שתף קטע נבחר

חמש שנים, חברה אחת מתוך 11: כך נכשלה המדינה בתוכניות ההפרטה

מאז שאושר המתווה להפרטת 11 חברות ממשלתיות, שהיה אמור להכניס לקופת המדינה 15 מיליארד שקל, רק תעש עברה לידיים פרטיות. בעלי אינטרסים לוחצים, פוליטיקאים שנכנעים - והציבור ממשיך לממן חברות לא יעילות

מה היה קורה אם דירקטוריון של קונצרן גדול היה מחליט למכור 11 חברות בנות, מפרסם לו"ז מפורט למכירה, וחמש שנים לאחר מכן היה מתברר שמכר רק חברה אחת? סביר להניח שהמנכ"ל וחברי הנהלה היו מודחים. בישראל? בשנת 2014 אושרה מכירת חלק או מלוא ההחזקות ב-11 חברות ממשלתיות בתוך שלוש שנים בכ-15 מיליארד שקל, אך חמש שנים עברו ורק תעש עברה ליד פרטית.

 

ההפרטה יוצאת לדרך: הדואר יוכל לשמור 20% מהכסף שיגויס - ללא תנאים

הממשלה אישרה רשמית את הפרטת נמל חיפה

ועד עובדי תע"א: נאפשר הנפקה רק אם תבוטל הדרישה להחזיר כספי חריגות השכר

 

לתהליכי הפרטה או מכירת מניות מיעוט בבורסה של חברות ממשלתיות יש יתרונות רבים, בהם שיפור ביצועי, שקיפות והתנהלות החברות. עוד יתרון חשוב ורלוונטי כיום מתמיד: הכספים יכולים לסייע לטיפול בגירעון ולמיתון הגזירות הכלכליות הצפויות לאחר הקמת הממשלה. למה תהליכי ההפרטה לוקחים זמן כה רב, ולמה בכל זאת יש סיבה לאופטימיות?

נמל חיפה (צילום: דוברות נמל חיפה)
סיבה לאופטימיות: הפרטת נמל חיפה אושרה השבוע(צילום: דוברות נמל חיפה)

סוגיית ההפרטה עלתה השבוע לכותרות מספר פעמים: זה התחיל באופן שלילי כשהסתבר שוועד העובדים בתעשייה האווירית (תע"א) תוקע את הנפקת החברה בשל חילוקי דעות עם משרד האוצר בענייני חריגות שכר והפיקוח עליו, והמשיך בצורה חיובית יותר כאשר ועדת השרים לענייני הפרטה אישרה להתחיל בהליך מכירת נמל חיפה, וכן הוציאה לדרך את תהליך מכירת 20% מהדואר - שאמור להתבצע עוד השנה.

 

משלמים מחיר על מריחת הזמן

דברים מתחילים להתקדם אך אנחנו עדיין רחוקים מאוד מעמידה בלו"ז. התוכנית משנת 2014 חילקה את 11 החברות לשתי קבוצות: חברות שיופרטו, למשל הנמלים, וחברות שהמדינה תישאר בעלת השליטה ויימכרו רק מניות מיעוט (עד 49%). בקבוצה השנייה נכללות חברות שלמדינה היה אינטרס להישאר בעלת השליטה בהן מסיבות שונות, בהן סיבות ביטחוניות או שמדובר במונופול חשוב במשק. דובר על חברות כמו תע"א, רפאל, מקורות והדואר, אך מאז נמכרה רק תעש תמורת 1.9 מיליארד שקל לאלביט מערכות.

 

ב-2018, זמן קצר לאחר שיעקב קוינט נכנס לתפקידו כמנהל רשות החברות, הוא התניע מחדש את התהליך והסיר חסמים תפעוליים ומשפטיים בחברות.

אינפו כלכלה מדד שחיתות ()

"הבעיה העיקרית היא הפוליטיקאים. בעולם ההפרטות הכוח נמצא אצלם", אומר אורי יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות לשעבר וכיום יו"ר חברת פיוצ'ר מוביליטי. יוגב מכיר מקרוב את הנושא, שכן בתקופתו פורסם מתווה המכירה המקורי. "בהפרטות צריך אישורים של ועדות השרים והכספים, ואז בעלי אינטרס כמו ועדי עובדים או מנהלים לא מוצלחים, שמפחדים להיפגע בעקבות ההפרטה, מתחילים להפעיל לחץ, והכל נתקע", הוא אומר. ואכן, בתגובה למתווה ב-2014 הכריזה ההסתדרות, אז בראשות ח"כ אבי ניסנקורן, על סכסוך עבודה בכל 11 החברות. "הדבר מתעצם בתקופת בחירות כי אז הפוליטיקאים עוד יותר לחיצים בפני בעלי אינטרס", הוסיף.

 

למריחת הזמן גם עלול להיות מחיר. "שנה אחרי שתעש נקנתה מצבה השתפר משמעותית. לא חבל על כל השנים האבודות שהוזרם לה כסף ציבורי?" תוהה יוגב. "גם את הנמלים חייבים למכור בהקדם. בקרוב יחלו לפעול הנמלים הפרטיים, והנמלים יתקשו לעמוד בתחרות ואולי יעברו להפסד. אין סיבה שנמל יהיה בבעלות ממשלתית, הוא לא גוף ביטחוני ולא מונופול. גם לדואר חשוב להכניס בהקדם שותף פרטי, אחרת הוא יחזור להיות הדואר הרע של פעם".

 

העובדה שמכהנת ממשלת מעבר לא מקלה על הסוגיה. רשמית ניתן לקדם החלטות מכירה, אך פוליטיקאים חוששים לקבל החלטות אסטרטגיות בתקופה שכזו. ועם זאת, אי-אפשר להאשים את הפלונטר הפוליטי בסחבת הזו, שכן התוכניות החלו לפני יותר מחמש שנים. גורמים ממשלתיים טוענים שהסיבה לעיכובים היא מורכבות התהליכים, שכוללים פעמים רבות סוגיות ביטחוניות ומצריכים אישורים מצד משרדי ממשלה רבים. עוד נטען שהחברות המדוברות לא אטרקטיביות בחלק מהמקרים, וחלקן בכלל לא חברות עסקיות, מה שמקשה עוד יותר על תהליכי המכירה.

 

נדרש קידום אגרסיבי יותר של הליכי ההפרטה

התפיסה הרווחת היום היא שהפרטה שנעשית בצורה מושכלת (למשל השארת המדינה כבעלת שליטה בחברות אסטרטגיות), היא נכונה למשק הישראלי, וניסיון העבר בחו"ל מראה שחברות שהופרטו הפכו ליעילות יותר. חברה עם בעל שליטה או כזו שנסחרת בבורסה נמדדת לפי ביצועיה. חברה עסקית שמפסידה מיד יוצאת בתוכנית התייעלות, אך חברה ממשלתית שמפסידה לרוב נכנסת לשאננות - כי היא יודעת שהמדינה תמשיך לתמוך בה (בטח כשמדובר במונופול).

 

כל זה מוביל לחוסר יעילות, לשכר מעוות, ולחוסר מוטיבציה לשפר ביצועים ושירות. את חוסר היעילות הזה מממן הציבור, שפעמים רבות גם מקבל שירות ירוד. חברה שהופכת לציבורית גם צריכה להיות שקופה יותר, כפופה לפיקוח של רשות ניירות ערך, ועליה לקיים ממשל תאגידי ראוי שמקשה על התנהלות לא ראויה, שלא לומר מושחתת, שאנו רואים לא אחת במגזר הציבורי.

 

קידום אגרסיבי יותר של הליכי ההפרטה צריך לעמוד בראש סדרי העדיפויות של הממשלה הבאה. הגירעון הרים ראשו וטיפול בו יצריך קיצוץ ו/או הגדלת מיסים בהיקף מוערך של 20-10 מיליארד שקל. מכירת המניות בחברות השונות תניב מיליארדי שקלים שיכולים לעדן את הגזירות. נדגיש שאמנם מכירת המניות לא תיכנס ישירות לשורת ההכנסות של המדינה, אולם היא תקטין את החוב, תחסוך הזרמת כספים לחברות ובכך תקל על התקציב.

 

כמו כן, הבורסה בת"א צמאה להנפקות. הנפקת חברות ממשלתיות נחשבת ליצור הולך ונכחד בעולם, כך שהנפקתן עשויה להביא לכאן משקיעים זרים שיזרימו כספים. השווקים בשיא היום, אך יש חשש שהמגמה תתהפך - ואז עלולה המדינה לפספס חלון הזדמנויות או למצוא עצמה מוכרת בזול.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דוברות נמל חיפה
נמל חיפה
צילום: דוברות נמל חיפה
מומלצים