שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    עתירה: רוצה לרכוש מהמדינה שטח שיאפשר גישה לבית

    מזה שנים מנסה תושב דיר חנא לקנות חלקה בבעלות המדינה שמאפשרת לו גישה לביתו. בית המשפט הורה למדינה לדון בכך בהקדם

    בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קיבל לאחרונה את עתירתו של בעלי קרקע בדיר חנא שבגליל התחתון, והורה למדינה לבחון בהקדם את בקשתו לרכוש חלקה הגובלת בביתו, ומשמשת מעבר אליו. השופטת ברכה בר-זיו ביקרה את המדינה על כך שבמשך שנים הוא מתחמקת מלדון בנושא, וכינתה את התנהלותה "בלתי ראויה".

     

    מדובר בשטח גדול בבעלות המדינה שכ-70 מ"ר ממנו גובלים בחלקת העותר ומשמשים למעבר לחלקה שעליה בנוי ביתו. בצדו השני של החלק הגובל נמצא כביש. בעבר קיבל העותר חלקת בנייה, שבו מסומן השטח בבעלות המדינה כדרך הגישה היחידה לחלקתו, וכן כי חלקת המדינה ניתנת לניצול רק על ידי העותר ומשפחתו.

     

    לפני כחמש שנים הוא פנה למדינה בבקשה לרכוש את החלקה הגובלת, אולם בקשתו נדחתה. בעקבות זאת הוא הגיש ב-2015 וב-2017 שתי תביעות נגד המדינה. הראשונה נמחקה בהסכמת הצדדים, לאחר שנאמר כי הוסכם במסגרת פשרה משנת 2016 שהמדינה תטפל בבקשת העותר ותבחן אותה ללא דיחוי.

     

    גם בהליך השני המדינה ביקשה ארכות שונות ו"סחבה" את העניין, ולאחר מכן התקבלה בקשתה לדחיית התביעה על הסף בשל חוסר סמכות של בית המשפט המחוזי בהליך אזרחי לדון בהקצאת מקרקעין בפטור ממכרז – בקשה המצויה בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

     

    העותר טען כי מזה שני עשורים הגישה היחידה לביתו היא דרך חלקת המדינה, המהווה "שארית שטח" שנוצרה לאחר סלילת דרך על ידי הרשות המקומית. לפיכך הוא ביקש בעתירתו אחת משתיים: או שהמדינה תמכור לו את חלקתה ללא הליך של מכרז, או שתינתן לו רשות לעבור בשטח – מה שנקרא בעגה המשפטית "זיקת הנאה".

     

    המדינה טענה כי העותר פלש לשטח הגובל, וכי כבר ב-2013 היא התריעה על הפלישה. לגבי הפשרה עליה סוכם נטען כי העותר לא המציא את כל המסמכים הדרושים ולכן ב-2017 נדחתה בקשתו. לכן נטען שגם כיום יש לסלק את עתירתו על הסף.

     

    "מסקירת השתלשלות העניינים לעיל, עולה תמונה עגומה של התנהלות בלתי סבירה ובלתי תקינה של המשיבה, שמאז 2017 לפחות מסרבת להיענות לבקשת העותר להקצות לו זכות מעבר לקניינו ויתרה מזאת, מסרבת אפילו להשיב לעותר על פניותיו ולומר לו מה עליו לעשות על מנת שבקשתו לפחות תיבחן ותינתן לו תשובה עניינית לבקשתו," כתבה השופטת בר-זיו.

     

    השופטת הזכירה שהמדינה התחייבה בהסכם פשרה מ-2016 לטפל בבקשת העותר ולבחון אותה ללא דיחוי, אף שידעה כבר ב-2013 על הפלישה כביכול של העותר. יתרה מכך, השופטת הבהירה כי למרות החלטה קודמת במסגרתה הורתה למדינה להגיש רשימת מסמכים הנדרשים על ידה על מנת שתדון בבקשת העותר, הדבר לא נעשה.

     

    בנסיבות אלה נקבע כי "תשובת המשיבה הינה שרירותית ופוגעת בזכות יסוד של העותר – בקניינו – פגיעה שאינה מידתית ואינה ראויה". עם זאת, השופטת סברה שבשלב זה אין לבחון את הבקשה במקום המדינה לגופו של עניין. לפיכך היא הורתה למדינה לבחון את הנושא תוך 60 יום מרגע שיספק לה העותר את המסמכים הדרושים לכך. לנוכח התנהלותה הבעייתית, המדינה חויבה לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 40 אלף שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ העותר: עו"ד יוסף מוחמד
    • ב"כ המשיבה: עו"ד יוסף דאוד, פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
    • עו"ד אבי הורביץ עוסק בדיני מקרקעין
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים