שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    משקיע שוקע

    אנחנו משתמשים באותה מילה בשביל להגדיר את שניהם, אבל בין אחד שאוהב לגלוש ובין גולש אמיתי, אשכרה מפריד ים

    "תגיד, הבנות לא נכנסו איתנו?" (צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)
    "תגיד, הבנות לא נכנסו איתנו?"(צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)


     

    *חריקת תקליט. אתם בטח חושבים איך הגעתי לכאן, עם חולצה כחולה, רגליים באוויר וראש בתוך המים, צולל עם הגלשן לתוך גל  קר ומהיר שנשבר עליי לפני שהספקתי לעמוד. זה התחיל בבוקר אחרי הסערה הכי גדולה שהייתה פה בעשור האחרון, כשלקחתי את אחד הגולשים הכי טובים בארץ, יחד עם צוות צילומי גלישה של ‭ SwellConnection‬ויצאנו לחוף "הדרומי" בהרצליה, עם גלים של קצת יותר מחצי מטר ומשימה עיתונאית חשובה: לנסות להבין איך יכול להיות שהמילה "גולש" מתארת גם את מה שאני עושה וגם את מה שהוא עושה.

     

    בחולצה הלבנה: רותם סולרצ'יק, מעצב פנים ובעלים משותף של סטודיו ‭ ,37 ‬ יחד עם אשתו דנה. חוץ מהסטודיו, הם מגדלים שתי בנות, וגרים מספיק קרוב לים כדי שרותם יוכל לשמור על כושר בכל פעם שיש גלים. רותם זכה במקום השני בתחרות הגלישה "אנטי פרו" שנתיים ברציפות, ולמרות שהוא ‭ Free Surfer‬ (גולש שלא מתחרה בתחרויות מקצועיות) הוא אחד הגולשים הבכירים בתל אביב ב-‭20‬ השנים האחרונות.

    "וואלה, זה פלנקטון" (צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)
    "וואלה, זה פלנקטון"(צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)
     

     

    בחולצה הכחולה: אלעד בן דוד, עיתונאי והייטקיסט. התחיל ללמוד גלישה לפני פחות מחמש שנים וכותב פה על גולשים טובים ממנו ועל חוויות של הדרך שעשה. לא זכה אף פעם באף תחרות גלישה, והוא כנראה אחד הגולשים הכי פחות בכירים בכל חוף שאליו הוא מגיע.

     

    ‭7:00‬ בבוקר בחניה של החוף הדרומי בהרצליה. איגור "איגי" פטרנקו, צלם הגלישה שיתעד אותנו, מצלם אותנו כבר בהתארגנות. הוא צודק, כי אפשר לראות את ההבדל בין גולש צעיר לוותיק כבר בחניה: בדרך שבה הוא מורח שעווה על הגלשן, בתצפית על הגלים, בכניסה לחליפת הגלישה ובחיבור הרגוע הזה בין האדם לים. כלומר, בחיבור הרגוע של רותם לים. כשאני מסתכל על הגלים שהיום הזה זימן, אני ממש לא רגוע.

     

    נדב זוהר ודין חכימי מ-‭SwellConnection‬ מכינים קפה, ואנחנו מדברים על איפה ניכנס לים, מה הדגשים לתיעוד ואיך גולשים אחרים, בכל הרמות, יוכלו ללמוד משהו ממה שנעשה פה היום. אני מספר להם שבכתבות הקודמות שלי היו תמונות של גולשים יוצאים לביצועים משוגעים, והייתי צריך להסביר לאנשים שזה לא אני שמתעופף שם באוויר. ואז, להסביר לאותם האנשים איזה קשה זה להגיע לרמה כזאת.

     

    רוצים גליון בלייזר הביתה במתנה? לחצו כאן

     

    אני משחק כדורסל, אבל אני לא שחקן כדורסל. כשאני אומר לאנשים שאני משחק כדורסל, הם לא מדמיינים שאני מטביע, דופק שלשה עם הבאזר או עושה שינוי כיוון בקרוס-אובר בין הרגליים. בגלישה אין את הניואנס הזה. וכך יוצא שגם גולש בינוני כמוני שעושה את זה פחות מחמש שנים, וגם גולש מעולה כמו רותם שעושה את זה כבר יותר מ-‭30‬ שנה, זוכים לתואר "גולש". אז לקחנו את התובנה הזאת ויצאנו לים כדי לתעד בתמונות את הספקטרום הרחב של להיות גולש.

     

    על החוף, לפני הכניסה למים הקרים של דצמבר, אנחנו עושים מתיחות. גמישות וקואורדינציה הן שני חלקים חשובים בלהיות גולש, פשוט משום שהחיבור הזה בין האדם לגלים דורש גוף חזק ויציב, שיודע לעשות תנועות ארוכות ורחבות ותנועות קצרות ומהירות לפי הצורך. כבר בחוף, לפני שטיפה אחת של מים פגשה אותנו, הפער ביני ובין רותם ניכר, כשהוא מסובב את יד ימין לפנים ואת שמאל לאחור ומגיע בכל מתיחה בערך ‭ 30% ‬ רחוק יותר ממני. כל דבר קטן כזה על החוף מקבל ביטוי במים - ביכולת התמרון, במהירות ודיוק התגובה ובאיזון האלגנטי הנדרש כדי להוציא יותר מגושי האפוקסי והפוליאוריטן שמתחת לרגליים שלנו. כפי שאפשר לראות בתמונות, אין שום דבר אלגנטי בגלישה שלי.

     

    סססאמק, המפתחות של המאזדה" (צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)
    סססאמק, המפתחות של המאזדה"(צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)
     

     

    בוא נתעכב שנייה על הגושים האלה שאנחנו שמים תחת הרגליים כשאנחנו גולשים. לא כל הגלשנים נולדו שווים. רותם גולש על "שורט" (‭1.70‬ מטר, נפח של ‭ 26‬ ליטר ומבנה צר שמאפשר כניסה חדה לגל) ש"אינטרסרף" ייצרו בתל אביב בהתאמה אישית למידות, לרמת הביצועים ולסגנון שלו. הגלשן שלו עשוי מפוליאוריטן עם ציפוי פיברגלס וגלאס אפוקסי, והוא גמיש ומגיב לפעולות החדות והמהירות שהוא עושה על הגל.

     

    אני גולש על גלשן "הייבריד" (‭1.80‬ מטר, נפח של ‭ 40‬ ליטר ומבנה רחב שמאפשר שטח פנים גדול יותר וכניסה קהה יותר לגל) שיוצר בקליפורניה כדגם של ייצור די המוני, בלי התאמה אישית, אבל עם הרבה סלחנות ויציבות. הגלשן שלי עשוי פוליסטירן עם ציפוי אפוקסי, שמחפים יחד על חוסר החדות וחוסר המהירות שלי.

     

    עם כל יום שעובר, חופי הגלישה בארץ מארחים עוד ועוד גולשים חדשים. יכול להיות שאתם פשוט קוראים להם גולשים. יכול להיות אפילו שהם קוראים לעצמם גולשים, אבל הם עדיין לא שם. כמוני, הם עדיין מטפסים לאורך גרף הלימוד הארוך והתובעני של להיות גולש. נותנים לכל גל לעצב להם עוד קצת זיכרון שריר. זה מתחיל כבר בחניה, ממשיך במתיחות ומגיע לשיא במים. במיוחד כשהמים קרים, החליפה קצת מתנגדת לכל חתירה, והגלים של אחרי הסערה נשברים לך על הראש. כל נים של היגיון אומר לך שעדיף להישאר על החוף. או בפוך. או אפילו מאחורי איזה שולחן במשרד.

     

    אז אנחנו נכנסים למים. רותם מוצא לו נתיב שיביא אותו ל״פיק״ (איפה שהגל נשבר) במינימום מאמץ. אני פשוט מסתער בדוך. בהתחלה אנחנו צועדים על החול וקשה לראות את הבדלי הרמה, אבל ברגע שאנחנו מתחילים לחתור לכיוון הגלים שנשברים, רותם צולל תחתם ב״דאק דייב״ ללא כל מאמץ וצץ שוב מעבר להם.

