברי הקהילה בבית הכנסת שלו  (צילום: כנען ליפשיץ)
    הרב שמעון קוטנובסקי-ליאק התגייס אף הוא(צילום: כנען ליפשיץ)

     

    "החוויה בשנה הראשונה שלי כאן הייתה מעורבת", הוא מספר. "בקיץ הייתה הרגשה של אופוריה, המקום היה עמוס מפה לפה ושררה תחושה שאנחנו בונים כאן משהו נפלא. ואז הגיע הסתיו, ולראשונה בחיי מצאתי את עצמי לגמרי לבדי בבית כנסת שומם, בשמיני עצרת".

     

    "לא קל למלא את בית הכנסת בחורף, זה מאבק של ממש, בדיוק כמו מציאת מקום פנוי בחודשי הקיץ העמוסים", מוסיף הרב קוטנובסקי-ליאק, "האווירה הייתה ממש מדכאת, לפחות בהתחלה, כי אתה מתחיל לפקפק בעצמך, אבל מהר מאוד אתה מבין שזו בעצם הזדמנות לקבל זמן איכות עם כמה מאות היהודים שמתגוררים כאן גם בחורף". כעת מנסה הרב להשיג מימון והיתרים כדי להפוך את המבנה למרכז קהילתי עם מקווה.

     

    קוספין: "הקמת הבית כנסת - סימן שנשלח משמים"

    לפני השואה התגוררה ביורמלה קהילה יהודית קטנה שמנתה רק כמה מאות בני אדם, ובכל זאת היו בה שלושה בתי כנסת - צורך חיוני בעיר שמשתרעת על פני 25 קילומטרים של קו חוף. אחד מהם הוא מבנה גדול – אחד מכמה מאות בתי כנסת מעץ, שעומדים נטושים ומרקיבים ברחבי לטביה. המבנה הוחזר לידי הקהילה היהודית של יורמלה, אך לעת עתה חסר המימון הדרוש כדי לשפץ אותו - מיזם יקר שעשוי לעלות מיליוני אירו משום שהמבנה הוא אתר לשימור.

     

    בית הכנסת היחיד והעצום, המשתרע על פני 300 מ"ר ומחופה עץ יוקרתי, מאכלס בחורף אך קומץ של מתפללים, רובם גברים, המניחים בצד לרגע את כוסות הקפה והתה החם שלהם - ומנסים להסתדר עם התפילות שאפשר לומר ללא מניין.  

     

    יבגני קוספין, בנו בנימין ואשתו אנז'ליקה  (צילום: כנען ליפשיץ)
    יבגני קוספין, בנו בנימין ואשתו אנז'ליקה (צילום: כנען ליפשיץ)
     

     

    יבגני (או בשמו היהודי, חיים) קוספין (68), איש עסקים שעבר מריגה בשנת 2016, גדל במשפחה חילונית לגמרי ועבר ברית מילה רק בגיל 55. הקמת בית הכנסת במרחק הליכה מביתו החדש היה בעיניו "סימן שנשלח מבורא עולם להמשיך בדרך הזאת", הוא אומר. האיש הצרוד שאוהב להתלוצץ ומגלה חיבה יתרה לחמשירים, מרצין מיד עם תחילתה של תפילת השחרית. 

     

    השנה נולד לו ולרעייתו אנז'ליקה, שאינה יהודייה - בן בכור. "חשוב מאוד לשמור על קשר עם השורשים שלך ועם המסורת שלך", אומרת אנז'ליקה, בת למשפחה מוסלמית מאזרבייג'ן, שנוהגת להגיע לבית הכנסת. קוספין מספר כי יכול היה לנסוע לבית הכנסת "פייטב" שבריגה, כחצי שעה נסיעה מיורמלה - אלא שלצערו, רעיות שאינן יהודיות לא מתקבלות שם מתקבלות בברכה.

     

    מארק וולפסון (משמאל) ולב אוסטרובסקי משתתפים בשיעור יהדות בבית הכנסת  (צילום: כנען ליפשיץ)
    מארק וולפסון (משמאל) ולב אוסטרובסקי משתתפים בשיעור יהדות בבית הכנסת (צילום: כנען ליפשיץ)

     

    ערכו של בית הכנסת עבור קוספין הוא הרבה מעבר לנוחות גרידא. זה אמצעי חיוני להמשכיות: "אם אתה לא מביא לעולם בן יהודי, תפקידך הוא לנסות ולהביא לעולם נכד יהודי", אומר קוספין, ומוסיף כי הוא מייחל שבנו, בנימין, יגדל כיהודי ויתחתן עם אישה יהודייה.

     

    "בית הכנסת הוא חלק מהחיים שלנו"

    אלכסנדר וטשטין (36) עבר לבית חדש במרכז יורמלה כדי להיות קרוב יותר לבית הכנסת, שבו לומדת אשתו יהדות כהכנה לגיור שלה בישראל. "גדלתי כל חיי בלי בית כנסת או קשר כלשהו ליהדות", אמר וטשטין, מנהל לוגיסטיקה בנמל ריגה, שנולד ביקטרינבורג שברוסיה. "לכן כשנפתח כאן בית הכנסת, עברנו לגור במרחק הליכה כדי שיהיה חלק מהחיים שלנו, חלק מהשבת שלנו".

     

     4. אלכסנדר וטשטין מתפלל בבית הכנס  (צילום:כנען ליפשיץ)
    אלכסנדר וטשטין מתפלל בבית הכנסת (צילום:כנען ליפשיץ)

     

    מתפלל קבע נוסף הוא לב אוסטרובסקי, ניצול שואה בן 83 וידוען של ממש בלטביה, בזכות הקריירה שלו ככוכב כדורגל, שחיין ומייסד שותף של תחרות הזמר "הגל החדש".  "זה בית כנסת יוקרתי", אמר אוסטרובסקי, "אבל האמת היא שאחרי כל מה שעבר כאן על העם היהודי, לא משנה איזה מן בית כנסת תקימו כאן. עצם העובדה שהוא קיים - זה מה שחשוב".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים