שתף קטע נבחר

המזהם ייסגר! הצעד האמיץ של המשרד להגנת הסביבה

זוהי לא רק אחריותו, אלא אפילו חובתו של המשרד להגנת הסביבה, לסגור מפעל המזהם ללא הפסקה - כמו שקרה השבוע עם ההוראה להפסיק את ייצור הביטומן בקבוצת בז"ן במפרץ חיפה

המשרד להגנת הסביבה הודיע ביום חמישי על החלטתו להוציא צו סגירה להפסקת הייצור, האחסון והניפוק של ביטומן המיוצר בקבוצת בז"ן במפרץ חיפה. הצו יכנס לתוקף בעוד שלושה חודשים, לאחר היערכות המפעל והמשק. מדובר בהחלטה יוצאת דופן ותקדימית, ויש לומר גם אמיצה, כאשר מול עמדת המשרד עמדו חוות דעת נגדיות של משרדי התחבורה, הכלכלה והאנרגיה, וכאשר קבוצת בז"ן, המייצרת את הביטומן המשמש לייצור אספלט לכבישים ולאיטום, היא היחידה שמייצרת את המוצר בארץ.

 

בתי זיקוק במפרץ חיפה (צילום: אלעד גרשגורן) (צילום: אלעד גרשגורן)
בתי זיקוק במפרץ חיפה(צילום: אלעד גרשגורן)

 

זה לא עניין של מה בכך להחליט על סגירת פעילות במפעל, קטן כגדול, בטח כשמי שלוקח את ההחלטה הוא משרד ממשלתי. יש לכך השלכות מקומיות ולאומיות, מפגיעה בתעסוקה ועד ירידה בתשלומי מיסים. על אחת כמה וכמה אם מדובר במונופול המייצר "מוצר צריכה בסיסי" וחיוני למשק, שסגירתו יכולה לגרור מחסור ו/או עליית מחירים, ואולי אפילו לפגוע בחוסן הלאומי.

 

זה לא עניין של מה בכך, אך כשהמפעל מזהם, ולא סתם מזהם, אלא מזהם סדרתי, וכזה שפועל בניגוד לדרישות הרגולטוריות ולפעמים אפילו בניגוד לדרישות החוק, על אף שקיבל שוב ושוב הזדמנויות להפחית את השפעתו הסביבתית, יש משמעויות לא מבוטלות גם להמשך פעילותו. במקרה זה עומדת לנגד עיניו של המשרד להגנת הסביבה הפגיעה בבריאות הציבור, הפגיעה בסביבה הטבעית ואפילו האפשרות לחשיפה לתביעות של אזרחים, ארגונים ואחרים נגד המדינה. זה לא עניין של מה בכך, אך זוהי לא רק אחריותו, אלא אפילו חובתו של המשרד להגנת הסביבה, לסגור מפעל המזהם ללא הפסקה.

 

לייצר מבלי לזהם

הדרישות הסביבתיות שמשית המשרד להגנת הסביבה על התעשייה, שלא פעם הציבור הרחב טוען שאינן מחמירות דיין, גוררות טענות רבות גם מצד התעשיינים, המלינים על תקנים מחמירים ועל רגולציה משתנה. אולם לא פעם התעשיינים מוסיפים לקלחת גם איומים בפיטורים, בסגירת המפעל או בהעברת ההשקעות לחו"ל, ואפילו מגייסים את השיקול הלאומי והשיקול הביטחוני.

 

בבד בבד פעמים עולה גם הטענה כי אחרי הכל הציבור הרחב, שמתלונן או שעליו המשרד להגנת הסביבה מבקש להגן, הוא הצרכן של המוצרים שהתעשייה מייצרת. כלומר, במילים פשוטות, אם לא יהיה דלק איך תסעו? בצורה זו אותם התעשיינים מבקשים לייצר משוואה שמשמעה: אם אתם רוצים לקנות מוצרים וליהנות מהם, ועוד במחירים שווים לכל נפש, ובטח ובטח בעתות חירום, אתם צריכים לקחת אחריות ולספוג את הזיהום.

 

פרופ' עדי וולפסון (צילום: דורית תבור)
פרופ' עדי וולפסון(צילום: דורית תבור)

 

נכון, הפרדוקס הזה אינו פשוט, אך הוא משרטט משוואה לא נכונה וכזו שאסור להסכים לה. לדוגמה: אם מפעל מייצר תרופה מצילת חיים, אך בו זמנית מזהם ומוביל לתחלואה או לתמותה, באיזה צד של המשוואה עלינו לבחור? ובכלל, למה עלינו לבחור בין השניים? האם לא ניתן גם לייצר וגם לא לזהם? התשובה לשאלות הללו היא כן, אפשר להמשיך בייצור וגם למנוע את הזיהום, גם אם יש לכך משמעויות כלכליות או טכנולוגיות. ואם כל אלה לא מסתייעים בייצור מקומי צריך לחפש חלופות אחרות, למשל יבוא, גם עם העלויות יהיו גבוהות יותר, כי גם לחיי אדם יש מחיר.

 

המקרה של מפעל הביטומן בבז"ן הוא מקרה מבחן, כשהעובדות בשטח לא משתמעות לשני פנים ואין עליהן מחלוקת: מתקן ייצור הביטומן של בז"ן מזהם את האוויר, לא עמד בדרישות המשרד ולא עמד בלוחות הזמנים שהוצבו לו להתקנת מתקנים להסדרת הפליטות, עוד בשנת 2016. למה? לבז"ן פתרונים.

 

זהו מקרה מבחן, לא רק מפני שמדובר בפעם הראשונה שהמשרד החליט לסגור מפעל, ולא רק מפני שההחלטה היא נגד ההמלצות של משרדי ממשלה נוספים, אלא מפני שההחלטה הזה מנתצת את המשוואה שאפשר לייצר מוצר חיוני ולזהם, או שאפשר לזהם ולשלם, והקביעה הברורה היא שהמזהם יסגר. יתרה מכך, החלטה שכזו, שעוד תבחן עם הזמן ובטח תמשיך לדיונים בממשלה ו/או בבתי משפט, מחזירה את ההרתעה של המשרד מול התעשייה.

 

אפשר לומר שמדובר בצעד פוליטי ושלא ברור מה יהיה אחרי הבחירות, או בניסיון של המשרד להגנת הסביבה לשקם את תדמיתו ולהחזיר אליו את אמון הציבור, אבל כך או כך זהו צעד הכרחי.

 

בשולי הדברים, אך לא כל כך בשוליים, חשוב גם לראות את המכלול. בתקופה האחרונה, הן דו"ח מקינזי, שהזמינה המועצה הלאומית לכלכלה, הן תוכנית "מפרץ החדשנות" של רשות מקרקעי ישראל והן המשרד להגנת הסביבה, המליצו לסגור את תשלובת בתי הזיקוק בחיפה. יש לכך רקע סביבתי ארוך שנים, של זיהום מתמשך ואי עמידה בדרישות החוק, שהובילו למאבקים רבים כנגד החברה והמשרד, אבל יש לכך גם רקע כלכלי, כיוון שעם כניסת הגז הטבעי למשק-לתחנות הכוח לייצור חשמל ובעתיד גם להנעת מכוניות על גז או על חשמל - יהיה פחות ופחות צורך בתזקיקי נפט, דבר שמאפשר סגירת בית זיקוק אחד והישענות על בית זיקוק אחר באשדוד. ודרך אגב, גם שם יש סוגיות סביבתיות לא פשוטות.

 

אפשר גם לדבר על ההשקעות של בז"ן, בהגנות ובטכנולוגיות סביבתיות, ויש כאלה. ועל הקמפיין של הקבוצה שמציג ביצועים סביבתיים טובים יחסית לבתי זיקוק במערב אירופה, שנתמך לאחרונה על ידי השוואה שהציג המשרד בעצמו. אך כל אלה, כמו גם חריגות נוספות והליכים מנהלים משפטיים סביבתיים אחרים, ישפטו מעכשיו בראי ההחלטה החדשה של המשרד להגנת הסביבה.

 

ומילה אחרונה וחשובה. לא מזמן, השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, השתלח בפעילי ובארגוני הסביבה, לרבות באנשי מפרץ חיפה, וכינה אותם בורים ושרלטנים. ראוי היה שאלקין יזכור שלא רק שאותם פעילי הסביבה הם אלה שנפגעים באופן ישיר מהזיהום שנפלט מהתעשייה, אלא שללא המעקב שלהם אחר נתוני הניטור, היתרי הפליטה ועוד, וללא נחישותם, לא היה נסגר מפעל הביטומן של בז"ן.

 

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד " (פרדס, 2016).

 

תגובת בז"ן לצו של המשרד להגנת הסביבה: "קבוצת בז"ן תמשיך לפעול, כמיטב יכולתה, באחריות ובהתמדה לאספקת המוצרים הנדרשים לכלכלה הישראלית, בשגרה ובחירום. בז"ן תמשיך להשקיע משאבים משמעותיים במטרה לשמור על הסביבה, תוך עמידה בתקנים המחמירים ביותר בעולם המערבי. כפי שהצהיר המשרד להגנת הסביבה עצמו בחודש אוקטובר האחרון, השפעתה של בז"ן על הסביבה היא בין הנמוכות ביחס לכל בתי הזיקוק במערב אירופה. רק בשנת 2019 השקיעה קבוצת בז"ן כ-88 מיליון שקל באיכות הסביבה ותמשיך השקעה זו כדי להמשיך ולקיים תעשייה בטוחה, נקייה ואחראית".

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלעד גרשגורן
בתי זיקוק במפרץ חיפה
צילום: אלעד גרשגורן
מומלצים