     

    14 הליטרים ועשרת הסנטימטרים שמפרידים בין הנפח והציפה של הגלשנים שלנו, יחד עם חוסר הניסיון שלי, מונעים ממני לצלול בכזאת יעילות. אני חותר במהירות הגבוהה ביותר שאני מסוגל ונכנס עם כל הגוף לתוך הגל שנשבר. זה פחות פוטוגני, אבל זה עובד. אחרי כמה גלים כאלה, כשאנחנו מגיעים לפיק, רותם רענן ומוכן לכל גל שיגיע, ואני כבר מתנשף מהמלחמה הקצרה עם הגלים.

     

    ואז מגיע הגל הראשון. רותם מסתובב בתנועה אחת ומתחיל לחתור לכיוון השבירה של הגל, עוד לפני שאני מזהה שיש שם גל ששוה לחתור בשבילו. אני צריך שתי תנועות כדי להסתובב, ובמעט הזמן שנשאר אני מחליט לחתור קדימה. איגור, שנשאר על החוף, קולט ששנינו על אותו הגל ומצלם את התמונה הראשונה של הסשן, כשרותם כבר לוקח את הגל מחויך, יציב ומוכן, ואני חותך אותו כפוף, לא יציב ולא מוכן. סיי צ'יז.

     

    אפשר לראות בתמונה שרותם מסתכל לעבר המשך הגל, בעוד שאני מסתכל למטה. ומה אתם יודעים, חצי שנייה אחרי שהתמונה צולמה רותם המשיך בכיוון שאליו הוא הביט ולקח את הגל. אני המשכתי למטה. אחרי שהוא רץ על הגל, רותם נשכב שוב על הגלשן וחתר לפיק בקלות. אחרי שאני נטחנתי תחת הגל, הגלשן ברח לי מבין הידיים וה"ליש" שמחבר אותי אליו משך אותי לכיוון החוף. אחרי גל אחד, רותם עדיין רענן בפיק, ואני שוב נלחם עם הגלים כדי להצטרף אליו לשם.

     

    גלים באים בסטים. גולשים ישראלים קוראים לזה "התקפה" - ארבעה גלים ומעלה, שמגיעים אחד אחרי השני, נשברים בערך באותו האזור והם בדרך כלל מסודרים יותר משאר הגלים. אם לקחת את הגל הראשון בהתקפה ואתה גולש ברמה שלי, כשתרצה לחזור לפיק תצטרך להילחם בגלים שהגיעו אחריו. גולש ברמה של רותם יודע גם מה תהיה זווית היציאה שלו מכל גל, והתנועות שלו מספיק יעילות כדי לקחת גם את הגלים הבאים בהתקפה. כמו טטריס אנושי, הם רואים את הצורה הבאה שהים שולח ומרכיבים שורות של ביצועים על מסך ריק.

     

    בשנים האחרונות, ערוצי הספורט התחילו לשדר תחרויות גלישה. אם יצא לכם לראות אחת, מדובר בגולשים ברמה הגבוהה בעולם שמתחרים אחד בשני על אותם הגלים. פערי הרמה הקטנים יחסית מטשטשים את העובדה שסביר להניח שרוב בני האדם לא יצליחו לעבור את הקו הראשון של הגלים הנשברים, יטבעו בדרך לפיק או ייטחנו מתחת לגלים המפלצתיים שהם גולשים עליהם. יש משהו באלגנטיות ובפשטות של הספורט הזה שגורמים לו להיראות הרבה יותר קל ממה שהוא באמת. והיכולות הכמעט על-אנושיות שנדרשות מגולשים ברמה גבוהה - כמו דיוק, תכנון, תגובות סופר-מהירות ואתלטיות משוגעת - הולכות לאיבוד על המסך, בין הגלים והצילומים מהחוף. ובשביל זה אני כאן. אני הפער.

     

       (צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)
    (צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)

     

    בזמן שאני חותר חזרה לפיק, רותם לוקח עוד ארבעה גלים. זאת אומרת שאם זו הייתה תחרות, אז אנחנו כבר ב-‭5:0‬ לו. רותם גולש "גופי", הוא שייך לאחוז הקטן יותר של האוכלוסייה שרגל ימין שלהם נמצאת מלפנים ורגל שמאל מאחור. לכן, כששנינו גולשים על גל שנשבר ימינה, אני גולש עם הפנים לגל (פרונט סייד) והוא גולש עם הגב לגל (בק סייד). הפרונט סייד הוא בדרך כלל הצד החזק של כל גולש. אבל כפי שאפשר לראות, אפילו הבק סייד של רותם חזק הרבה יותר מהפרונט סייד שלי. אני חושב שיכול להיות שגם החולצה יושבת עליו טוב יותר, כי אני כל הזמן מחליק מהגלשן בין החתירות והוא לא. כשמגיע גל טוב והספקת לזהות שזה גל טוב, אז צריך לחשב את מהירות החתירה, כיוון החתירה ואת התזמון של ה"פופ אפ" שבו עוברים משכיבה לעמידה ורצים לכיוון השבירה של הגל. ניצול האנרגיה פה קריטי, כי אתה צריך להגיע למהירות ולזווית נכונה, שייתנו לגל לקחת אותך איתו במקום לטחון אותך תחתיו. כמו בכניסה שלנו למים, גם הפעם רותם מזהה נתיבים, ואני מסתער. זה מוביל לשני פערים מהותיים.

     

    הפער הראשון הוא שרותם לוקח כל גל שהוא חותר לעברו. הוא ממקם את עצמו נכון, אחרי שזיהה את הזווית, את המהירות ואת מה שנדרש ממנו כדי להוציא את המקסימום מהגל הזה, והוא פשוט לוקח יותר גלים ממני. אני חותר בשיא הכוח לכיוון החוף ומחכה לרגע הזה שהגל נותן הבזק של אנרגיה בירכתי הגלשן כדי לקפוץ, להיעמד עליו ולקחת את הגל. יחס ההמרה שלי נמוך בהרבה, כי אני מפספס את הזווית של השבירה, את המהירות של הגלים ואת המיקום הנכון. בפשטות: רותם לא נותן לגל להפתיע אותו, ולכן הוא לוקח יותר גלים.

     

       (צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)
    (צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)
     

     

    הפער המשמעותי השני הוא שרותם נכנס לגל בזווית שמתאימה לזווית השבירה שלו. את החתירה ואת הפופ אפ הוא מחשב לפי כיוון השבירה של הגל, כך שהוא ייצא לריצה על הגל בזווית הפתוחה שהגל משאיר לפנים. אני חותר קדימה ומנסה לעשות את ההתאמות לפי המגע של הגל. זה מתבטא בכך שבמעט הגלים שלקחתי, המשכתי קדימה לעבר החוף וניסיתי "לקחת פינה" (לגלוש לכיוון השבירה של הגל) רק אחרי שנעמדתי, בעוד רותם המשיך קדימה לעבר כיוון השבירה של הגל ולקח פינה כבר בחתירה והעמידה. בפשטות: אני גולש לאורך הגל ורותם גולש לרוחבו.

     

    רותם ואני יושבים בפיק. אנחנו מזהים יחד שמגיעה עוד התקפה. הפעם אני מחקה את התנועות של רותם ומנסה לעקוב אחרי כיוון החתירה שלו. הגל הראשון מגיע, שנינו חותרים במהירות, ורק רותם לוקח אותו. אני נשאר בפיק, ורותם יוצא לביצוע בפרונט סייד שלו. אני אפילו לא הבנתי שהגל הזה נשבר שמאלה. מגיע הגל הבא בהתקפה, ואני מנצל את זה שאני ממוקם כבר יותר קדימה, כך שאוכל לקחת את הגל בפחות חתירות. אני לא מספיק לצבור מהירות והגל פשוט הופך אותי לתוך הקרקעית.

     

    בשלב הזה, רותם לקח בערך ‭ 15‬ גלים יותר ממני. תוך כדי הסשן הוא זורק לי הערות קטנות על דברים שאני צריך לעשות ביום כזה, עם גלים די גבוהים ומהירים יחסית לאלה שעליהם אני רגיל לגלוש. לקפוץ מהר יותר, לחפש זוויות ואפילו מתי ולאן לחתור. אחרי יותר משעה בתוך הסשן, כשהידיים כבר עייפות, אני מתחיל להתרגל לגלים ולוקח אותם ביחס המרה טוב יותר. גם מתחיל את הגל וממשיך אותו נכון, בלי ביצועים, קפיצות או חיתוכים מהירים. פשוט רץ על הגל, והאדרנלין מתערבב עם האושר. השניות הקצרות האלה ממלאות את הריאות בהתרגשות אמיתית, בזמן שהגלים שהופכים אותי מרוקנים אותן.

     

    רותם עשה כמה "אריאלס" (קפיצות באוויר) ועוד ביצועים שכוללים עלייה וירידה מהגל בזוויות כמעט לא הגיונית מבחינה גאומטרית. אני סתם עומד שם ומחייך. אולי אני עדיין לא ממש גולש, אבל אני לגמרי נהנה מהחיבור הזה למים ומהאתגר הזה לגוף. יש לי עוד המון מה ללמוד כדי לגלוש כמו רותם. וכל גל שאני מפספס גורם לי להרגיש שהפער בינינו רק גדל. אבל לפעמים, דווקא כשאני רק יושב על הגלשן ומתבונן בגולשים טובים ממני, אני מרגיש שאני לומד יותר מאשר כשאני מנסה לתפוס גל. אני מתחבר לספורט הזה שהוא הרבה יותר מכמה גלים אתה לוקח. כשאתה קולט שהזוויות שרותם ראה בים בתור ילד הן אלה שגרמו לו לבחור מקצוע שכולו מורכב מזוויות ושסגנון החיים שלו עוצב על ידי הים, אתה מבין שגלישה היא לא רק ספורט, תחביב או תעשיית מוצרי צריכה. היא סגנון חיים. אשכרה חיבור בין האדם לעולם ובין האדם לעצמו.

     

    "איפה אמרת השירותים פה?" (צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)
    "איפה אמרת השירותים פה?"(צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com)
     

    אין שום דבר דידקטי בגלישה. רותם אומר שהספורט הזה הוא סוג של הפרעת קשב וריכוז. יש המון פרטים קטנים שמרכיבים תמונה אחת גדולה בקצב עיבוד מהיר ודינמי. צריך לפתח ראייה רב ממדית בשביל להצליח להתרכז בתפיסת הגל הנכון, ותוך כדי לדאוג שלא לפגוע באף גולש ברדיוס של הגל. צריך להביא בחשבון את כל המשתנים כל הזמן. בזמן שאני התמקדתי בחתירה וניסיתי גישה ליניארית של גישה לגל (חתירה, תנופה, עמידה וגלישה), רותם קולט, מעבד ופולט פקודות לשרירים בקצב מהיר יותר, וגם בהתבוננות רחבה יותר. הגוף נדרש להתרכז, אבל הקשב והריכוז המנטליים של גולש כמו רותם הולכים לכל הכיוונים.

     

    ‭71%‬ מכדור הארץ הוא מים, וגם ‭ 60%‬ מהגוף שלנו. אולי מתחבאת פה איזו תובנה רוחנית שעדיין לא הבנתי. אולי מילים וגלישה הן לא בהכרח חיבור טבעי. אז תנו מבט בתמונות של רותם שוחט על הגלשן ובתמונות של הים שוחט אותי. שימו לב לפערים. אבל תזכרו שוואלה, שנינו נהנינו. אולי זו המשמעות של להיות גולש. ואולי המשמעות היא אחרת, וייקח לי עוד ‭ 25‬ שנים להבין את זה.

     

     

    עדן פינס על שער ינואר של בלייזר. עכשיו בדוכנים (צילום: אלכס ליפקין)
    עדן פינס על שער ינואר של בלייזר. עכשיו בדוכנים(צילום: אלכס ליפקין)

     

    למקרה שפספסתם:

     

    שאלנו בחורות איך הן רוצות שיתחילו איתן באינסטגרם

     

    גילינו מה הסטיות שלכם ולעגנו להן

     

    והצלחנו להבין למה נדמה לכולם שהאקסית שלהם משוגעת

     


    פורסם לראשונה 23/01/2020 14:48
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com
    משקיע או שוקע
    צילומים: Egor “iggy” Photography, SwellConnection.com
    מומלצים